אביאל יוסף דוד בטקס הגיוס לתוכנית "גדולים במדים"
(צילום: באדיבות "גדולים במדים")
את המלחמה על עצמאותו התחיל אביאל יוסף דוד, בן 18 ממושב זכריה כבר בגיל חצי שנה, כשאובחן עם מחלת ניוון שרירים על שם דושן (DMD).
הוריו, אודליה ושי, חדורי אמונה ותקווה, עשו כל מה שיכלו כדי לשמר את יכולותיו הפיזיות באמצעות טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה ומאבק יומיומי אינטנסיבי. המאמצים לא היו לשווא, ועד גיל 11 אביאל התעקש ללכת על רגליו. הוא נפל, קם, והמשיך ללכת.
2 צפייה בגלריה
אביאל (ראשון מימין) וירין עם המפקד רס"ב רן ממן, ההורים אודליה ושי ומתנדבים. "הבין שכיסא הגלגלים זה לא סוף הדרך ולא מעצור"
(צילום: באדיבות "גדולים מהחיים")
אבל אז, ביום הולדתו ה-11, הגיע המשבר. כוחותיו הפיזיים של אביאל אזלו, והוא נאלץ לעבור להתנייד בכיסא גלגלים ממונע. המעבר היה קשה מנשוא עבורו - לא רק פיזית אלא בעיקר נפשית, ובתחילה הוא סירב להשתמש בכיסא. הסיבה, כך הסביר בהמשך, הייתה שהוא ראה את אחיו הבכור, ירין, שמתמודד עם אותה המחלה אבל נמצא במצב מורכב יותר - ופחד להיות כמותו.
"הוא לא הסכים לשמוע על הכיסא", נזכרים הוריו, "הוא רצה להמשיך ללכת על הרגליים, להיות כמו כולם. לקח זמן עד שהנפש והגוף הסכימו לקבל את המצב החדש".
אודליה ושי, הוריהם של ירין ואביאל: "אנחנו תמיד משדרים להם אופטימיות ותקווה, והאמונה שלנו היא שיום אחד, בעזרת השם, תימצא התרופה והם עוד יעמדו על הרגליים"
אבל דווקא ירין, האח הבכור שעבר את אותו המסלול כמה שנים לפניו, היה זה שנתן לאביאל את הכוח להמשיך. "אביאל הסתכל על ירין וראה איך הוא מתמודד, איך הוא לא מוותר", מספרים ההורים.
למרות המורכבות הרפואית ממנה הוא סובל, ירין התגייס לצה"ל בינואר בשנה שעברה והפך מודל לחיקוי עבור אחיו הצעיר. "כשהוא ראה את אחיו הגדול עולה על מדים ותורם למדינה, הוא הבין שכיסא גלגלים זה לא סוף הדרך ולא מעצור - אלא רק אמצעי להגיע ליעד".
סוגרים מעגל על מדים
שניהם אובחנו עם המחלה כשהיו קטנים מאוד, וניהלו ילדות רגילה - הלכו, רצו ושיחקו כמו כל ילד אחר. גם עבור ירין המעבר לכיסא היה שבר חד, ולראות את אחיו הצעיר עובר את אותו הקושי רק חיזק את נחישותו לשמש עבורו דוגמה.
ואביאל, מצדו, מצא דרכים משלו להשפיע ולתרום. למרות הקושי הפיזי, הוא ניחן ביכולות ורבאליות גבוהות וברצון להנהיג. במושב זכריה הוא דמות מוכרת ואהובה - מכין חידונים לחגים, מעביר הרצאות, ומזכיר לתושבים את זמני התפילות בבית הכנסת. "הוא תמיד רוצה להרגיש שווה בין שווים", מעידים הוריו.
2 צפייה בגלריה
אביאל (מימין) וירין דוד. "ההוכחה הניצחת שאין דבר העומד בפני הרצון"
(צילום: באדיבות "גדולים מהחיים")
את תחושת השוויון הזו הוא מוצא מדי שבוע בבסיס אלו"ג (אגד לוגיסטי) של פיקוד העורף. במסגרת תוכנית "גדולים במדים" של עמותת "יד לילד המיוחד" ו-JNF ארה"ב, בשילוב עם בית הספר "גוונים" שבו הוא לומד, אביאל מתחיל בימים אלו התנדבות חד-שבועית כשהוא לובש מדים ומתנדב תחת פיקודו של המפקד רס"ב רן ממן.
עבור אביאל, לא מדובר ב"סתם" בסיס - זו חזרה למקום שהוא מכיר היטב מסיפוריו של ירין, ששירת והתנדב באותה יחידה ממש תחת פיקודו של ממן. "קבלת הפנים לאביאל היא רגע של סגירת מעגל מרגשת", אמר ממן, "אחרי שפתחנו את הדלת והלב לירין, אנחנו מקבלים כעת בזרועות פתוחות גם את אחיו הצעיר - אין מרגש מזה".
מנדי בלינצקי, מנכ"ל עמותת "יד לילד המיוחד": "סיפורם של ירין ואביאל, הוא ההוכחה הניצחת שאין דבר העומד בפני הרצון. לראות אח ממשיך את דרכו של אחיו באותו בסיס ואצל אותו מפקד - זהו רגע של ניצחון הרוח הישראלית וגאווה עצומה לכולנו"
בעזרתו של המדריך המסור נדב, שרואה את אביאל מעבר לכיסא הגלגלים ודואג שיצליח בכל משימה, הוא מרגיש שווה בין שווים. ועבור נער שנלחם על כל צעד עד גיל 11 - המדים מעניקים לו את תחושת השוויון שחיפש.
"סיפורם של ירין ואביאל, הוא ההוכחה הניצחת שאין דבר העומד בפני הרצון", אמר מנדי בלינצקי, מנכ"ל עמותת "יד לילד המיוחד". "אנחנו זוכים לראות נערים שמתגברים על אתגרים פיזיים מורכבים ולובשים את המדים בגאווה. לראות אח ממשיך את דרכו של אחיו באותו בסיס ואצל אותו מפקד - זהו רגע של ניצחון הרוח הישראלית וגאווה עצומה לכולנו".
אודליה ושי, שמלווים את שני הבנים במסע המורכב הזה, לא מפסיקים להאמין ולקוות שיום אחד הם שוב יעמדו על הרגליים. "אנחנו תמיד משדרים להם אופטימיות ותקווה", הם אומרים בהתרגשות, "והאמונה שלנו היא שיום אחד, בעזרת השם, תימצא התרופה והם עוד יעמדו על הרגליים.
"עד אז, אנחנו אסירי תודה לתוכנית 'גדולים במדים', לחברת 'פרשקובסקי' שמאמצת אותנו, ולמפקד רן ממן, שנותנים לבנים שלנו את האפשרות להתרגש, לתרום ולחיות חיים מלאי משמעות".
