עמותת "רופאי חלום"
760 יום נמשך המאבק להחזרתו של סמ"ר איתי חן ז"ל הביתה מהשבי בעזה. משפחתו של לוחם השריון שנפל בקרב גבורה מול מחבלי הנוחב'ה שפלשו לבסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר, נלחמה בכל חזית אפשרית ולא הפסיקה לקוות שאולי בכל זאת, למרות הערכות המודיעין הקודרות, איתי עדיין בחיים.
ב-4 בנובמבר 2025, קצת יותר משנתיים אחרי שנפל ונחטף, התקווה נגוזה וגופתו של איתי הושבה במסגרת עסקת החטופים האחרונה. לוחם גדוד 77, שהיה בן 19 במותו, הובא סוף סוף לקבורה ראויה על אדמת ישראל.
לפני קצת יותר מחודש, בטקס גילוי המצבה, כשבני המשפחה התאספו סביב הקבר - הם עדיין התקשו לעכל את העובדה שאיתי שלהם כבר לא בין החיים. "בקושי הצלחנו אפילו לומר 'זכרונו לברכה'", אומרת אורלי חן, דודתו של איתי. "זה קשה ולא נתפס. במשך 760 יום נלחמנו כדי להשיב אותו הביתה, איפה לא טסנו ואיפה לא היינו. רובי היה על קו תל אביב-וושינגטון-ניו יורק כל שבועיים. אין לי מילים, ואני לא בטוחה מתי יהיו לי".
עבור בנה ליאור (10), בן דודו של איתי, זה היה כמו לאבד אח. "אני יחידנית, וליאור גדל עם חמשת בני דודיו - ילדיו של אחי רובי, אביו של איתי, וילדיה של אחותי אתי", מספרת אורלי, "הילדים היו כמו משפחה אחת ותמיד ביחד - בחגים, בחופשות ובסופי השבוע".
5 צפייה בגלריה
פאני (מימין) וג'ונם עם אורלי וליאור חן. "ריגש אותנו עם הבקשה שלו"
(צילום: באדיבות עמותת "רופאי חלום")
ליאור, שהיה רגיל לראות את בני הדודים בכל שבוע, מצא את עצמו פתאום נפגש איתם רק בכיכר החטופים ובהפגנות. הקושי שלו לא נעלם מעיניה של רווית לוי, אחות מרפאה בקהילה שמלווה את אורלי ובנה, שהציעה לו להגשים משאלה במסגרת "רופאי חלום" - עמותה של ליצנים בשירות הרפואי.
ולעומת ילדים רבים בני גילו, הבקשה שלו לא הייתה לטוס בהליקופטר או להיפגש עם שחקן מפורסם - הוא ביקש ערב של סרט וארוחה משפחתית.
"ליאור פשוט רצה שנהיה ביחד", מספרת אורלי, "מאז 7 באוקטובר נפגשנו רק בכיכר החטופים בתל אביב או בהפגנות בנתניה בימי חמישי, אבל לא היו לנו ערבי שישי ושבת משותפים כמו בעבר. ה'ביחד המשפחתי' חסר לו מאוד".
5 צפייה בגלריה
ליאור עם בני הדודים בערב סרט שארגנה העמותה. "ה'ביחד המשפחתי' חסר לו מאוד"
(צילום: באדיבות עמותת "רופאי חלום")
בעמותה לא היססו וחיברו את ליאור ואורלי ל"ליצנבולנס" - האמבולנס הצבעוני שמגשים משאלות לילדים. "בהתחלה בכלל לא רצינו 'ליצנבולנס'", מודה אורלי, "לא היה לנו מצב רוח לליצנים והתלבטנו אם בכלל לעשות את זה. כל המחשבה על בלונים וחיוכים נראתה לנו מוזרה במצב הנוכחי ולא התאימה לתחושות שלנו".
אבל משהו השתנה ברגע שנפגשו עם פאני וג'ונם, שתי הליצניות הרפואיות מ"רופאי חלום", שנבחרו להגשים את חלומו של ליאור. "הוא כל כך ריגש אותנו עם הבקשה שלו", מספרת פאני, "למעלה מעשור שאנחנו מלוות הרבה מאוד ילדים שמתמודדים עם מחלות קשות ומגשימות להם משאלות, והמשאלה של ליאור הייתה כל כך פשוטה, אפשר לומר אפילו טריוויאלית - אבל היא הייתה בדיוק מה שהוא הכי צריך".
ללמוד לחבק את החיים
מאז 7 באוקטובר העמותה פועלת ב-33 בתי חולים ומרפאות בארץ, ולצד הליווי הקבוע לילדים חולים - הליצנים מסייעים גם למפונים, פצועי מלחמה, ילדים שהתייתמו מהוריהם ומשפחות חטופים. "התפקיד שלנו הוא להביא קצת אור למקומות קשים ולהקל כשכואב", מסבירה פאני, "להעלות חיוך על הפנים אחרי הרבה זמן שלא חייכו".
5 צפייה בגלריה
משפחת חן במסעדה עם הליצניות פאני וג'ונם. רגע אחד של חיוך ותקווה
(צילום: באדיבות עמותת "רופאי חלום")
"מראש הסברתי לפאני וג'ונם שכל השמחה והצחוק לא כל כך מתאימים לנו עכשיו", אומרת אורלי, "אבל הן היו כל כך רגישות והתאימו את עצמן אלינו. לאורך כל הערב לא היה אפילו רגע אחד שבו הרגשנו לא נוח. עד כדי כך התחברנו בינינו, שנשארנו איתן בקשר מאז".
לארוחה במסעדה הצטרפו גם רובי וחגית, הוריו של איתי. "ישבנו כולנו יחד, כמו פעם, בדיוק כמו שליאור ביקש", מספרת אורלי, "זה יצא ביום ההולדת של אחותי אתי, אז באותה הזדמנות גם חגגנו לה. היה ממש טוב להיות יחד ופשוט ליהנות, אחרי כל כך הרבה זמן שלא".
5 צפייה בגלריה
ליאור חן. "בקשה כל כך טריוויאלית - אבל היא הייתה בדיוק מה שהוא הכי צריך"
(צילום: באדיבות עמותת "רופאי חלום")
בין הדמעות והחיוכים של הערב ההוא, אורלי רוצה שיזכרו מי היה איתי: "הוא היה חלק מצוות 'פרץ' שלחם בגבורה בקיבוץ נחל עוז. הם ניהלו קרב שנמשך כשעתיים מול מאות מחבלים עד שאזלה התחמושת, וספגו פגיעות קשות עד שנחטפו לעזה. הלחימה הצילה את חייהם של תושבי נחל עוז.
"איתי היה תלמיד מצטיין, 'ילד סנדוויץ' שחיבר בין אחיו, מד"צ ומחנך בנפשו, שריונר שאהב את הצבא ואת המדינה", היא מוסיפה בגאווה.
והערב ההוא? הוא העניק למשפחה מתנה קטנה אבל חשובה - רגע אחד של יחד, של חיוך, של תקווה קטנה שגם בתוך הכאב הכי גדול, אפשר עדיין למצוא דרך לחבק את החיים.
