"כל אזעקה ופיצוץ מחזירים אותי למצב לחימה. אני רואה מולי שדה קרב, יריות, יירוטים - ובאותם רגעים אין שום דבר שאני חושב עליו למעט הלחימה. אני נזכר בפקודות הירי, בחברים שנפגעו. לוקח לי כמה דקות ארוכות לחזור לעצמי אחרי כל פעם כזאת - וגם אז, החזרה היא לא למצב רגיל ונורמלי. אין ספק שהאזעקות והבומים הם הטריגר הכי קשוח".
זו לא מטאפורה. זו המציאות של איתן עלייב (22) מפתח תקווה, לוחם תותחנים שנלחם בעזה ובלבנון, ששוחרר משירותו הצבאי לפני כשנה כשהוא סובל מפוסט-טראומה. והוא לא לבד. עבור לוחמים רבים שחזרו מהחזית, כל פיצוץ ויירוט הם לא רק אירועים ביטחוניים לא נעימים - הם שער שנפתח שוב ושוב אל הלחימה בשדה הקרב, זו שמעולם לא הסתיימה עבורם.
7 צפייה בגלריה
איתן כחייל בשירות סדיר ב"חרבות ברזל". "בראש אני חוזר לשדה הקרב"
(צילום: באדיבות המרואיין)
"הייתי בשירות סדיר כשפרצה מלחמת 'חרבות ברזל'", הוא משחזר, "היינו בגבול הרצועה, וחוויתי שם אירועים שהשפיעו עליי מאוד, בעיקר הפיצוצים והיירוטים. גם את הרעש של התותחים שלנו, שמייצרים בומים מאוד חזקים, אני ממשיך לשמוע ללא הפסקה".
מתי הבנת שאתה סובל מפוסט-טראומה?
"באחת הפעמים שחזרתי הביתה מהלחימה בלבנון, שמעתי אזעקה - ונכנסתי לבהלה עצומה. חשבתי שאני בשדה הקרב, חיפשתי את הציוד, את השחפ"ץ ואת הנשק. בזמן השירות, רוב החודש הייתי בבסיס והתרגלתי לפיצוצים ולאזעקות - ודווקא השקט של הבית, כשחזרתי לחופשה, הוא שהביא את הפלאשבקים והכניס אותי להתקפי חרדה. הייתי שומע אזעקות משום מקום וחוזר בראש לשדה הקרב.
תקופת הלחימה רוויית האזעקות, היירוטים וגם נפילות הטילים, מעצימה את הפוסט-טראומה אצל עלייב: "כל אזעקה ופיצוץ מחזירים אותי למצב לחימה. פתאום אני שוב במדי צה"ל ומולי אני רואה שדה קרב, יריות ויירוטים, וזה מכניס אותי לחרדה קשה".
אחרי שנה וחצי של לחימה אינטנסיבית ללא הפסקה, עלייב רק רצה להתחיל לבנות את חייו ולנסות ולייצר לעצמו שגרה, אבל המלחמה הנוכחית מול איראן לא מאפשרת לו להשתקם כפי שקיווה: "חזרתי לשגרה האזרחית ולאט-לאט הטריגרים ירדו, אבל כל האזעקות והפיצוצים האחרונים מחזירים אותי אחורה. מהרגע שבו חזרה הלחימה מול איראן, התחלתי לסבול מסיוטים בלתי פוסקים על אירועים שחוויתי במהלך הלחימה.
"אמנם אני לוקח כדורים ויש לי פסיכיאטר ופסיכולוג שמלווים אותי, אבל בסיטואציה כזו קשה לתפקד", הוא מוסיף, "אני לא מצליח לעבוד וכמעט ולא יוצא מהבית שצמוד למרחב המוגן, וזה משפיע על כל מהלך החיים שלי. המלחמה מעוררת אצלי את הפוסט-טראומה בעוצמה רבה - פיזית ורגשית".
"פחדתי שהאזעקות יפתיעו אותי בשינה"
אלון כץ (40) מחיפה השתחרר משירותו הצבאי ב-2007, אחרי שלחם במלחמת לבנון השנייה. כמעט עשרים שנה חלפו מאז – אבל הלחימה, מבחינתו, עדיין לא נגמרה.
"במהלך הלחימה מצאתי את עצמי בסיטואציות מורכבות מאוד", סיפר. "שנתיים אחרי השחרור התחילו להופיע אצלי כל מיני התנהגויות שעד אז לא הכרתי, כמו התקפי חרדה שנוצרים כתוצאה מטריגרים שונים, ועוד כל מיני סימפטומים שלא היו לפני זה".
7 צפייה בגלריה
אלון כץ וג'ודי כלבת השירות. "מעדיף שהאזעקות לא יפתיעו אותי כשאני ישן"
(צילום: שרון צור)
מאז שהתפרצו, הסימפטומים לא עזבו - וכץ למד לחיות איתם. "אני משתדל לתחזק את עצמי. יש לי כלבת שירות שמלווה אותי ועוזרת להקטין ולמתן את התחושות הלא נעימות, ולמרות זאת אין פתרון מוחלט ואני סובל מקשיי שינה. אצלי החרדות מגיעות בעיקר בלילה ומקשות עליי להירגע, לעצום עיניים ופשוט להירדם.
וכשהוא כבר נרדם, כץ מתעורר עשרות פעמים בלילה כתוצאה מדום נשימה - תוצאת לוואי של הפוסט טראומה - או מסיוטים קשים. או גם וגם. ובזמן מלחמה התסמינים מחמירים.
"אתמול בלילה חיכיתי ער לאזעקות. אני מעדיף שהן לא יפתיעו אותי כשאני ישן", הוא מספר. "כל צליל, אפילו הרטט של הנייד, מיד מעורר אצלי את החשש שזו ההתראה המוקדמת של פיקוד העורף - וזה מכניס אותי להתקף חרדה קשה".
אלון כץ: "למרות שאני כבר לא במדים ובשדה הקרב, אני עדיין מרגיש שאני נלחם - לא בחזית, אלא בעורף. הלומי קרב נמצאים בלחימה מתמדת והימים האלה מטרגרים וקשים במיוחד, ולי באופן אישי הרבה יותר קשה עכשיו לקום בבוקר ולתפקד"
ומה קורה כשכבר מגיעה האזעקה, ולאחריה נשמעים גם הדי פיצוצים? "החרדה מתגברת ואני מוצא את עצמי מנסה להילחם בה. זאת מלחמה יומיומית, וכשהמצב הביטחוני מחמיר - כל האירוע הופך אצלי לקרב של ממש".
למרות הקושי שהוא חווה במלחמה הנוכחית, במבצע "עם כלביא" - הוא מספר - מצבו הנפשי היה גרוע יותר. "היום אני מרגיש חזק יותר, אבל זו עדיין התמודדות מורכבת שבתוכה אני נאלץ להמשיך לתפקד כרגיל, לעבוד ולדאוג לבת שלי.
"למרות שאני כבר לא במדים ובשדה הקרב, אני עדיין מוצא את עצמי נלחם - לא בחזית, אלא בעורף. הלומי קרב נמצאים בלחימה מתמדת והימים האלה מטרגרים וקשים במיוחד. באופן אישי, הרבה יותר קשה לי עכשיו לקום בבוקר ולתפקד".
כשאף אחד לא מקשיב
יובל פישר (21) מחריש, התגייס במרץ 2023 כלוחם בחטיבת הנח"ל. אחרי 7 באוקטובר, עוד בטרם סיים את ההכשרה הקרבית, הוא הגיע יחד עם חבריו ליחידה לקיבוץ מפלסים שבעוטף, שם נפל טיל במרחק של ארבעה מטרים ממנו. באותו יום הוא ספג שם גם ירי פצמ"רים וטילי נ"ט, ומאז הוא סובל מפוסט-טראומה.
"בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות כל כך, אבל כן ביקשתי לדבר עם מפקד מהגדוד - ולצערי לא ממש קיבלתי מענה. וכשיצאנו מהעוטף הכול התחיל לצוף; כל רעש הכי קטן הקפיץ אותי וגרם לי להיכנס לחרדה.
"כשחזרתי לבסיס, התכוננתי להיכנס לעזה יחד עם החברים ליחידה - עד שלא יכולתי יותר", מספר פישר, "ביקשתי עזרה מהמפקד שלי, ובמקומה קיבלתי יחס מזלזל ותשובה הזויה שבה הוא אמר שהוא מאוכזב ממני. לא ויתרתי וביקשתי לראות קב"ן, ואפילו לא ענו לי על הבקשה הזאת".
מצבו הנפשי של פישר היה רעוע, ובנוסף הוא עבר חרם מצד חבריו לנשק, עד שניסה לשים קץ לחייו: "כשהבנתי שאף אחד לא מתייחס אליי, ניסיתי להתאבד. זה קרה בארוחת יום שישי בבסיס. הגעתי לחדר האוכל, וצעקו לי: 'לך מפה, אתה לא חלק מאיתנו'".
זה נשמע קשה מאוד. מה עשית באותם רגעים?
"הסתובבתי בבסיס כדי למצוא משהו לאכול מהמכונות האוטומטיות. בסופו של דבר לא הצלחתי לאכול כלום באותו יום. הלכתי לשירותים ודרכתי את הנשק, ובאורח נס עבר שם חייל של גבעתי ועצר אותי מלעשות את זה. אפשר לומר שהוא הציל את חיי".
אחרי האירוע המטלטל, פישר סופח ליחידת אספקה בעוטף. "הגעתי בדיוק לאותו מקום שגרם לי מלכתחילה לפוסט-טראומה. אבל שם פגשתי את הקצינה היחידה שהבינה שאני נמצא במצוקה קשה, וכמה שעות אחרי השיחה איתה כבר נפגשתי עם קב"ן".
7 צפייה בגלריה
יובל. "כמעט לא יוצא מהבית, ולפעמים נשאר במיטה במשך ימים שלמים"
(צילום: באדיבות המצולם)
אתה מרגיש שהתסמינים החמירו במהלך השבועיים האחרונים של המלחמה?
"ללא ספק. ממש כמו בתקופה שבה הפוסט טראומה פרצה, גם עכשיו קשה לי מאוד לישון בלילה. כשהייתי בבסיס, סבלתי מחרדה בלתי פוסקת והייתי דרוך כל הזמן. גם עכשיו אני מרגיש כך. אני גם סובל מניתוקים, העיניים מרצדות והגוף כולו רועד. אולי מבחינה פיזית אני פה, אבל מכל שאר הבחינות אני ממש לא כאן.
"מאז שהמלחמה עם איראן פרצה שוב אני כמעט ולא יוצא מהבית, ולפעמים יש ימים שלמים שבהם אני אפילו לא יוצא מהמיטה. צועק מתוך שינה, וכשאני כבר נרדם - אני חוזר ללחימה בחלומות. ואז הדופק עולה ומתחיל להיות מהיר מאוד, אני מתעורר עם סדינים רטובים וסובל מהתקפי זעם.
"בתקופות קשות כמו אלו אני כל הזמן דרוך למקרה שמשהו נורא יקרה, וכשיש אזעקה אני רועד בכל הגוף וקולות היירוט מכניסים אותי לחרדה קשה ולפחד קיומי של ממש. זה קשוח מאוד, ומה שבעיקר קשה פה זה שאין למצב הזה פיתרון באמת - הרי לא יפסיקו את המלחמה בגלל שאני לא מתפקד".
"הימים האלה מציפים מחדש עבור לא מעט לוחמים ולוחמות את החוויות מהלחימה - אזעקות, פיצוצים ושיח ציבורי שמלא במונחים צבאיים, יכולים להחזיר את הגוף והנפש למקום מוכר של דריכות גבוהה", מסביר נדב וירש, יו"ר פורום "יהלומי קרב" ומי שבעצמו מאובחן כהלום קרב. "אנחנו שומעים על יותר טריגרים, יותר קושי בשינה ויותר מתח בתוך המשפחה.
"פוסט-טראומה של לוחמים, בל נשכח, מגיעה מתוך לחימה וגבורה, ולכן חשוב לומר גם משהו על החוסן; לוחמים שמתמודדים עם פוסט-טראומה אינם חלשים, להפך. הם אנשים שלמדו לחיות עם פצע מורכב ובכל יום מחדש בוחרים להתמודד, לבקש עזרה ולתמוך אחד בשני", מוסיף וירש.
"דווקא בתקופות כאלה הקהילה, החברים והמשפחה הופכים למשאב כוח אמיתי, ומזכירים שגם בתוך מציאות ביטחונית מורכבת יש לנו יכולת לעמוד יחד, לתמוך ולחזק אחד את השני".
7 צפייה בגלריה
נדב וירש וכלב השירות שלו. "יותר טריגרים, יותר קושי בשינה ויותר מתח בתוך המשפחה"
(צילום: טל שחר)
עצות לסיוע בשעת חירום
לצד הטיפול המקצועי, יש כלים מעשיים שיכולים לעזור בשעת אזעקה. חגי מזלי, מנהל כפר איזון של עמותת "איזון - בחזרה למסלול", מדגיש שאין פתרון אחד שמתאים לכולם. "מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו חווים אזעקות, חשוב שיהיה ציר למידה כדי להבין מה עוזר לכל אחד ואחת להתמודד", הוא אומר.
ויש גם טיפ ספציפי שהוא מדגיש במיוחד: לא להיות לבד במצב של אזעקה. "תמיד להיות בממ"ד או במקלט עם חבר קרוב או עם בן משפחה".
כלים מעשיים להתמודדות בשעת אזעקה:
- להכין מראש "שגרה לממ"ד" - קבעו מראש מה עושים כשיש אזעקה: מי לוקח מים, מי מדליק אור, איפה יושבים. שגרה מוכרת מפחיתה תחושת כאוס ומגבירה תחושת שליטה.
- להסביר לעצמכם בקול: "אנחנו במקום בטוח" - בזמן אזעקה הגוף נכנס למצב חירום. אמירה מודעת כמו "יש אזעקה, אנחנו במרחב מוגן, אנחנו בטוחים עכשיו", יכולה לעזור למוח לעבור ממצב סכנה למצב מווסת.
- להשתמש בנשימה לוויסות הגוף - נשימות איטיות מרגיעות את מערכת העצבים. לדוגמה: שאיפה דרך האף לארבע שניות, עצירה קצרה, ונשיפה איטית נוספת לשש שניות.
- להביא לממ"ד חפץ מרגיע - מוזיקה באוזניות או כדור לחץ, יכולים לעזור להסיח את הדעת ולהחזיר תחושת ביטחון.
- להגביל חשיפה לחדשות בזמן האירוע - צפייה רציפה בדיווחים עלולה להגביר חרדה. עדיף להתעדכן בצורה מדודה.
- לתת לגוף לפרוק את המתח אחרי האירוע - הליכה קצרה, מתיחות, שתיית מים או כמה נשימות עמוקות יכולות לעזור למערכת העצבים לחזור לאיזון.
- לדבר על מה שמרגישים - מותר להגיד "קשה לי עכשיו". שיחה קצרה עם בן משפחה או חבר יכולה להפחית את תחושת הבדידות.
איך תומכים במתמודדים עם פוסט טראומה?
- לשדר רוגע ונוכחות - גם אם אתם לחוצים, דברו בקול רגוע והיו קרובים אליהם פיזית. לפעמים עצם הנוכחות וקשר העין הם הדבר המרגיע ביותר.
- לזהות סימני הצפה - רעד חזק, קיפאון, בלבול או התקף חרדה הם סימן לעצור, להתמקד בנשימה ולנסות לקרקע את הגוף. למשל, על ידי עמידה על הרצפה ברגליים חשופות.
- לפנות לעזרה מקצועית אם הקושי מתמשך - אם האזעקות מעוררות החמרה משמעותית בסימפטומים; פלאשבקים, חרדה מתמשכת, קשיי שינה או הסתגרות - חשוב לפנות לאיש מקצוע. טיפול מתאים יכול להקל מאוד.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או ב-www.headspace.org.il.
