צפו בד"ר נעמה רובינשטיין לוכדת נחש סמוך לביתה
טירונות בת שבועיים ב"מחנה 80", בגיל 44, עם מאות טירוניות הצעירות ממנה בעשרות שנים - זה בדיוק מה שעשתה ד"ר נעמה רובינשטיין, מורה לכימיה באולפנת "אורט השומרון" ואם לארבעה.
היא אמנם יכולה הייתה להסתפק בשגרת יומה העמוסה ממילא - מעבדת מחקר באוניברסיטה, כיתות מלאות תלמידות ובית עם משפחה - ובמקום זה בחרה לבטל את הפטור משירות צבאי שניתן לה בצעירותה מסיבות דתיות, והתגייסה למילואים.
רובינשטיין, דוקטור לכימיה מהיישוב פדואל, ידעה כבר בילדותה שהיא רוצה להיות מדענית. היא הצליחה לעמוד ביעד שהציבה לעצמה, ועובדת כחוקרת באוניברסיטת תל אביב וכמרצה באוניברסיטאות ומכללות שונות בארץ. אבל כשזיהתה מחסור חמור במורים למדעים, בחרה בצעד שהפתיע את סביבתה הקרובה - והוסיפה לתחום המחקר גם לימודי כימיה לבגרות באולפנה לבנות.
"כשהחלטתי לעבור להוראה בתיכון, היו כאלו שאמרו לי: 'חבל שאת מתבזבזת'", היא מספרת, "אבל אני רואה בהוראה בתיכון שליחות גדולה, ואני גם נהנית ממנה מאוד. אני מגדלת את דור המדעניות הבא, ויש לכך חשיבות רבה, במיוחד משום שיותר בנים נוטים להמשיך במסלול הזה. כד"ר לכימייה אני מהווה סוג של מודל עבורן, השראה וזה גורם להן להבין שגם הן יכולות להתפתח לכיוון הזה".
אבל התרומה שלה לא מסתיימת במעבדת המחקר ובכיתה. רובינשטיין גם הוסמכה כלוכדת נחשים ברישיון רשות הטבע והגנים, ומאז לכדה עשרות נחשים ביישובי הסביבה בה היא מתגוררת.
4 צפייה בגלריה
"מאז ומתמיד אהבתי ללטף אותם בפינת החי". עם אחד מהנחשים שהצליחה ללכוד
(צילום: אוסף פרטי)
ד"ר לכימייה ומורה באולפנה זה שילוב מאתגר אבל כזה שאפשר להבין, אבל לוכדת נחשים?
"הרעיון עלה כשחברה שלחה הודעה מבוהלת בקבוצת הווטסאפ עם תמונה של נחש שנלכד בגליל שואב האבק שלה", היא מסבירה, "זיהיתי מיד שהנחש לא ארסי, והנחתי אותה לשחרר אותו. אף פעם לא פחדתי מנחשים, ומאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי ללטף אותם בפינת החי. החלטתי לנצל את העובדה שאני לא מפחדת, לעומת רבים אחרים בסביבתי ובכלל, ולעזור לאלו שכן מפחדים".
מה שמניע אותה, היא אומרת, זו לא רק הלכידה עצמה: "בשנים האחרונות לכדתי עשרות נחשים, אבל התפקיד המרכזי מבחינתי הוא דווקא זה שמגיע בשלב שאחרי הלכידה, שבו אני מסבירה לאנשים המבוהלים שאין להם ממה לחשוש, ושכמו שאנחנו רוצים שהנחשים ייצאו מביתנו - באותה מידה הם לא מעוניינים להישאר אצלנו".
"בדיעבד, הייתי צריכה להתגייס"
לפני כמה חודשים, כאמור, הוסיפה רובינשטיין עוד תפקיד ללו"ז הצפוף שלה - והפכה לחיילת מן המניין. היא התגייסה לצבא במסגרת תכנית "גיוס שלב ב'", המאפשרת לנשים וגברים שקיבלו פטור בעבר לתרום למאמץ המלחמתי.
אחרי שסיימה בהצלחה את שלב הטירונות, היא פנתה ביוזמתה ליחידות שונות בצה"ל, וכיום משרתת בדרגת רב"ט בתחום מקצועי התואם את מומחיותה כדוקטור לכימייה. "בגיל 18 הייתי צריכה להתגייס", היא אומרת בדיעבד, "בשירות הלאומי לא הרגשתי מספיק משמעותית, ותמיד חשבתי שיכולתי לתרום יותר אם הייתי משרתת בצבא".
השירות הזה הוא עניין משפחתי. בעלה קצין במיל' שצבר למעלה מ-200 ימי שירות בפיקוד העורף, כל אחיה משרתים במילואים, אביה בן ה-70 ממשיך להתנדב לשירות צבאי, ובתה תלמידת י"ב עתידה להתגייס בקרוב. "זה אפשרי כי ההורים גרים קרוב ועוזרים, הילדים בגילאים תשע עד 18 עוזרים זה לזה, והקהילה מאוד תומכת", היא מסבירה.
היא משרתת יום קבוע בשבוע במילואים - אחד מהם ביום החופשי היחיד שלה - ומשלבת זאת עם הוראה, מחקר ואימהות. באולפנה מקבלים בהבנה את ההיעדרויות התכופות. "לשירות שלי יש השפעה עמוקה על האנשים סביבי - חברות, מכרות ומורות שעובדות לצדי פונות אליי ומתעניינות ב'שלב ב' בעצמן.
"אבל החשיבות הגדולה ביותר בעיניי היא עבור התלמידות שלי - הן התלהבו, פרגנו וכמעט שלא קיטרו על שבועיים בלעדיי, וכל מורה יודעת שזה לא מובן מאליו. חלק גדול מהן הולכות לשירות לאומי - היום יש הרבה יותר אפשרויות מאשר כשאני החלטתי ללכת בדרך הזו - ואחרות מתגייסות לצבא. כך או כך, אין אחת שלא משרתת את המדינה בדרך כזו או אחרת".
"כשבנות רואות מורה שמשלבת קריירה, משפחה ושירות מילואים, הן נחשפות למודל אחר של מנהיגות ואחריות. הייתי רוצה שהן יבינו שהן לא חייבות להיות מוגבלות לנתיבים הסטנדרטיים"
לדבריה, "יש אולפנות שמעודדות רק שירות לאומי, אבל אצלנו אנחנו מעודדים גם שירות צבאי וגם שירות לאומי - כל אחת לפי מה שמרגיש לה נכון יותר עבורה, העיקר לתת מעצמך", היא מציינת ומוסיפה: "תמיד ידעתי שהמנהלות שלי אלופות, אבל הן הפתיעו אותי ברמת הזרימה והפרגון כשהודעתי שאני יוצאת לטירונות. לא הייתה אפילו טיפה של הגבלה, תרעומת או עיקום אף - רק פרגון, תמיכה והתלהבות.
מה את מקווה שהתלמידות יקחו מהסיפור שלך?
"כשבנות רואות מורה שמשלבת קריירה, משפחה ושירות מילואים, הן נחשפות למודל אחר של מנהיגות ואחריות. הייתי רוצה שהן יבינו שהן לא חייבות להיות מוגבלות לנתיבים הסטנדרטיים. אני עשיתי דוקטורט בכימיה כי מאז שהייתי ילדה עניין אותי לחקור, ואחרי שעסקתי בזה - בחרתי ללמד בתיכון, כי הבנתי ששם אני יכולה לשמש השראה עבור בנות נוספות שילכו בדרך של מחקר ומדע.
"בהמשך, זיהיתי מצוקה בסביבתי - והפכתי ללוכדת נחשים. מצאתי דרך לתרום למאמץ המלחמתי - והתגייסתי", היא ממשיכה, "אז לשאלתך, בעיקר הייתי רוצה שהתלמידות יהיו עם עיניים פקוחות ולב פתוח, שיאמינו ביכולת שלהן להיטיב ולא יפחדו מהרפתקאות".
"מורה שיוצאת לשירות מילואים, זה שיעור האזרחות הטוב ביותר שאנחנו יכולים להעניק לתלמידים שלנו", אומר רז פרויליך, מנכ"ל רשת "אורט", ומציין כי "בשנתיים האחרונות מאות ממורי ומורות הרשת שירתו במילואים וצברו יחד כ-70 אלף ימי שירות. זו דוגמה לנתינה ומחויבות למדינה. אנחנו גאים בצוותים שלנו, וממשיכים לתת להם את מלוא הגיבוי והתמיכה לשירות משמעותי".
