בזמן ששניים מאחיו וגיסו מגויסים לצבא, הצטרף יאיר קינד (24) המתמודד עם מגבלה שכלית-התפתחותית, לחבריו במרכז "פרח" ביישוב יקיר, ויחד הם נרתמו למאמץ המלחמתי באריזת אפודים וציוד טקטי עבור לוחמים בחזית.
"מתחילת המלחמה יאיר מסתכל על האחים המגויסים שלו בעיניים בורקות. ההתנדבות למען החיילים ממלאת אותו בשמחה ובגאווה", מספרת אמו, שרה קינד. "כשהוא אורז את הציוד למענם, הוא רואה מול עיניו את האחים שלו שנלחמים.
"בשבילנו, כהורים לילד עם צרכים מיוחדים, זה ממלא את הלב ונותן המון נחת. כשלילד טוב - אז לכל הבית טוב, וזה מה שקורה מאז שיאיר נמצא במרכז ומצליח לתרום את חלקו עבור אלו שמחרפים את נפשם עבורנו".
מה יאיר יודע על המצב הנוכחי?
"יאיר מודע לכך שיש סיטואציה שנקראת מלחמה. הוא מבין שיש חיילים ששומרים עלינו כדי שלא יקרו לנו דברים רעים, ומודע לכך שהם נלחמים באנשים רעים. הוא יודע גם שאחיו אורי, מ"פ בגבעתי, משרת במקום שנקרא עזה, ושמאוד מסוכן שם. הוא גם מבין שהגיס שלו מגויס, ועל השירות של האח הבכור לא פירטנו. מעבר לכך, לא נכנסנו איתו לפרטים נוספים".
בשבועות הראשונים של המלחמה, מספרת האם, יאיר לא הצליח להגיע למרכז התעסוקה שבו הוא נמצא בשגרה, ונאלץ להישאר עמה בבית. עבור אדם עם צרכים מיוחדים - שינויים בשגרה הם אינם דבר של מה בכך.
"מצאתי את עצמי מנסה להעסיק את יאיר, ולשמור על שגרת יום תקינה ונורמלית עד כמה שאפשר בסיטואציה מורכבת כל כך. בין היתר, לא צפיתי בחדשות בכלל ולא הייתי חשופה למה שמתרחש בארץ לאורך כל היום, וזה אגב היה לא רע בכלל גם עבורי", היא אומרת.
"אפינו עוגיות וחילקנו לשכנים. הכנו הפתעות לאחים שלו ולגיסו, ויאיר צייר להם ציורים. הרכבנו הרבה מאוד פאזלים, יצאנו לטיולים עם הכלב של אחיו הגדול, צפינו בסרטים מצוירים ופעם בשבוע הגיעו אלינו אנשים טובים מהיישוב, והעסיקו אותו. כעבור חודשיים נפתח מרכז 'פרח', וזה היה אושר גדול, כי בסופו של דבר הכי חשוב שיאיר יהיה עם חברים שנמצאים בקבוצת השווים שלו".
איך התמודדתם עם האזעקות?
"היה לי חשוב להסביר ליאיר באופן מדויק מה עושים כשיש אזעקה ולאן צריך ללכת. ביצענו תרגולים כל יום כדי שבזמן אמת הוא יידע מה עליו לעשות, גם אם אני לא נמצאת בסביבה".
אני מניחה שדאגת מאוד לבנים ולחתן שלך. שיתפת בדאגה שלך את יאיר?
"לא הסתרתי מיאיר את הדאגה שלי לחיילים בכלל, ובפרט לחיילים הפרטיים שלנו. אני דוגלת בשקיפות מלאה, כמובן בגבולות ההבנה שלו. גם למבוגרים מותר לדאוג ולבכות כשהם עצובים. יאיר היה מודע לחששות שלי, והיו פעמים שבהן הוא שאל: 'אמא ,את עצובה?'".
3 צפייה בגלריה
עם אחד מאחיו הלוחמים. "שמח שיש לחיילים קסדות ואפודים שישמרו עליהם"
(צילום: אלבום פרטי)
"אני פוחד מהמלחמה, כי אני מתגעגע לכולם - למאור, לאורי ולצורי", אומר יאיר. "אני אוהב להכין קסדות לראש ואפודים לחיילים. אני שמח שיש לחיילים, כמו לאורי שלי, את הקסדות ואת האפודים שישמרו עליהם שלא יקבלו מכה בראש ובגוף. אני גם אוהב לעבוד ב'יקיר'. כיף לי, טוב לי שם עם החברים שלי".
רשת "פרח" פועלת מעל 20 שנה ומפעילה עשרות מסגרות לחינוך מיוחד בפריסה ארצית. אלפי ילדים, בכל הגילים ובמגוון רחב של לקויות וצרכים מיוחדים, מקבלים מעטפת חינוכית-טיפולית מותאמת אישית. מרכז "פרח" ביקיר נותן מענה לבוגרים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית ואוטיזם בתפקוד בינוני, בוגרים שלמעשה גרים בביתם אך זקוקים למסגרת במהלך שעות היום. במרכז מקבלים הצעירים ליווי מקצועי, טיפולים פרא-רפואיים, חוגים, ארוחות ובעיקר יחס חם ואוהב במהלך כל שעות היום.
