מירב ברגר נאבקה על השבת בתה אגם מהשבי. חן אביגדורי חיכה לשובן של אשתו שרון ובתו נעם שנחטפו על מחבלי חמאס לעזה. צבי זוסמן איבד את בנו בן, לוחם הנדסה קרבית שנפל בצפון הרצועה. ארי שפיץ, לוחם גבעתי, נפצע אנושות במלחמה, עבר שיקום ארוך - ובהמשך עלה על הבמה ביום העצמאות והשיא משואה.
הם מגיעים ממקומות שונים בחברה הישראלית, ומחזיקים בעמדות ובתפיסות עולם שונות. אבל מתוך האובדן, השבי והפציעה, ובעיקר מתוך המפגש ביניהם, הם גילו שאפשר לחשוב אחרת, לא להסכים, ועדיין להתחבר ולפעול יחד.
גלריה
"לא צריך לחכות לאסון הבא כדי לזכור כמה משותף יש בינינו". מייסדי קבוצת "הַמַּכֲנֶה"
(צילום: "סנאפ" - המרכז החברתי לצילום )
עכשיו, שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר וכשלושה שבועות לפני הבחירות, הם מבקשים להפוך את מה שנוצר ביניהם למשימה של החברה הישראלית כולה, ושל המדינה.
היום (ראשון) הם מכריזים על הקמת "הַמַּכֲנֶה", יחד עם משפחות שכולות, שורדי שבי ובני משפחותיהם ונפגעי מלחמה וטרור נוספים. מטרת היוזמה, היא להציב את הקיטוב בחברה הישראלית בין האתגרים הלאומיים המרכזיים של השנים הקרובות.
השם, שנשמע כמו "מחנה" ונכתב כמו "מכנה", מתמצת את הרעיון כולו: לצאת מההתבצרות במחנות, ולהרחיב את המכנה המשותף.
איום בלי כתובת
חברי הקבוצה לא מסתפקים בקריאה לאחדות. לדבריהם, הקיטוב כבר מזמן אינו רק ביטוי למחלוקת פוליטית. הוא איום שמחייב טיפול ברמה הלאומית, ונראה שגם הציבור רואה אותו כך.
לפי הערכת המכון למדיניות העם היהודי לשנת 2026, 55% מהישראלים מצביעים על הקיטוב והמחלוקת הפנימית כאיום המסוכן ביותר על ישראל. 23% מצביעים על האיום הגרעיני האיראני, ו-18% על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אלימות נגד מפגינים בהפגנה להשבת החטופים ברחובות
(צילום: אורנה אורג)
מבחינת חברי הקבוצה, המספרים האלה מחייבים לעבור מדיבורים על אחדות - למדיניות ולמעשים.
"ישראל ידעה להתאחד ברגעים הקשים ביותר, ו-7 באוקטובר הוכיח כמה כוח יש לנו כשאנחנו פועלים יחד", אומרת קרן סוקולוב, מנכ"לית "לחיות יחד" ומייסדת "הַמַּכֲנֶה".
"אבל הקיטוב כבר אינו רק ויכוח פוליטי. הוא איום על היכולת שלנו להמשיך לחיות כאן כחברה אחת. לכן אנחנו דורשים מהממשלה הבאה להתייחס אליו כאל אתגר לאומי, ולהקים גוף שייקח עליו אחריות".
הלוחם ארי שפיץ: "אנחנו יכולים לחשוב אחרת ולהתווכח, אבל אסור להגיע למצב שבו אנחנו מפסיקים לראות אחד את השני. לא צריך להסכים על הכול כדי להישאר חברה אחת, אבל צריך להכיר ולהיפגש"
זה לב היוזמה. חברי "הַמַּכֲנֶה" דורשים מראשי המפלגות ומהממשלה שתקום אחרי הבחירות להקים, בתוך 100 הימים הראשונים לכהונתה, תשתית לאומית קבועה ללכידות חברתית. זה יהיה גוף שאחראי להתמודדות שיטתית עם הקיטוב.
לפי התוכנית, הגוף יתחיל במיפוי שורשי הקיטוב והגורמים המבניים שמעמיקים אותו. על בסיס תמונת המצב הוא ינסח אסטרטגיה לאומית רב-שנתית, שתרתום את מערכת החינוך, הרשויות המקומיות, המגזר העסקי והחברה האזרחית למאמץ משותף וארוך טווח: לבנות מחדש אמון, חיבורים וחוסן חברתי.
חיבור אחד לכל ישראלי
אבל חברי הקבוצה לא מתכוונים לחכות לממשלה. לצד הדרישה מהמדינה, הם מציבים יעד גם לציבור: עשרה מיליון חיבורים חדשים בין ישראלים מקהילות, ממגזרים וממחנות שונים. חיבור אחד לכל ישראלי.
המהלך יצא לדרך כבר בחגים, ברשתות החברתיות, תחת התיוג #עוד_1_למכנה. ישראלים מקצוות שונים העלו תמונות וסיפרו על חיבור עם מישהו שלא היה חלק מהמעגל הטבעי שלהם: אדם ממחנה אחר, מקהילה אחרת או מרקע שונה. כל משתתף הוזמן להמשיך את השרשרת וליצור את החיבור הבא.
חן אביגדורי מתאחד עם אשתו שרון בבית החולים. "הורגלנו לדבר ב'אתם' במקום ב'את' או 'אתה"'
(צילום: חיים צח / לע"מ)
הרעיון פשוט: אם יהיו עוד ועוד מפגשים אישיים בין ישראלים שלא היו נפגשים אחרת, מעגלי ההיכרות, האמון והשותפות יתרחבו בהדרגה. "עשרה מיליון חיבורים חדשים יכולים לשנות את הדרך שבה ישראלים מכירים ורואים זה את זה", אומרת סוקולוב.
לחן אביגדורי יש הסבר למה דווקא ההיכרות האישית היא המפתח. "בשנים האחרונות התרגלנו, או יותר נכון הורגלנו, לדבר ב'אתם' במקום ב'את' או 'אתה'", הוא אומר. "ככה זה כשרואים במי שמולך חלק מקבוצה ולא אדם בפני עצמו, ובדרך הזאת אי אפשר באמת לדבר.
"אם יותר ישראלים יכירו באופן אישי מישהו שאינו מהמחנה שלהם וידברו איתו בפתיחות, בלי להדביק לו תוויות שבעלי אינטרס ציניים ממציאים ומתחזקים - יהיה הרבה יותר קשה לפלג בינינו".
היום שאחרי הבחירות
ההכרזה מגיעה בסמוך לציון שלוש שנים ל-7 באוקטובר, ושלושה שבועות לפני הבחירות לכנסת.
בזמן שכולם מתווכחים על השאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה, חברי היוזמה מבקשים להעלות לסדר היום שאלה אחרת: איזו חברה ישראלית תהיה כאן ביום שאחרי הבחירות, ובשנים שאחריו.
ארי שפיץ בטקס הדלקת המשואות. "לא צריך להסכים על הכול כדי להישאר חברה אחת"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מלבד ברגר, אביגדורי, זוסמן ושפיץ, נמנים עם מקימי "הַמַּכֲנֶה" גם שיר סיגל, בתם של שורדי השבי קית' ואביבה סיגל; מירב לשם גונן, אמה של שורדת השבי רומי גונן; אבינתן אור, שורד השבי; נועם עידן בן עזרא, אחותו של צחי עידן ז"ל, שנרצח, נחטף והושב לקבורה; הודא דקסא, אלמנתו של אל"ם אחסאן דקסא ז"ל; גדעון בוגלה, אביו של סמ"ר אדיר אישטו בוגלה ז"ל, לוחם גולני שנפל בקרב במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר; גניה צוהר, דודתו של סרן עומר נאוטרה ז"ל; שי צוהר, דודו של עומר, שפעל מאז 7 באוקטובר למען השבת החטופים ולקידום מיזמי אחדות; משה שפירא, אביו של סמ"ר ענר שפירא ז"ל, שנפל בקרב ברעים לאחר שהציל את חייהם של רבים במיגונית; ואחרים.
לדברי ארי שפיץ, הבעיה אינה המחלוקת עצמה. "אנחנו יכולים לחשוב אחרת ולהתווכח, אבל אסור להגיע למצב שבו אנחנו מפסיקים לראות אחד את השני", הוא אומר. "לא צריך להסכים על הכול כדי להישאר חברה אחת, אבל צריך להכיר ולהיפגש".
מירב ברגר ובעלה מציינים את יום הולדתה ה-20 של אגם בזמן שהוחזקה בשבי. "החיבור הזה נתן לנו כוח"
(צילום: שאול גולן)
מירב ברגר גילתה את זה במהלך המאבק להשבת אגם. "פגשנו אנשים מכל חלקי החברה הישראלית. אנשים שלא הכרנו, שלא תמיד חשבו כמונו, אבל היו שם בשבילנו ברגעים הקשים ביותר", היא מספרת.
"החיבור הזה נתן לנו כוח, ואני רוצה שנדע לשמור עליו גם כשאין מצב חירום, וגם כשאנחנו לא מסכימים. אנחנו לא צריכים לחכות לאסון הבא, כדי לזכור שיש בינינו הרבה יותר מן המשותף ממה שנדמה לנו".
צבי זוסמן עם בנו, בן ז"ל. "האחריות שלנו היא לא רק לשמור על המדינה, אלא גם על החברה שבתוכה"
צבי זוסמן מחבר את זה לבנו, רס"ל (במיל') בן זוסמן ז"ל: "בן יצא להילחם מתוך תחושת אחריות עמוקה למדינה ולאנשים שחיים בה", הוא אומר. "מבחינתי, האחריות שלנו עכשיו היא לשמור לא רק על המדינה, אלא גם על החברה שבתוכה.
"אחרי המחיר הכבד שכל כך הרבה משפחות שילמו, אסור לנו להשלים עם מציאות שבה החברה הישראלית מתפרקת מבפנים", מסכם זוסמן.
