בשיתוף מפעל הפיס
"קיבלתי התראה שיש דום לב בסביבה. לא היססתי"
(צילום: ירון שרון)
כשליאור חנניה יצא לקניות עם אשתו, בתו, חמו וחמותו, ולאחר מכן לטיול רגלי ברחובות עפולה, הוא לא חשב שאותה פעילות שגרתית תהפוך ליום גורלי בחייו. בשלב מסוים הרגיש חנניה כאבים בחזה, שבאו והלכו, אבל לא ייחס להם משמעות מיוחדת. "הרגשתי את הכאב, חשבתי שהוא יעבור מעצמו, ואחר כך הרגשתי פתאום שאני עומד להתעלף. אני זוכר שאמרתי את זה לבנות המשפחה שהיו איתי, והדבר הבא שאני זוכר הוא שאני מתעורר באמבולנס", הוא משתף ברגעי האימה.
באותם רגעים ממש, רועי פולקוב, חובש מד"א, ביצע בדיקות שגרתיות של תקינות מפעמים (דפיברילטורים) – המוצבים במרחב הציבורי בדיוק למקרים כאלה. "הייתי עם המפעם ביד, בודק שהמכשיר תקין ושהארון עצמו תקין", הוא מספר, "ופתאום קיבלתי התראה באפליקציה של צוותי מד"א שיש דום לב בסביבה שלי".
פולקוב לא היסס. "לקחתי את המכשיר ורצתי לכיוון המיקום שנשלח בטלפון. ראיתי שכבר עושים לו עיסוי לב למטרות החייאה, תוך כדי שיחה עם מוקד מד"א. חיברתי את המפעם, ותוך כמה שניות הוא נטען ונתן שוק חשמלי. אחרי עוד כמה שניות בודדות ראיתי שליאור מתחיל לפקוח עיניים ומנסה לאט לאט להתיישב", הוא מספר.
חנניה פונה לבית חולים במהירות, ושם עבר צנתור. "הרופא המצנתר אמר לי שאני פה בנס", הוא משחזר, "הוא טען שכל מה שקרה לי בשעה האחרונה לפני שהגעתי אליו – זה מזל משמיים. זה קרה במקום הנכון, בזמן הנכון, ועם הבן אדם הנכון שבא בדיוק לבדוק את הציוד שהיה דרוש להצלתי. אם לא הייתי ליד מכשיר זה כנראה היה נגמר אחרת. לא בטוח שהאמבולנס היה מגיע בזמן, והסיכוי שהייתי יוצא מהאירוע עם פגיעה כלשהי היה עולה משמעותית".
"כפתור אחד, הוראות בעברית"
כ־15,000 ישראלים חווים דום לב מחוץ לבתי חולים מדי שנה. השימוש במפעם בדקות הראשונות יכול להכפיל, ויש מחקרים הטוענים שאף לשלש, את סיכויי ההישרדות. פולקוב מסביר כי "כשמדברים על דום לב, כל שנייה קובעת. כשמטופל לא מקבל שוק חשמלי, סיכויי הישרדותו פשוט הולכים ויורדים ככל שעובר הזמן, ובמהירות".
ד"ר שפיר בוטנר, הפרמדיק הראשי של מד"א, מדגיש כי על מנת להשתמש במכשיר ולהציל חיים לא נדרשת כל הכשרה רפואית מקדימה. "יש בציבור חשש לא מבוסס", הוא מסביר, "אבל צריך לדעת שהמפעמים המוצבים במרחב הציבורי נועדו לשימוש על ידי כל אדם. ברגע שפותחים את המכשיר יש הוראות בעברית. יש שם שתי מדבקות עם ציור איפה להדביק אותן על הגוף, וכפתור אחד בלבד. צריך פשוט להקשיב להוראות וללחוץ על כפתור אחד בעת הצורך".
יתרה מזאת: פולקוב מסביר כי המכשיר חכם דיו כדי לא לפגוע: "גם אם חיברנו אותו לאדם שליבו עובד - הוא לא ייתן מכת חשמל שלא לצורך. הוא מונע את זה לבד".
מה צריך לעשות אם אדם לידנו מתמוטט ברחוב?
"הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להתקשר ל־101", אומר ד"ר בוטנר, "המוקדנים שלנו ינחו אותך כיצד לעזור, ובמקביל נוציא פרמדיקים לזירה. במקרה של דום לב, המוקד יכווין אותך אל הדפיברילטור הקרוב ביותר".
"זכות להציל חיים"
אחד מהגורמים שמאפשרים את הנגישות למפעמים במרחב הציבורי הוא הפריסה שלהם על גבי ביתני מפעל הפיס ברחבי הארץ. "יש לנו 550 ביתנים, ועל כל אחד מוצב מפעם בולט, חשוף לכל מי שנדרש לכך", אומר אבי שולץ, מנהל אגף מכירות במפעל הפיס, "הנוכחות של ביתני מפעל הפיס במרחב העירוני, מקריית־שמונה ועד אילת, יוצרת רשת רחבה של נקודות גישה שזמינות לכל אזרח, ברחובות, בשכונות ובמרכזי קניות. אנחנו מנגישים את המפעמים מצילי החיים לכל עוברי האורח. זה חלק מהמטרה שלנו, לפעול לטובת בריאות הציבור והאזרחים. אם יש לנו את הזכות הזאת להשתתף בהצלת חיים - כולם יוצאים מורווחים".
במסגרת יום המודעות הלאומי לשימוש במפעמים, מד"א פועל גם להרחיב את מאגר המכשירים הרשומים. "לא מעט מפעמים קיימים בבתי עסק, בניינים ומוסדות, אך אינם מוכרים למוקד שלנו. אם יש לכם מפעם – רשמו אותו אצלנו", מבקש ד"ר בוטנר, ומבטיח ש"המידע לא עובר לאף אחד ומשמש אך ורק אם מישהו קרס בקרבת המכשיר שלכם". לדבריו, בכל יום ניצלים חיים בישראל בזכות המכשיר הזה, ויום המודעות הוא הזדמנות לוודא שכל המפעמים רשומים ונגישים במקרה הצורך.
שלושה חודשים אחרי האירוע, ליאור חנניה מסכם בשקט: "המסקנה הכי גדולה שלי - להיות קשוב לגוף. לכאבים שיש. ללכת להיבדק, לא לשחק בזה. גם צעירים. אני צעיר, והנה זה קרה גם לי".
בשיתוף מפעל הפיס
