במשך שש שנים קטי גבעוני חיה חיים כפולים. היא למדה, עבדה, פגשה חברים, חיה את חייה - ובמקביל עבדה בזנות. איש מהקרובים אליה לא ידע על כך, עד שהסתרת הסוד הפכה לנטל בלתי נסבל עבורה, והיא חשה שאינה מסוגלת לשתוק יותר.
היא נכנסה לאולפן ההקלטות, התיישבה מול המיקרופון - וחשפה את סיפורה כשורדת זנות. מכאן נולד הפודקאסט שלה, "כלא דמיוני", שבמסגרתו היא מנסה לעזור לאחרים להשתחרר מה"כלא" הדמיוני שלהם.
מאז היא החלה גם להרצות ולהנחות סדנאות שבהן היא מלמדת, מתוך ניסיונה, איך להתמודד עם מצבים מורכבים, ולהיחלץ מתוך בורות שנראים, לעיתים, חסרי מוצא.
אתמול (שני) היא השתתפה בוועידת "הנשים של המדינה", מבית קבוצת "ידיעות אחרונות" ו-ynet בשיתוף נעמת, וסיפרה את סיפורה - מהדרך שהובילה אותה לעבודה בזנות ועד הדרך החוצה.
"במשך הרבה שנים רציתי לצאת אל האור ולספר את הסיפור שלי, אבל היה בי פחד מאוד גדול שאם אספר אותו - כל מה שהשגתי בשנים האחרונות, יילקח ממני.
"צריך להבין שבשלב שבו בחרתי להיחשף, כבר הייתי במקום אחר מהמקום שבו הייתי כשהתחלתי עם הזנות - הייתה לי חברה שהקמתי לשיווק דיגיטלי, היה לי בן זוג, חברים ומשפחה שתמכו בי, ולמעשה הצלחתי לבנות לעצמי תדמית נוצצת. אפשר לומר שנעלתי את העבר שלי בתוך קופסה, ואת הקופסה השארתי מאחור".
ובכל זאת, הקופסה כאמור לא נשארה סגורה. "בשלב מסוים לא הייתי מסוגלת יותר להתמודד עם ההבנה שאנשים שאוהבים ומעריכים אותי, לא באמת יודעים מה עברתי. שמתי על עצמי סוג של מסכה ולא הייתי אמיתית לגמרי, ואף אחד לא באמת ידע מה עובר עליי מבפנים, גם לא הקרובים ביותר.
"ואז החלטתי לבדוק אם יקבלו אותי כמו שאני, והחלטתי לחשוף את מה שעברתי. לא ידעתי שזה יגיע לאן שזה הגיע בסוף - פשוט נכנסתי לאולפן, ישבתי מול המיקרופון והוצאתי החוצה הכול, קודם כל כדי לשחרר את עצמי. וזה באמת שחרר אותי, ולא רק אותי - גם אנשים נוספים, שבעקבות החשיפה שלי החליטו לחשוף את הסיפור שלהם אחרי שנים של שתיקה".
3 צפייה בגלריה
קטי גבעוני. "הגבורה הכי גדולה היא להכיר במצבים הקשים שהיינו בהם - ולדבר אותם באותנטיות"
(צילום: בר אסף )
איזה תגובות קיבלת - או שאת עדיין מקבלת - על החשיפה?
"הכול מהכול. יש הרבה תגובות שמדברות על הבושה שבזנות, ואני יכולה גם להבין את הבושה במכירה של הגוף שלך. ועם זאת, אני חושבת שהגבורה הכי גדולה היא להכיר במצבים הקשים שהיינו בהם, ולהכיר גם ביכולת שלנו לצאת מהם ולדבר אותם.
"בסופו של יום, אנשים נחשפו לגבורה ולכוח שלי להצליח לצאת מתוך הבורות שהייתי בהם - וגם לאומץ לדבר אותם באותנטיות. ואלו התגובות שאני בעיקר מרגישה היום מהקהל שאני מרצה בפניו".
הקלף היחיד
את עבודתה בזנות קטי החלה בגיל 19, במהלך שירותה הצבאי. "זה התחיל מזה ששמעתי מישהי בבסיס זורקת משהו על בחורה אחרת שעובדת כנערת ליווי, ועושה מזה מלא כסף. שמעתי את זה ופשוט אמרתי לעצמי - זה מה שאני צריכה לעשות. באותו רגע חיפשתי מידע בגוגל על נערות ליווי ועל מקומות שמעסיקים אותן, ויום למחרת כבר ניגשתי לאחד מהמשרדים והתחלתי לעבוד".
מאחורי ההחלטה המהירה עמד סיפור רקע ארוך. "מה שהביא אותי לחשוב שזה הגיוני לעבוד בזנות, היה הרקע שממנו באתי - חסך עצום בבית של תשומת לב, אהבה, שייכות ונראות. ההורים שלי חיו בהישרדות כלכלית מאוד קשה, אבל לא רק - הם גם התמודדו עם הישרדות תודעתית".
תסבירי
"אני חושבת שהרבה מאיתנו מכירים את זה - כשאתה כל כך עסוק בלשרוד, עד שאתה מפספס כל דבר אחר. כולל את הילדים שלך".
"איך אפשר להגיד על מישהי שהיא רוצה לעסוק בזנות? אף אחת לא רוצה את זה - היא רק רוצה לשרוד, היא רוצה כסף, היא רוצה את תוצר הלוואי של הזנות הזאת, והיא חושבת שזה הנתיב שיביא אותה לשם, כי זה הדבר היחיד שיש לה לתת לעולם. היא רואה את האפשרויות שלה מוגבלות מאוד, בתפיסת מציאות מצומצמת והישרדותית"
החסך הזה הוביל אותה למסקנה שעיצבה את חייה. "הבנתי שהדבר היחיד שיש לי לתת לעולם זו המיניות שלי, כי הסביבה שיקפה לי ש'זה מה שאנחנו רואים בך'. בגיל ההתבגרות, נערים התקרבו אליי רק כדי לגעת בי ולעשות איתי דברים מיניים - לא כדי לדבר איתי או להבין מה התחביבים שלי. והתחלתי להשתמש בקלף המיניות כדי להשיג דברים".
החסך הזה גם הוביל אותה לרגע השבר הקשה ביותר בחייה: "בשלב מסוים ברחתי מהבית, ותפסו אותי שני פדופילים ואנסו אותי. אחר כך היה תהליך משפטי ארוך מאוד. השנים האלה היו קשות מאוד".
האונס, היא מספרת, הוא שעיצב את תפיסת העולם שתלווה אותה בשנים הבאות - ההבנה שגופה אינו שלה. "מה שהתקבע אצלי אז, זה שהעולם רואה בי אובייקט מיני בלבד - ושאין לי את היכולת להתנגד לזה. הבנתי גם שאם מישהו רוצה משהו ממני - הוא יכול פשוט לבוא ולקחת, בלי לשאול בכלל.
"היום אני יודעת לומר שהבחירה לעבוד בזנות הגיעה מאמונה מוטעית כל כך - שזה כל הערך שלי בעולם, ושזה משהו שאין לי איך להגן עליו".
"כמו לעבוד במוסד"
לאורך כל אותן שנים, נשאה קטי את עיסוקה כסוד מוחלט. את המחיר של החיים הכפולים האלה היא משווה לעבודה במערכת הביטחון. "זה קצת מזכיר אנשים שעובדים במוסד או בביטחון, שלא יכולים לדבר, ובסוף הם מבינים שאפשר להסתיר הכול.
"אבל מחיר ההסתרה הוא גבוה. מאוד מאוד קשה להסתיר משהו שמשפיע על חייך מכל הקרובים אלייך, ובמשך כל כך הרבה זמן - בעיקר אם יש בו גם אלמנט של בושה".
3 צפייה בגלריה
"המיניות הופכת להיות הקלף שלך בחיים, ואם זה הערך שלך - את תמנפי ותחזקי אותו. גם אם זה הדבר שהכי פוגע בך"
(צילום: גיל נחושתן)
לא פעם היא שומעת גם היום את המשפט "את לא נראית זונה". "אני יכולה להבין למה אומרים את זה, כי כשאתה מדמיין מישהי שעובדת בזנות, אתה מדמיין מישהי שמחצינה את המראה החיצוני שלה ואת המיניות שלה. אצלי יש משהו שהוא יחסית אותנטי ופשוט, כך שזה קצת מוסווה. אבל באותן שנים אני כן הקצנתי את המיניות ואת המראה שלי - פשוט לא מספיק כדי שיבינו שאני עובדת בזנות".
המיניות שלך הייתה גם הקלף שלך וגם המקום שבו נפגעת. איך התמודדת עם הסתירה הזאת?
"המיניות היא קלף - קלף לשייכות, לאהבה, לכסף, להישרדות ולחופש. היא הופכת להיות הקלף שלך בחיים. הערך שלך. ואם זה הערך שלך - את תמנפי ותחזקי אותו. גם אם זה הדבר שהכי פוגע בך, כי בסוף יש לזה תמורה כלכלית והישרדותית".
עם השנים היא הבינה שהתמורה הזו לא שווה את המחיר. "המיניות והמראה שלי הם ערכים שעדיין קיימים בי ואני מוקירה אותם. ההבדל הוא שהבנתי שיש לי הרבה יותר מזה בסל הכלים - וזה משהו שלמדתי רק אחרי שהפסקתי לעסוק בזנות. נתתי לעצמי צ'אנס אמיתי לבחון מה עוד יש בי".
מאז שחשפה את סיפורה, פונות אל קטי נשים רבות - חלקן מתוך מעגל הזנות, חלקן שוקלות להצטרף אליו, וחלקן מתמודדות עם בושה ואשמה ממקורות אחרים לגמרי.
"פונים אליי כל סוגי האנשים, עם כל בעיה אפשרית", היא אומרת, "ולמי שמגיעה ואומרת שהיא רוצה לעסוק בזנות - אני מנסה לחזק אצלה את הערך העצמי ולהחזיר לי את הריבונות על עצמה. להזכיר לה שאולי עכשיו היא רואה את הדברים כאילו זו האופציה הכי טובה שיש לה, אבל יש לה את היכולת ליצור את המציאות שלה. היא בוחרת איזה שתילים לטמון באדמה שלה".
יש שיח שמציג נשים שעוסקות בזנות, כמי שבחרו בכך מרצונן. זה מרגיז אותך?
"מה זה רוצה? היא לא רוצה לעסוק בזנות - היא רוצה לשרוד, היא רוצה כסף, היא רוצה את תוצר הלוואי של הזנות הזאת, והיא חושבת שזה הנתיב שיביא אותה לשם, כי זה מה שיש לה לתת בעולם. היא רואה את האפשרויות שלה מוגבלות מאוד, בתפיסת מציאות מצומצמת והישרדותית.
"אם אנחנו מצליחים להחזיר למישהי את היכולת לראות את האור שלה, את הכוח שלה ואת הריבונות שלה על עצמה - היא יכולה לבחור אחרת. במשך שש שנים ניסיתי לצאת מהזנות, סבלתי שם רצח. הדבר שהכי רציתי זה לצאת ולא הצלחתי. למה? כי חשבתי שזו האפשרות הכי טובה שיש לי. לא ידעתי איזה ערך יש לי לתת לעולם, לא חשבתי שיש דרכים נוספות שבהן אצליח לעשות כסף. הייתי בטוחה שאף אחד לא יעסיק אותי בשביל משהו אחר שהוא לא מין. לא הכרתי את עצמי".
מה המסר שלך לנערות ולנשים שמרגישות שאין להן אפשרויות אחרות?
"שזה לא נכון. אני יודעת שיש רגעים מסוימים בחיים שנראה לנו שאין אפשרויות אחרות מלבד זנות. אבל כשאת עוצרת לרגע את המרדף ומסתכלת פנימה, את מגלה שיש לך המון כוח.
"אני מאמינה שאנחנו חלק מאלוהים, ויש בתוכנו ניצוץ - ואם רק נסכים לפגוש אותו - נגלה שאנחנו הכי חזקות בעולם. אני יודעת את זה מתוך החוויה האישית שלי, וגם מתוך החוויות של הנשים האמיצות שאני פוגשת בדרך".
ביום חמישי הקרוב (30 באפריל), קטי תעלה על הבמה ב"הוט סינמה" בקריית ביאליק, להרצאה שאליה היא מזמינה את כל מי שמבקשים "לגלות את הערך העצמי שלהם, את המתנות שהם יכולים להעניק לעולם ואת המשמעות שהם מביאים איתם".
