ריאיון אולפן נסרין יוסף
(צילום: ירון ברנר)
"פתאום שירן הבת שלי אומרת 'אמא, אבא, יש מחבלים בחוץ'". כך מתחיל הסיפור שהפך את נסרין יוסף לדמות מוכרת בבתים רבים בישראל.
ב-7 באוקטובר 2023, תושבת מושב יתד שבמועצה האזורית אשכול, יצאה יחד עם בעלה, איש צבא שמשרת ברציפות מאז אותה שבת ארורה, להתעמת עם מחבלים שחדרו לשטח המושב. "ברגע שפתחתי את השער של הבית ראיתי מחבל שמנסה להיכנס לשכנים. אמרתי לו בערבית - 'תסתכל לי בעיניים, אני לא מפחדת ממך, מאיפה נכנסת?'".
אותו רגע של אומץ הפך את נסרין, אם לארבעה ילדים בת 47, לדמות מוערכת במיוחד, ובהמשך אף הוצע לה להשיא משואה ביום העצמאות האחרון. אבל מה קורה אחרי שהזרקורים כבים? מה נשאר מהגיבורה כשהמלחמה ממשיכה, הבעל בשירות מילואים שאין לו סוף, והיא נותרת לבד עם ארבעה ילדים בעוטף, כשמסביב קולות המלחמה?
"מגיע למשפחות המילואים שישימו לב אליהן"
"תמיד הייתי בצד הנותן, ולהגיע למצב שאני צריכה לבקש דברים בסיסיים זה הדבר הכי משפיל שיש", היא אומרת בכאב. "אני מתביישת שהגעתי למצב שבו אני צריכה לבקש אוכל לילדים או עזרה בציוד של בית הספר".
המציאות הקשה חודרת דרך קולה הצרוד. "שבוע ימים אני חולה בבית, ואף אחד לא יודע את זה מלבד הבנות שלי שנאלצות להישאר ולא ללכת לבית הספר, כי אמא שלהן לא מצליחה לעמוד על הרגליים כדי להכין להן אוכל".
את מגדלת ארבעה ילדים לבד בעוטף עזה בזמן מלחמה. איך את מתמודדת?
"זה לא קל לחזור למקום שהלחימה בו עדיין קיימת, זה לא קל להיות עם ארבעה ילדים לבד. בעלי הוא מילואימניק ומאז 7 באוקטובר בקושי נמצא בבית. אני צריכה להיות האמא, האבא, הכול. לקחת, להחזיר. כשהילד חולה אני צריכה להיות לידו, ואין לי עזרה. המלחמה הזאת הרסה אותנו גם נפשית וגם כלכלית.
"אין לנו עזרה משום מקום, וגם טיפולים רגשיים אני לא מקבלת למרות מה שעברנו כאן. אני מתמודדת עם כל החרדות לבד", מסבירה נסרין. "אני עובדת בסך הכל ארבע שעות ביום, ובתקופה שבה האיראנים תקפו לא עבדתי בכלל. גם המשפחה הגרעינית שלי לא נמצאת לידי, וזה לא פשוט בכלל".
"יש עוד מלא משפחות כמו המשפחה שלי, שמתביישות להודות שחסר להן ושהן זקוקות לעזרה. ומצד הסביבה הקרובה, היינו שמחים אם השכנים והמכרים ישימו לב אלינו, ידפקו על הדלת מדי פעם וישאלו מה שלומנו ואם חסר לנו משהו"
נסרין נאלצה לפנות לעמותת "חסדי נעמי" - ארגון חסד שהוקם ב-1984 על ידי יוסף כהן, נהג אוטובוס שהפך את רכבו לארגון חסד נייד. כיום, העמותה תומכת ביותר מ-25 אלף משפחות באופן קבוע, עם מערך של למעלה מ-20 אלף מתנדבים ברחבי הארץ.
מה את מצפה מהסביבה, מהמדינה?
"אני מקווה שיתחילו להסתכל על אנשי מילואים אחרת, כי מגיע להם ומגיע למשפחות שלהם שיתייחסו אליהם כמו שצריך. יש עוד מלא משפחות כמו המשפחה שלי, שמתביישות להודות שחסר להן. ומצד הסביבה הקרובה, היינו שמחים אם השכנים והמכרים ישימו לב אלינו, ידפקו על הדלת מדי פעם וישאלו מה שלומנו ואם חסר לנו משהו".
בערב ראש השנה הזה, כשמשפחות נפגשות סביב שולחן החג, נסרין יוסף - הגיבורה מיתד - מבקשת דבר פשוט: תשומת לב. "אנחנו לא במצב טוב, ותשומת הלב הזאת והעזרה - קטנה כגדולה - יכולות לגרום לנו להרגיש טוב יותר".
