בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
העמותה מלווה חיילים בודדים שנפצעו במלחמה
כתב: גלעד ילון | צילום: ירון ברנר | הפקה: ניצן כהן
מראה המשפחות שבאות לתמוך ולעטוף את אהוביהם החיילים והמילואימניקים שנפצעו במלחמה, לצערנו הפך לשגרה יומיומית במסדרונות בתי החולים בחצי השנה האחרונה. בין הפצועים במחלקות השיקום גם לא מעט חיילים בודדים – בהם ישראלים חסרי עורף משפחתי – המתמודדים לא רק עם פציעות פיזיות מורכבות, אלא גם עם היעדר תמיכה משפחתית שכל כך משמעותית לתהליך ההחלמה והריפוי.
אדם אברמוב (24) הוא חייל בודד ישראלי משוחרר שב-7 באוקטובר נקרא למילואים ונפצע בהיתקלות עם מחבלים בעזה ביום ה-40 ללחימה. "לא מדברים על זה הרבה, אבל רוב הקושי של החיילים הבודדים הוא בפן הנפשי", מעיד אברמוב, שנמצא בימים אלו במחלקת השיקום בבית החולים איכילוב.
הוא נולד וגדל בישראל ובגיל 9 עזב עם אימו לרוסיה. כשהיה בן 16, החליט לחזור לארץ כדי להתגייס לצבא ושירת בתור צלף ביחידת אגוז. "אני מחשיב את עצמי ציוני. אני אוהב את ערכים הציונות, מאוד רציתי לתת מעצמי ולתרום למדינה", מספר אדם על ההחלטה.
את התמיכה המשפחתית שאדם כה זקוק לה כחייל בודד משוחרר ישראלי חסר עורף משפחתי, משתדל למלא צוות המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, שהפך עבורו ועבור צעירות וצעירים רבים אחרים למשפחה.
במסגרת מבצע התרמה מיוחד שמתקיים השבוע, נפגשנו עם אברמוב, שבימים אלה נמצא בתהליך שיקום מעורר השראה בבית החולים איכילוב, שסיפר לנו על הסיוע והתמיכה שהוא מקבל מהעמותה, המסייעת מידי שנה לכ-3,500 חיילים בודדים. צפו בכתבת הווידיאו בראש העמוד.
לעזור לחיילים הבודדים למממש את הפוטנציאל
כמו רבים מבני גילו, גם אברמוב נקרא ב-7 באוקטובר להתייצב למילואים וחזר ליחידת אגוז, ממנה השתחרר לפני שלוש שנים. ביום ה-40 ללחימה בעזה, החטיבה נקלעה למארב של מחבלים, שירו לכיוונם טיל נ"ט. הטיל לא פגע בהם ישירות, אך הם נפצעו מהרסיסים. "ברגע הזה, אתה באדרנלין. התחושה היא שהגוף שלך עולה בלהבות".
הוא הובהל לבית החולים איכילוב עם פגיעה עצבית ברגל וביד ועם פציעות נוספות. הראשונים שהתייצבו לבקר אותו בבית החולים, היו צוות המרכז לחיילים בודדים, שמלווה אותו כבר שש שנים, מאז שהתגייס לצבא.
"יש מתנדבות שמבקרות אותי ורכזת שמלווה אותי ודואגת לכל מה שאני צריך", הוא מספר. "יש כמה ארגונים שעוזרים לחיילים להשתקם, אבל המרכז הזה הפך להיות המשפחה שלי ואני חייב להם תודה. הם באמת דואגים לי ונותנים לי את כל המעטפת שאני צריך".
אילו אתגרים יש לחיילים בודדים כמוך בימי שגרה, לא במלחמה?
"החיילים הבודדים הם אנשים איכותיים שתמיד רוצים לתת מעבר. הבעיה היא שאין להם את תמיכה. אין להם משפחה שתהיה לצידם ושתיתן להם את העצה הנכונה. הם יכולים ללכת לאיבוד, בייחוד אחרי השחרור. בזכות המרכז, אנשים כמוני יכולים למממש את הפוטנציאל ולהפיץ את האור שלהם".
הדבר הכי קרוב למשפחה
מבקר נוסף שהגיע לפגוש את אברמוב בבית החולים הוא גיא מוזס. הם הכירו לפני שש שנים, כשאדם עבר לגור באחד מתוך שבעת הבתים המופעלים על ידי המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, בעקבות המלצה של חבר.
מוזס, שתרם עבור הקמת שניים מהבתים, בפתח תקווה ובהרצליה, מספר כי מדובר בדירות שבהן מתגוררים כ-150 חיילות וחיילים בודדים. הוא מדגיש כי לא מדובר בסתם מיטה להניח עליה את הראש בסופי השבוע, אלא בבית של ממש שכולל ארוחות חמות לכל אורך השבוע.
"גרים אצלנו גם עולים חדשים וגם חיילים וחיילות ישראלים חסרי עורף משפחתי. בדרך כלל אלו אנשים שעושים שירות משמעותי. אנחנו לא מספקים רק דיור, אלא דואגים להיות הדבר הכי קרוב למשפחה שאפשר. אנחנו נותנים אוזן קשבת, עוזרים בבעיות אישיות, בעיות בריאותיות או בעיות עם המפקדים".
על אדם הוא מדבר בעיניים נוצצות ובגאווה גדולה. "אדם הוא אופטימי חסר תקנה, זה מאפיין בולט אצל חיילים בודדים. הוא תמיד רואה את הטוב ותמיד רוצה לתרום. אפילו עכשיו, כשהוא בשיקום, הוא מדבר על לבוא ולעזור לחיילים בודדים. ב-7 לאוקטובר הוא התייצב מיד למילואים, ולמרות שהוא נפצע פציעה לא קלה, הוא אף פעם לא התלונן. תמיד כשדיברתי איתו הוא אמר שהוא יהיה בסדר ושהוא יתגבר".
בתור מנהל בתי העמותה, עברו תחת ידיו של מוזס אלפי חיילים וחיילות, ועם רבים מהם הוא נשאר בקשר גם שנים אחרי השחרור. הוא מעיד כי הקהילה החמה שנוצרת בבית, מובילה לשינוי מדהים אצל החיילים. "לפעמים אפשר לראות את השיפור תוך מספר שבועות. אני חושב שהעובדה שהחיילים יודעים שתמיד יהיה מישהו מאחוריהם – נותנת הרבה".
איך אתה מסביר את זה?
"סוד ההצלחה של הבתים שלנו ושל העמותה בכלל, הוא שילוב החיילים בקהילה. אנחנו נותנים את הדבר הכי קרוב לבית שיש. הקשר הזה הוא אחד היסודות החשובים שעליהם מבוססת העמותה. לחבר'ה שמגיעים אלינו יש מוטיבציה אדירה ויכולות מדהימות לשרוד ולהצליח. אני רואה אותם בעוד עשרים ושלושים שנה כמנהיגים ומובילי דעת קהל. אני פוגש מילואימניקים חיילים בודדים והלב שלי מתפוצץ מגאווה. כולם התנדבו ב-7 לאוקטובר לפעילויות משמעותיות, חלקם לצערי גם נפצעו".
השבוע מתקיים מבצע התרמה מיוחד, שנועד לסייע בהרחבת העשייה והפעילות של העמותה. "אנחנו לא מתוקצבים על ידי המדינה, אנחנו חיים רק מתרומות", מסביר מוזס. "כל הכסף שנגייס יושקע אך ורק עבור רווחת החיילים. בין היתר תרומה בהקמה ובתפעול בתים נוספים, טיפולים פסיכולוגים, השלמת בגרויות, מזון, ציוד, עזרה בהכוונה מקצועית. למעשה, כל מה שחייל בודד זקוק לו – הוא מקבל מאיתנו". צפו בכתבת הווידיאו בראש העמוד.
מההכנה לצבא ועד 5 שנים אחרי השחרור
המרכז הוקם בשנת 2009 על ידי ציקי אוד וחיילים בודדים בעקבות חזונו של חברם מייקל לוין ז״ל, חייל בודד שעלה מפילדלפיה ששירת בחטיבת הצנחנים ונהרג במלחמת לבנון השנייה. מייקל חלם ליצור קהילה חמה ותומכת לחיילים בודדים. העמותה החלה את דרכה כארגון שמסייע לעולים חדשים, וב-2016 הרחיבה את פעילותה והחלה לתמוך גם בחיילים ישראלים חסרי עורף משפחתי.
מתחילת מלחמת ׳חרבות ברזל׳ מלווה המרכז לזכרו של מייקל לוין חיילות וחיילים בודדים בסדיר ובמילואים יותר מתמיד ומספק להם ציוד, בגדים תרמים, מענקים כספיים, תמיכה נפשית ופעילויות לחיזוק החוסן הנפשי.
בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
