מיזם שלט לרכב של הלומי קרב שיזם רס"ר (במיל') רז ראשי אשורוב
באמצע נסיעה רגילה, בין חדרה לתל אביב, הלב מתחיל לדפוק בטירוף. צפצוף באוזניים, חצי פנים מתחיל לקהות, והחזה בוער. רס"ר (במיל') רז ראשי אשורוב (42) מכיר את התחושה הזו היטב. "הרבה פעמים באמצע הנסיעה הייתי צריך לעצור את הרכב בצד. אנשים מסביב חושבים שזה סתם, אבל אם היו יודעים שזה כי תקפה אותי חרדה, זה היה מקל עליי", הוא משתף בכנות ראויה להערכה.
בחודש מאי האחרון הוכר אשורוב במשרד הביטחון כמי שנושא נכות פיזית ומתמודד עם פוסט-טראומה, בעקבות השתתפותו בלחימה ב"חרבות ברזל". הקשיים שאיתם הוא מתמודד כיום מתבטאים בשני פחדים מרכזיים: החשש מהתקף לב או מאירוע מוחי - פחדים שאינם מדומים בעיניו, גם אם הרופאים טוענים אחרת.
"יש רגע שאתה מתחיל לזהות אצלך כאב, עם צפצוף באוזניים. צד אחד של הפנים נימול, השני לא מורגש כלל. אתה רץ לפרופסורים ומומחים, אבל הם אומרים לך שזה מדומה, למרות שאתה בטוח שזה אירוע מוחי", הוא מתאר את הסיוט.
"רגע נוסף הוא כשמתחילים להרגיש קוצר נשימה ותחושה חזקה של שריפה בבית החזה, כאב בצד שמאל ובזרוע שמאל. אתה מזמין אמבולנס, הצוות הרפואי מגיע - וברגע אחד אתה פתאום מרגיש מצוין. הסיבה לכך היא שהחרדה פתאום נעלמת".
התקפי החרדה האלה תוקפים אותו בעיקר בזמן נסיעה, והסיכון עולה דווקא במקום הכי ישראלי שיש - פקק תנועה. "הפקק הורג אותנו", הוא משתף. "אתה חושש שאם יקרה לך משהו, האמבולנס לא יצליח להגיע אליך, שום צוות רפואי לא יוכל לגשת. בראש שלך, אם יקרה לך משהו באמצע הפקק - אתה פשוט תמות עם עצמך".
"להיות לבד מחמיר את החרדות"
מאז שחזר מהלחימה הקשה והחל לסבול מתופעות פוסט-טראומתיות, אשורוב נדרש לא פעם לעצור באמצע הנסיעה כדי להסדיר נשימה ודופק. נוכחות אנושית, מסתבר, היא התרופה שיכולה לסייע בסיטואציה המטלטלת.
"ברגעים כאלו אנחנו, הפוסט-טראומתיים, מחפשים חברה וזקוקים לאדם שיהיה לידינו. להיות לבד במצבים האלו רק מחמיר את החרדות ומגביר את ההתקף. אם אנשים שואלים, אני משתף אותם שאני בהתקף חרדה. שהכול טוב ואני רק צריך שיהיו איתי. יש כאלו שנבהלים, ויש כאלו שדואגים לי".
מסתבר שהנוכחות האנושית מציעה הגנה נוספת, קריטית אפילו יותר: "אחרי שהחרדה עוברת - מתחילות לעלות מחשבות אובדניות", הוא מתאר. "כשיש מישהו לידך ואתם מדברים על דברים פשוטים - מזג אוויר, ים, שמיים - המחשבות האובדניות לא מגיעות. אבל אם אין אף אחד לצידך באותם רגעים - אתה נשאר עם המחשבות האפלות".
מהרגעים האלה, בצד הדרך, אשורוב יזם רעיון פשוט שיכול להקל על ההתמודדות של הלומי הקרב: שלט לרכב עם הכיתוב "הלום קרב", ותחתיו - "עצר בצד? ייתכן וזקוק לעזרה!"
"זה כמו צ'קלקלה או מערכת כריזה שמבקשת שברגע של התקף חרדה - מישהו ישים לב אלינו. לא רוצים שיצדיעו לנו או יאמרו 'כל הכבוד', רק שיתייחסו אלינו כשאנחנו בצידי הדרך ויהיו לצידנו עד שההתקף יחלוף".
עד כה הדפיס אשורוב כ-500 עותקים אותם הוא מחלק להלומי קרב ברחבי הארץ, כשהשאיפה היא להדפיס אלפים נוספים. "בסופו של דבר אני רוצה לעזור לאנשים כמוני", הוא מסכם. "שיידעו שהם לא לבד על הכביש, ושהנהגים האחרים סביבם יבינו למה הם עצרו - וייגשו לסייע להם".
לתרומות למיזם היכנסו לאתר
