36 שעות. זה משך הזמן ששהתה שירה פחימה עם בעלה ארז וארבעת ילדיהם בממ"ד ביתם בשדרות, תחת מתקפת טילים עוצמתית, בעוד מחבלים חמושים מסתובבים באמוק וצועקים בערבית מחוץ לחלון ביתם.
"אמרתי לילדים שייתכן שנמות", היא מספרת בכנות מטלטלת. "אבל נתתי להם שלושה מסרים, אחד מהם היה: 'יש עדיין אלוהים, וזו התוכנית שלו. ולנו יש תפקיד, ואנחנו צריכים להיות בשמחה'".
אחרי כל השעות הללו בהן היו נצורים בממ"ד, כשהמצב התבהר מעט וכוחות הביטחון הצליחו לגבור על המחבלים, ארז נשלח לחזית ושירה ומשפחתה החלו במסע הפינוי מהעיר - מקרית גת, דרך רמת בית שמש, ועד למלון בירושלים.
במהלך הפינוי - למרות הטראומה והפרידה מהבית למשך זמן שאינו ידוע, ועל אף הדאגה לארז שנלחם ולילדיה שהיו עדיין המומים מכל המאורעות - שירה לא יכולה הייתה לשבת בחיבוק ידיים, ותוך כדי הנסיעה באוטובוס שפינה אותם מהעיר, היא הקימה והפעילה חמ"ל חילוץ אזרחי שהפך למכונת סיוע.
בשיחות טלפון אינסופיות, ובאמצעות יצירת גשרים בין מנכ"לים, כוחות ביטחון וגורמי אירוח - שירה הצליחה לחלץ ולשכן כ-5,000 תושבי שדרות באזורים בטוחים ברחבי הארץ. גם כשהגיעה למלון בירושלים, סירבה לנוח והחלה לרכז את תחום הנוער והחינוך המיוחד.
מחבלי חמאס בשדרות ב-7 באוקטובר, כפי שנקלטו מחצר ביתה של שירה פחימה
(צילום: שירה פחימה)
מה הניע אותך להקים חמ"ל ולפעול באופן כל כך נמרץ למען הקהילה, בזמן שאת עצמך מתמודדת עם טראומה?
"המניע העיקרי שלי הוא מתוך מקום של עשייה. אני מדריכה בבתי ספר תיכוניים, וכל הווייתי מכוונת לכך שאף אחד לא יסבול לבד.
"כבר בשבועיים הראשונים, התחושה הייתה שחייבים לפעול. הקמנו חמ"ל לתמיכה, תיאום פינויים ואיסוף תרומות. הפעילות הזו, והיכולת לספק לאנשים משימות והתנדבויות, הייתה משמעותית לא פחות מהסיוע החומרי. רצינו לוודא שאף אחד לא שוקע בדיכאון או בתחושת חוסר אונים.
"דוגמה בולטת היא הקמת בית ספר זמני ל-250 בני נוער, שהתפנו לשלושה בתי מלון; הבאנו פסיכולוגים ואנשי חינוך כדי לייצר להם שגרה ומשמעות, ולצמצם את החלל הנפשי שנוצר. העשייה היא המגן שלנו והדרך להתמודד".
הסולידריות שחוותה, היא מספרת, הייתה מעבר לכל דמיון. "בכירים במשק ובחברה האזרחית התגייסו כולם, ללא יוצא מן הכלל, לטובת התושבים המפונים. לא הייתה כאן פוליטיקה, לא שמאל ולא ימין - רק רצון אמיתי לתרום ולעזור. זה היה מרגש כל כך".
הופתעת מהפגנת הסולידריות הזאת?
"בעיקר נדהמתי מכמות החסד המטורפת של כלל ישראל. העובדה שכשמתרכזים בעשיית טוב - הוא חוזר אלינו בעוצמות אדירות, ריגשה אותי מאוד".
7 צפייה בגלריה
האנדרטה לזכרם של נרצחי וחללי שדרות, במיקום שבו הייתה בעבר תחנת המשטרה בה התחוללו קרבות עקובים מדם ב-7 באוקטובר
(צילום: שירה פחימה)
ומה גילית על עצמך ועל הסביבה שלך בתקופה הזאת?
"כוחות נפש שלא ידעתי שיש לי", היא מודה. "עוצמה אישית שפרצה ממני בתנאים קיצוניים מאוד, כזו שלא חשבתי שניתן להגיע אליה.
"כשחזרנו הביתה, תושבי שדרות ואני בתוכם, הקמנו מספר חמ"לים שחלקם פועלים עד היום. יש חמ"ל לחלוקת אוכל תחת ניהולה של תהילה, שממשיך לתמוך באלפי חיילים – והייתה לי הזכות לקחת בו חלק. יש עוד חמ"ל תחת ניהולה של לינוי, שאת הסניף שלו בשדרות ניהלתי עד לא מזמן, וגם הוא עד היום מארגן אוכל וציוד לחיילים.
"ובכלל, התגייסות העיר כולה, מהתלמידים שמחפשים היכן לנחם ולהתנדב ועד האזרחים שמכינים אוכל - זו עדות לחוסן אמיתי ובלתי נתפס".
יש תאריכים שהופכים לצלקות
סיפורה של שירה הוא רק אחד מני רבים בשדרות. אבל הוא אומר הכל על הרוח של העיר הזו. ואולי אין דוגמה טובה יותר לרוח הזו מהיוזמה ששירה ותושבי שדרות נוספים יזמו, לקראת שמחת תורה שיצוין ביום שלישי הקרוב (14 באוקטובר).
שמחת תורה בשדרות תמיד היה חג של שמחה גדולה – הקפות ברחובות, חיבוק ספרי תורה, ריקודים שנמשכים עד הבוקר. אולם לפני שנתיים, באותו יום בדיוק, הכיכר המרכזית הפכה לאחד מסמלי המלחמה. הרחובות נהפכו לשדות קרב, והחיים הרגילים נעצרו. אחרי זה הגיעו הפינוי הארוך, חודשים של שהיה במלונות בארץ, והתהייה המתמדת מתי אפשר יהיה לחזור הביתה.
כעת, שנתיים אחרי, בעיר שהייתה שדה קרב ונותרה ריקה חודשים ארוכים, עומד להתרחש משהו מיוחד. מאות משפחות יפתחו את בתיהן בשמחת תורה, ויארחו תושבים מכל רחבי הארץ - ללא תשלום. בואו לשדרות, הם מבקשים, בואו וראו שלא שברו אותנו ולא לקחו לנו את השמחה.
יניב צברי: "הרצון שלנו הוא להפוך את המהלך הזה למשהו קבוע בכל שמחת תורה, דווקא בגלל הסמליות של התאריך ושל ההקפות השניות, במטרה להכניס שמחה וחוזק לתושבים, להחזיר את האור לרחובות העיר, ולייצר אווירה קהילתית חזקה ופעילה. כזו שתהווה כלי של ריפוי לאומי, כלפי פנים וכלפי חוץ"
"רבים חשבו שבעקבות המצב והמלחמה, תיווצר בשדרות תמונה של חולשה ועיר הרוסה", מסביר יניב צברי, תושב העיר מנכ"ל עמותת "רעות" ומיוזמי המהלך. "לפני שנתיים היו שניסו לכבות לנו את הרחובות, לעצור את ההקפות ולקחת מאיתנו את השמחה. השנה אנחנו מוכיחים שהשמחה של תושבי העיר חזקה מכל טראומה.
"הרצון שלנו", הוא מוסיף, "הוא להפוך את המהלך הזה למשהו קבוע בכל שמחת תורה, דווקא בגלל הסמליות של התאריך ושל ההקפות השניות, במטרה להכניס שמחה וחוזק לתושבים, להחזיר את האור לרחובות העיר, ולייצר אווירה קהילתית חזקה ופעילה. כזו שתהווה כלי של ריפוי לאומי, כלפי פנים וכלפי חוץ".
יניב צברי, מנכ"ל עמותת "רעות" ומיוזמי המהלך. "אנחנו חלוצים, לא קורבנות"
החזרה לשדרות התחילה רק במרץ 2024, והיא הייתה מורכבת. תושבים חזרו לבתים שנושאים את צלקות המלחמה, והחלו לנסות ולחזור לחייהם הקודמים במקביל לשיקום הקהילה, העסקים ובתי הספר.
אבל גם אחרי החזרה הביתה, רעש ההפצצות מרצועת עזה המשיך ללוות את שגרת יומם של התושבים כמעט עד לרגע זה - ועם הסכם הפסקת האש שנחתם היום, עולה התקווה שהשקט סוף סוף יחזור - ולעולם לא ייעלם.
7 צפייה בגלריה
אריאל לוי ומשפחתו. "הילדים מבינים שהרעש הוא לא של אויב שתוקף, אלא של צה"ל שמגן ושומר עליהם"
"הבומים כמובן עדיין נשמעים באופן ברור, אבל דווקא הילדים והמשפחה מקבלים מכך כוח. הם מבינים שהרעש הוא לא של אויב שתוקף, אלא של צה"ל שמגן ושומר עליהם", אומר אריאל לוי, תושב העיר. "האמונה הזו הופכת את החרדה לכוח, והיא מאפשרת לנו להמשיך בשגרה שלנו כאן בשדרות.
"לא היו לנו מחשבות לא לחזור", הוא ממשיך. "אנחנו עיר וקהילה חזקה. אם היו מסגרות לילדים, ייתכן שלא היינו עוזבים בכלל את העיר".
מה התקופה הזו לימדה אותך על החברה הישראלית?
"במשך השנתיים האלו למדתי המון על העם והמדינה, ועל החוזק והחשיבות של האחדות בינינו. אנחנו פשוט עם חזק שמסוגל לעמוד מול כל אתגר, למרות הכאב. לראות את כל הגיבורים והגיבורות, מכל החברה הישראלית, עוזבים את שגרת יומם ועסקיהם ויוצאים כדי להילחם או כדי להושיט יד בלי לבקש כל תמורה - זה מחזק מאוד".
"הזהות שלנו לא השתנתה - היא רק התחדדה והתעצמה", אומר אלעד קלימי, סגן ראש עיריית שדרות, שאף הוא נמנה על התושבים שיפתחו את בתיהם בעוד מספר ימים.
"מאז 7 באוקטובר, 'תושב שדרות' הפך בעיניי לחותמת של שליחות היסטורית", הוא מוסיף. "אנחנו לא רק אנשים שחיים בקו העימות, אלא אנשים שמחזיקים את הגבול ואת הרוח הישראלית במקום הכי חשוף שלה. אין לנו את הפריבילגיה לראות את עצמנו כקורבנות שזקוקים לרחמים, אלא כחלוצים מודרניים שדורשים אחריות ומחויבות הדדית.
"תושב שדרות הוא היום מישהו שיודע בדיוק מהו המחיר של לחיות בבית שלו, והוא מוכן לשלם אותו, אבל הוא דורש מהמדינה שתהיה שותפה מלאה, ולא רק מפקדת מרחוק. זו זהות שבנויה על חוסן עקשני ודרישה צודקת".
מה תפקיד הקהילה בשמירת החוסן?
"הקהילה היא מגן החוסן האמיתי", הוא מסביר. "היא רשת הביטחון עבור התושבים, ותפקידה הוא הרבה מעבר ל'לעזור' - הוא ליצור קיום משותף שבנוי על ערבות הדדית מחייבת. ראינו את זה קורה בשני אופנים עיקריים: ראשית, השיח המכיל והמשותף. ממש ברגעים הראשונים שאחרי המתקפה, המנגנון הקהילתי-עירוני היה צריך לדאוג שקבוצות הווטסאפ יהפכו למרכזי מידע, תמיכה ואישוש.
"הקהילה היא מי שמכירה את השריטות של כל אחד, ומי שיודעת לזהות מי שותק יותר מדי. תפקידנו כמנהיגים היה לאפשר לזה לקרות: לוודא שתהיה תעסוקה גם במלון באילת, ושחוגי הילדים ימשיכו גם בכנרת. שנית, ההתעקשות על שגרה. הקהילה היא זו שמתעקשת לחגוג יום הולדת גם במקלט, להקים מחדש את גינת הירק, ולפתוח את בית הכנסת. החוסן הנפשי לא נשמר בחדרי טיפול סגורים, אלא במרחב הפתוח של החיים המשותפים".
המחיר והתקווה
כל זה מתרחש ברקע של אירוע היסטורי. לאחר שנתיים ארוכות ומכאיבות, הושגה סוף-סוף עסקה לשחרור כל החטופים החיים והמתים, שנחטפו במתקפת הפתע הרצחנית ב-7 באוקטובר.
בלילה שבין רביעי לחמישי (9 באוקטובר), טראמפ הודיע על חתימה של ישראל וחמאס על השלב הראשון של העסקה, שכוללת את שחרור 48 החטופים והחטופה - 20 מתוכם בחיים - ונסיגה ישראלית ברצועה, כצעד ראשון לקראת סיום המלחמה. השחרור צפוי להתבצע בשני או שלישי הקרובים, ועם שלם נמצא בציפייה דרוכה ובהתרגשות עצומה לקראת חזרתם הביתה.
אלעד קלימי, סגן ראש העיר: "שדרות היא הלב הפועם של הלחימה על הבית הישראלי, והמסר שלי לחברה הישראלית ולמנהיגים הוא אחד: הזיכרון של ה-7 באוקטובר לא יכול להישאר רק של תושבי העוטף. החוויה שלנו היא השיעור המכונן של דור שלם. כשאנחנו חזקים - כל ישראל חזקה"
"המשאלה הבוערת ביותר", אומרת שירה, "היא שכל החטופים יחזרו. אנחנו הולכים לישון וקמים איתם - זה לא מצריך ללכת לכיכר מסוימת, זה פשוט כל הזמן בראש ובלב של כל תושב כאן.
"באופן רחב יותר, אני מאחלת שנהיה באחדות שלמה ושנצליח לשמור על היכולת להיות בשמחה למרות הכול. ולכן אני מזמינה את כולם לבוא בשמחת תורה להתארח בשדרות, לשמוח איתנו ולהתמלא בכוחות מחודשים של חוסן לשנה החדשה בתקופה כל כך מורכבת".
"הלוואי ונזכה לשמוח בשמחת תורה כשכל חטופינו בבית", אומר אריאל. "אנחנו מתפללים לשובם ולשלום ושקט מדי יום, אבל מאמינים שרק ניצחון מוחלט יוביל לשנים רבות של שקט, ולכך שהאירוע הנורא הזה לא יחזור בעתיד. פתיחת הבתים והזמנת תושבים מבחוץ היא סמל לכוחנו וליכולתנו לארח ולהתחזק יחד עם כל עם ישראל".
"שדרות היא הלב הפועם של הלחימה על הבית הישראלי", מסכם אלעד. "ההשקעה בה לא צריכה להיות פילנתרופית, היא צריכה להיות אסטרטגית. המסר שלי לחברה הישראלית ולמנהיגים הוא אחד: הזיכרון של ה-7 באוקטובר לא יכול להישאר רק של תושבי העוטף. החוויה שלנו היא השיעור המכונן של דור שלם. כשאנחנו חזקים - כל ישראל חזקה".
- רוצים להתארח בשדרות בשמחת תורה? צרו קשר עם המוקד שמספרו: 052-9685519
פורסם לראשונה: 22:45, 09.10.25
