בפעם הראשונה שבה ניסיתי להתאבד, בגיל 15, זה היה מבחינתי הימור, רולטה רוסית - או שאצליח להשיג את העזרה שאני כל כך צריכה או שאמות. הייתי בסדר עם שתי האופציות. בסוף לא מתתי, אבל גם לא קיבלתי את העזרה שאני צריכה.
מאז ועד היום האובדנות מלווה אותי בכל תחנות חיי, כבר כמעט 30 שנה.
גדלתי בתקופה מעניינת, שבה המבוגרים היו בטוחים שהדרך להציל את החברה מסכנות של סמים, הטרדה מינית או תאונות דרכים היא בעזרת פרסומות קצרות וקליטות. לכל נושא היה מסר פרסומי שכוון ישירות לילדים, בתקווה לחנך אותם וליצור חברה טובה יותר.
אחד המשפטים שלא יוצאים לי מהראש מאז אותם ימים הוא "זה לא ייגמר אם לא תספר". המטרה הייתה לעודד את מי שחווים אלימות במשפחה לדבר על כך, כי הדרך היחידה להפסיק התעללות היא לספר למישהו שהיא קורית.
בדומה לכך, אובדנות היא התעללות של המוח באדם עצמו. כשאני בתקופה אובדנית, המוח שלי מספר לי שקרים הרבה יותר גרועים מכל בריונות שאי פעם עברתי, ולכן גם כאן הדרך היחידה להפסיק היא לדבר.
מצב חירום לאומי
אובדנות היא מצב חירום לאומי. לא רק מאז 7 באוקטובר, ולא רק בגלל מקרי האובדנות התכופים של חיילים שאנחנו נחשפים אליהם לאחרונה. מדובר בבעיה אקוטית שמתקיימת בישראל זה עשורים.
הדיווחים בתקשורת וברשתות החברתיות יוצרים תחושה כאילו כל שבוע מתאבד אדם בישראל, אבל זה לא נכון. המספרים גבוהים הרבה יותר.
על פי דוח של משרד הבריאות משנת 2020, בשנה ממוצעת מתים מאובדנות בישראל בין 400 ל-500 בני אדם. אדם אחד ביום, לכל הפחות, וההערכות הן שמספר האנשים שמנסים להתאבד וחייהם ניצלים גבוה פי עשרה ואף יותר.
מספר המתאבדים בארץ גבוה יותר ממספר המתים בתאונות דרכים, יותר ממספר המתים מאלימות במשפחה או מאלימות במגזר הערבי, אפילו יותר ממספר חללי צה"ל ברוב שנות המדינה, כולל בשנים שבהן התקיימו מלחמות ומבצעים צבאיים.
על פי דוח של משרד הבריאות שפורסם השנה, התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בני נוער, כמו גם השנייה והשלישית בקרב גברים ונשים מתחת לגיל 35. זו מכה, מגפה. וזהו רק קצה הקרחון.
בשנה ממוצעת מתים מאובדנות בישראל בין 400 ל-500 בני אדם. ההערכות הן שמספר האנשים שמנסים להתאבד וחייהם ניצלים גבוה פי עשרה, ואף יותר. יותר ממספר המתים בתאונות דרכים, יותר ממספר המתים מאלימות במשפחה או מאלימות במגזר הערבי, אפילו יותר ממספר חללי צה"ל ברוב שנות המדינה
ההשוואה בין מספר המתים מאובדנות למספר המתים מתופעות חברתיות אחרות אינה רק כדי לשרטט תמונה של גודל התופעה, אלא גם כדי להבין שזוהי בעיה שישראל, הן כמדינה והן כחברה, צריכה לקחת עליה אחריות ולמצוא לה פתרונות.
בזמן שכל תופעות המוות האחרות בחברה נתפסות כ"בעיה של כולנו", אובדנות ממשיכה להיות בעיה רק של מי שלוקים בה או של האנשים הקרובים להם. זאת, למרות שלחברה יש כוח עצום להציל חיים של אנשים אובדניים.
התמודדות עם סטיגמות
גדלתי בחברה שבה דיבור על אובדנות היה מלווה בסטיגמות: "אובדנות זאת מחלה של נערות וזה יעבור", "אם אני רק אומרת ולא מנסה אז זה לא באמת", "זה רק בשביל תשומת לב".
חשוב לי לציין שכן, את הניסיון האובדני הראשון שלי, וגם את אלו שבאו אחריו, עשיתי בניסיון לזכות בתשומת לב. זו הייתה הזעקה שלי לעזרה, כשכבר לא הרגשתי שיש שום דבר אחר שאני יכולה לעשות. באותם רגעים, במקום שיפוטיות, הייתי צריכה שמישהו יבין שהגעתי לקצה גבול היכולת שלי להתמודד לבד עם כל הכאב שחוויתי.
הדיבור שלנו בחברה על אובדנות חייב להתחיל קודם כל מהתמודדות עם הסטיגמות והבושה סביב ההתמודדות כולה. השלב שבו קיים הסיכוי הטוב ביותר להציל אדם עם אובדנות הוא בזמן שהוא חושב על כך, לפני שהוא ניגש לנסות לבצע את המעשה.
ברגע שניתן את הלגיטימציה לאדם לבוא ולהגיד "אני חושב לפגוע בעצמי", ברגע שנדע לתת אמפתיה והקשבה למי שתסכים להודות "אני לא יודעת איך להפסיק את הכאב מלבד מוות" - אנשים יבואו לבקש את עזרתנו.
חשוב גם להמשיך לדבר מעבר לניסיון עצמו, כי הרוב המכריע של המתמודדים עם אובדנות גם מתמודדים עם הפרעה נפשית מתמשכת. אובדנות נפוצה במיוחד במקרים של מאניה-דפרסיה, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת פוסט-טראומה ודיכאון. כדי להציל מאובדנות חובה לדבר באופן כללי על מצוקה נפשית, ובמיוחד על ההפרעות הנפשיות האלו, כדי להקל על מי שהכי זקוקים לכך לפנות לקבלת עזרה.
גם אני מתמודדת נפש, ונעזרת בשירותים שמגיעים לי דרך משרד הבריאות וסל השיקום (סל שירותים מגוון המספק מענים בקהילה עבור מתמודדי נפש). בתחילת דרכי כמתמודדת עם סל שיקום קיבלתי מענה אישי בצורת מדריכה שהגיעה אליי הביתה פעם בשבוע, עזרה בתחזוקת הבית ובעיקר הייתה איתי בזמן שניסיתי לבנות מחדש את חיי.
מלבד הקושי הטכני של להבין מחדש איך לחיות, התקשיתי להסביר לסביבה למה אני כבר לא יכולה לעבוד כפי שעבדתי בעבר, למה אני נפגשת פחות עם חברים, ולמה אפילו ללכת לחדר כושר מרגיש לעיתים חשוף מדי.
נועם נוב, עמיתה בתוכנית "עמיתים לזכויות"בהתמודדות עם הקושי הזה קיבלתי עזרה מתוכנית "עמיתים לבוגרים", שעזרה לי להתגבר על הפחד מהשתלבות בפעילויות פנאי בחברה, ולהחזיר לעצמי את התחושה שאני ראויה להיות חלק. עם הזמן, לא רק שהפסקתי להתבייש בקושי שלי, אלא גם התחלתי ליזום שיחות על הנושא עם חברים ומשפחה.
כיום, זה אפילו המקצוע שלי - אני משתמשת בסיפור האישי שלי על מנת לסייע ולתת תקווה לאחרים במסגרת "עמיתים לזכויות", תוכנית של החברה למתנ"סים ומשרד הבריאות, שמטרתה לתת מענה בנושאים של מיצוי זכויות ומידע על בריאות הנפש.
זה לא ייגמר אם לא נדבר
בימים אלו אני מציינת כמעט שש שנים שבהן אני "נקייה" מניסיונות אובדניים ופגיעה עצמית, אחרי שבמשך יותר מ-20 שנה לא האמנתי שיבוא יום שבו אוכל לבקש עזרה במילים ולא במעשים.
במהלך המסע הזה פגשתי לא מעט זרים ששמו לב וסייעו - לפעמים שיחה עם נוסע ברכבת שהבחין שאני במצוקה הצליחה להחזיר לי את השליטה ולעזור לי לשרוד את הלילה.
אבל הדאגה שלנו כחברה לא יכולה להישאר רק ברמה שבין אדם לחברו. אם בנושאים שהורגים הרבה פחות אנשים אנחנו דורשים מנבחרי הציבור שלנו תשובות ופתרונות - גם כאן, חובה עלינו לדבר כדי להציף את הנושא ברמה הלאומית.
אובדנות נפוצה במיוחד במקרים של מאניה-דפרסיה, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת פוסט-טראומה ודיכאון. כדי להציל מאובדנות חובה לדבר באופן כללי על מצוקה נפשית, ובמיוחד על ההפרעות הנפשיות האלו, כדי להקל על מי שהכי זקוקים לכך לפנות לקבלת עזרה
זאת גם קריאה לתקשורת להפסיק לפחד. אובדנות אינה מחלה מידבקת, ומחקרים הראו שדיווח בטוח על הנושא - תוך התמקדות במצוקה הנפשית, בחשיבות של קבלת עזרה ובדרכי הפנייה - יכול להיות גורם מסייע לצמצום מקרי המוות מאובדנות ולעודד פנייה לעזרה.
בסופו של דבר, כפי שנאמר לבני דורי שוב ושוב - זה לא ייגמר אם לא נדבר. אנחנו חייבים לעשות זאת עבור כל מי שמתמודד עם אובדנות, עבור החברים והמשפחות של אלו שמתו מכך, ועבור כל אלו שנמצאים עדיין בסכנת חיים ממשית.
הכותבת היא עמיתה לזכויות בתכנית "עמיתים" של משרד הבריאות והחברה למתנ"סים
- אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה - עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 לכל אדם, בכל גיל ובכל סוג של מצוקה. הסיוע מוענק באנונימיות ובאופן מיידי.
- לקבלת סיוע נפשי במוקד לחיילים ובני משפחותיהם חייגו 2201* או בקו החם 1201, באתר ער"ן או בווטסאפ שמספרו: 052-8451201.
