בשיתוף ארגון ״ידידים״
יהושע מבית שמש משחזר את 40 הדקות שבהן בתו נשארה ברכב הסגור
(צילום: ירון ברנר)
"אני חושב שהמשפט הנכון הוא: זה נכון שזה לא יקרה לכם – עד שחלילה זה קורה", משחזר בגילוי לב יהושע סיגל מבית שמש. "אני אבא לחמישה ילדים. הגדול שבהם בן 23, והקטנה כיום בת 5. היא בעצם הסיבה שאני פה איתכם היום. הסיפור שלי קרה כשהיא הייתה בת שנה וחצי. באותו יום הכנסתי אותה לרכב, משהו דלק ברדיו ונשאבתי. נסעתי די על אוטומט. חלפתי על פני המעון, לא הורדתי את יהודית, והגעתי ישר לתלמוד תורה. חניתי, יצאתי מהרכב, נכנסתי לחדר המורים והתחלתי לפטפט עם החברים. מדברים, צוחקים, נהנים."
השיחה הנעימה נקטעה באחת, כשהמוח חיבר פתאום את הנתונים: "באיזשהו שלב אני פתאום קולט שלא עצרתי במעון. אני יכול לומר בוודאות שזה היה הרגע הנוראי ביותר שאי פעם חוויתי בחיים. אני פשוט יוצא בריצה מטורפת, רץ כמה שיותר מהר בלי לדעת מה אני הולך למצוא. לא ידעתי אפילו כמה זמן היא הייתה שם. בדיעבד, בשחזור לאחור, מדובר היה בערך בחצי שעה עד 40 דקות, ביום שרבי ושטוף שמש.״
כשיהושע הגיע לרכב, המראה שנגלה לעיניו נחרט בנפשו: "אני מגיע ומוצא אותה עומדת על הכיסא, מחזיקה את המושב הקדמי, שטופת זיעה ובוכה בבכי נואש. ראיתי עליה שהיא מבינה שהיא לכודה. שלפתי אותה משם, וזה היה הרגע שהרגשתי שהיא בסדר, היא בחיים, היא פייטרית. היא נלחמה והיא בסדר, אבל אני נשארתי בטראומה. לא מסוגל להפסיק לחשוב על זה.״
גלריה
"זה לא משנה מאיזה מגזר אתה, מאיזה רקע או מאיזו רמה סוציו-אקונומית – זה קורה לכולם", יהושע סיגל
(צילום: ירון שרון)
"קפאתי במקום": כשסמנכ"ל הארגון שמחלץ ילדים מרכבים כמעט שכח את בנו
גם לייזי שטרן, סמנכ"ל ארגון "ידידים", שאחראי מתוקף תפקידו על מערך החילוץ של הארגון, חווה בעצמו את הרגע המטלטל הזה." התופעה הזו נפוצה מאוד בישראל", מסביר שטרן. "יש לנו בין חמישה לשמונה מקרים בכל יום שבהם מתנדבי 'ידידים' מקבלים קריאה ומחלצים ילדים מרכבים נעולים. כשהמקרה האישי שלי קרה, הייתה לי רוטינה קבועה שבה הייתי מפזר את הילדים בבוקר. יום אחד החלטתי לעשות את הסיבוב קצת אחרת – שמתי את הגדול, אחרי זה את האמצעי, והתחלתי לנסוע לכיוון העבודה. פתאום, תוך כדי נסיעה, אני שומע ציוץ קטן מאחוריי."
הצליל הקטן הזה גרם ללייזי לעצור את נשימתו: "סובבתי את הראש וקפאתי במקום. שאלתי את עצמי – איך קרה לי, האדם שמתעסק כל היום בנושא של ילדים נעולים ברכב, שממשיך לעבודה כשהילד שלו עדיין בכיסא הבטיחות ולא ירד במעון?"
האירוע האישי הזה, לצד אלפי הקריאות שמגיעות למוקד הארגון, הוביל את שטרן להוביל פרויקט נרחב במטרה אחת: להבטיח שכל מתנדב שיוצא לקריאה יוכל לפתוח כל דלת נעלמת בתוך שניות ספורות, ללא נזק וללא עיכובים מיותרים שעלולים לעלות בחיי אדם.
"מבט לרכב חונה - מציל חיים", לייזי שטרן, סמנכ"ל ארגון "ידידים"
(צילום: ירון שרון)
כיום מפעיל ארגון "ידידים" עשרות אלפי מתנדבים ומתנדבות בפריסה ארצית רחבה, המצוידים בערכות פתיחה ייעודיות. המענה המהיר בשטח, לצד שיתופי פעולה נרחבים ואימוץ נהלי זהירות בציבור, מבטיחים שרשרת ביטחון אזרחית אחת המגנה על הילדים של כולנו. ״בזכות כלל ביטוח ופיננסיים הצלחנו להמשיך ולפרוס עוד מאות ערכות של חילוץ ילדים נעולים ברכב בכל רחבי הארץ״, מסביר שטרן, ״ועל ידי זה נצליח להגיע יותר מהר ליותר אירועים של ילדים נעולים ברכב.״
"מבט אחד לרכב חונה – זה מה שמציל חיים"
"מה שחשוב לי למסור לכל הורה – זה לא משנה מאיזה מגזר אתה, מאיזה רקע או מאיזו רמה סוציו-אקונומית – זה קורה לכולם," מדגיש יהושע. "לי אישית היה נס אדיר שנזכרתי, קמתי, רצתי וזכיתי להגיע בזמן. אבל הציבור הרחב הוא חלק מרכזי וקריטי בכל הסיפור הזה."
שטרן מסכם בקריאה פשוטה אך מצילת חיים לכל עובר אורח: "מבט לרכב חונה מציל חיים. אם כל אחד מאיתנו, כשהוא יוצא מהרכב שלו, יתרגל להסתכל לשלושה, ארבעה או חמישה רכבים שמסביבו – אנחנו נגיע למצב שגם אם הורה חלילה שכח את הילד או היה בבלאק-אאוט מוחלט, אנחנו נהיה שם, נזהה את הילד בזמן ונציל אותו."
מוקד ידידים פעיל 24/6 בטלפון 1230 ללא כוכבית ובוואטסאפ 077-202-1230
בשיתוף ארגון ״ידידים״
