מירב לשם גונן ובת גלים שער בריאיון באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
"רק הבוקר האזנתי ברדיו לשיר שזרק אותי עוד פעם אחורה", מספרת בת גלים שער, "ואני אומרת לעצמי, 'וואו, כבר יותר מעשור שאני מתמודדת עם הגעגוע והכאב האלו, זה לא ייאמן".
12 שנה חלפו מאז שגופת בנה גיל-עד שער, נמצאה יחד עם גופותיהם של שני חבריו, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, באזור חברון. גיל-עד היה בן 16 וחצי כשעלה עם שני חבריו על רכב בעל לוחית זיהוי ישראלית בצומת בגוש עציון. זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה, הבינו הנערים ששני היושבים ברכב הם מחבלים שהתחזו ליהודים וניסו להזעיק עזרה, אך ללא הועיל.
השלושה נרצחו ככל הנראה סמוך למועד חטיפתם, אך ימי החיפושים אחריהם - מבצע "שובו אחים", שנמשך 18 ימים והסתיים ב-30 ביוני 2014 - התאפיינו בגילויי אחדות וערבות נדירים, ובקריאה רמה להשבתם של הבנים שהדהדה ברחבי העולם.
מאז, בת גלים הקדישה את חייה לפרויקט האחדות; יחד עם בעלה אופיר שער, הקימו השניים לזכרו של בנם את עמותת "Sonshine - מאירים את העולם לזכרם", במסגרתה הם פועלים לחיזוק האופטימיות בעם היהודי, בארץ ובעולם ולעידוד גישה חיובית דווקא בתקופות של משברים ואתגרים, כמו זו הנוכחית למשל.
בני הזוג גם נמנים עם מייסדי ומובילי מיזם "יום האחדות" ו"פרס ירושלים לאחדות ישראל", ובת גלים אף מרצה במסגרות שונות בארץ ובעולם, ושותפה בקידום יוזמות ופרויקטים רבים ליצירת חיבורים בחברה הישראלית ובעולם היהודי.
כעת, בשנתו ה-12 של הפרס האחדות, היא מצאה שותפה מיוחדת לוועדה שמעניקה אותו: מירב לשם גונן, אמה של רומי גונן שנחטפה מהנובה ושוחררה מהשבי בעזה לאחר 471 יום.
שתי אימהות, שתי טרגדיות, ותובנה משותפת: הדרך לריפוי עוברת דרך עשייה. "כשבת גלים מבקשת - לא אומרים לא", אומרת מירב. "ובלי קשר זה פרויקט מדהים שרץ כבר כל כך הרבה זמן, ולא בכדי".
מירב לשם גונן: "דווקא הדעות השונות והדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם, הם אלה שאנחנו צריכים להתרכז בהם ולדון עליהם, כי הם אלו שבסופו של דבר עלולים להוביל אותנו למקומות פחות חיוביים"
בת גלים, מצידה, לא מסתירה את הערכתה: "אם יש אישה ראויה ומדהימה זאת מירב. חלק מהממליצים לקבלת הפרס אמרו שמירב בעצמה ראויה לקבל את הפרס, וזו גאווה גדולה בשבילנו שהיא חלק מהוועדה".
"אומנם המילה 'אחדות' עברה הרבה מאוד גלגולים בשנים האלה, ובת גלים יודעת שאני באופן אישי לא משתמשת במילה 'אחדות', אבל הכוונה היא זהה מאוד", מסבירה מירב. היא מתקשה לתפוס את עצמה כמובילה, אבל מוכנה "לפרגן לאלו בחברה שמסוגלים לדבר את המורכבות שהמילה הזו - 'אחדות' - מאכלסת בתוכה".
4 צפייה בגלריה
המפגש המרגש בין מירב לשם גונן לבתה רומי, לאחר 471 יום בשבי. "גאווה גדולה בשבילנו שהיא חלק מהוועדה"
(צילום: דובר צה"ל )
מה משמעות המילה "אחדות" בחברה הישראלית המפולגת? האם פירושה לא לחשוף את דעתנו האמיתית, ופשוט להיות "בסדר" עם כולם?
בת גלים: "אני חושבת שצריך לראות במגוון איזשהו יתרון, וזה קשה. יש לנו יותר משותף מאשר מפריד, אבל עדיין על הדברים שמבדילים בינינו צריך לדעת לייצר שיח ולתת מקום לדעות השונות".
מירב מציעה גישה שונה במקצת: "בעיניי, הדבר הכי חשוב היום זה דווקא לא לחפש את המשותף, כי רובנו די יודעים מה המשותף בינינו. אבל חוסר היכולת שלנו כחברה לדבר על הדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם - זו הבעיה העיקרית שלנו. דווקא הדעות השונות והדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם, הם אלה שאנחנו צריכים להתרכז בהם ולדון עליהם, כי הם אלו שבסופו של דבר עלולים להוביל אותנו למקומות פחות חיוביים".
"כל מילה עלולה להיות האחרונה"
את בת גלים פגשה מירב לראשונה בכנסת, בפגישה בין משפחות שכולות ומשפחות חטופים. "היא הייתה האדם הכי רגוע בחדר", נזכרת מירב, "כולם סערו מאוד והיא היחידה שהמשיכה לשמור על רוגע, והיה בזה משהו מאוד יפה ומזמין".
את החשיבות של דיון רגוע והתנסחות נעימה, מירב מכירה היטב. השיחה האחרונה שלה עם רומי, ממש לפני החטיפה, שינתה את האופן שבו היא מתנהלת בעולם. "אם יש משהו שהבנתי מהאירוע הנורא שעברנו הוא שכל מילה שלנו, של כולנו, עלולה להיות המילה האחרונה. החיים לא צפויים, ולכן כדאי שזו תהיה מילה שתיזכר אצלנו ואצל אחרים כמילה מרגיעה ומיטיבה, כזו שנרצה להיזכר בה בהמשך".
בת גלים שער: "הכאב הוא כאב, החיסרון הוא עצום. אבל אני חושבת שיש לנו את הבחירה הזאת איפה לשים את הפוקוס ואיך להפוך את הכאב הזה למנוף שיסייע לחברה, ובסופו של דבר גם לנו"
"אין ספק שהשיחה האחרונה עם רומי לפני שנחטפה, גרמה לי לשים דגש על האופן שבו אני מתנהלת מול אנשים במצב של כעס. כשאני מרגישה שאני עומדת להתפרץ על מישהו או שאני ב'מוד' כועס ועצבני, אני מיד עוצרת ואומרת לעצמי - 'רגע רגע, תהיי טובה ומיטיבה עכשיו ותחשבי כמה פעמים לפני שאת מגיבה'".
שתי האימהות מצאו עצמן עוברות מהטרגדיה האישית שפקדה אותן - למחויבות ציבורית. "אני אוספת סביבי אנשים טובים שנותנים לי כוח, וזה מה שמאפשר לי להתמודד", מסבירה בת גלים. "הכאב הוא כאב, החיסרון הוא עצום. אבל אני חושבת שיש לנו את הבחירה הזאת איפה לשים את הפוקוס ואיך להפוך את הכאב הזה למנוף שיסייע לחברה, ובסופו של דבר גם לנו".
בדומה אליה, גם מירב רואה בעשייה הציבורית חלק מרכזי מהשיקום: "אני כבר לא שייכת רק לעצמי, ואולי אף פעם לא הייתי שייכת רק לעצמי ורק חשבתי שכן. יש לי אחריות מאוד גדולה כלפי עם שלם. ואם יש לי את היכולת להעניק משהו לטובת האנשים שאני חיה איתם, אז זה מה שעליי לעשות".
לעשות אחדות, לא רק לדבר עליה
פרס "ירושלים לאחדות ישראל 2026", כולל חמש קטגוריות: מיזמים מקומיים, מיזמים ברמה ארצית, מיזמים ברמה בינלאומית, חינוך, ורשויות מקומיות. הפרס יוענק כמדי שנה ביום האחדות, 17 במאי, אך ההגשה למועמדות נפתחה כבר בימים אלו.
"אנחנו מחפשים אנשים שעושים אחדות, לא רק מדברים על אחדות", מסכמת בת גלים. "הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על אחרים - על ההנהגה, על התקשורת ועל הסביבה באופן כללי - ותולים בהן את האשמה לשסע העמוק בינינו. ואני אומרת להפך, בואו נסתכל פנימה וכל אחד ינסה לזהות באיזה אופן הוא יכול לקחת על עצמו את האחריות לריפוי החברה, ומה יש בכוחו לעשות כדי שיהיה טוב יותר בסביבה הקרובה שלו - ומשם השמיים הם הגבול".
- ההגשה לפרס מתבצעת דרך האתר של עמותת "סאנשיין". הפרס ניתן בחסות מפעל הפיס, משרד החינוך ומשרד התרבות והספורט.
