מסיבת הנובה, הפכה בבוקר 7 באוקטובר לזירת הטבח הקטלנית ביותר באותו יום. 378 בני אדם נרצחו במתחם ובדרכי המילוט ממנו, ו-44 נחטפו לרצועת עזה.
בתוך הכאוס היו גם מי שבחרו לעמוד מול המחבלים ולהגן על אחרים, לצד כוחות שהוקפצו אל העוטף, עברו דרך זירת הנובה והמשיכו ממנה לקרבות ביישובים.
זהו סיפורו של מרחב שלם, שהפך בתוך שעות ממקום של חגיגה - לזירת טבח ולשדה קרב.
מיזם "גל-הד", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו-ynet, נוסד כדי להנציח את חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמת "חרבות ברזל" ולהביא את סיפוריהם, בקולם של בני המשפחה והאנשים שהכירו אותם.
המיזם עדיין נמצא בתהליך: היקף האובדן העצום אינו מאפשר להשלים את תיעוד כל החללים בבת אחת, ומדי חודש נוספים לאתר עוד סיפורים אישיים וסרטוני הנצחה, בשיתוף המשפחות השכולות.
הבריחה מפסטיבל הנובה בבוקר 7 באוקטובר
(צילום: מתוך הרשתות החברתיות)
לכן גם הכתבה שלפניכם היא בהכרח חלקית. היא אינה מתיימרת להביא את סיפוריהם של כל מי שנפלו במרחב רעים, במתחם הנובה ובקרבות שאליהם יצאו משם הכוחות, אלא כמה מהסיפורים שכבר תועדו במסגרת "גל-הד".
לצד סיפור האירועים והקרבות, אנחנו מבקשים באמצעותם לזכור גם את האנשים שהיו שם - מי היו לפני אותו בוקר, ומה עשו ברגעים שבהם הכול השתנה.
המסיבה נעצרת
בשעה 6:29 ב-7 באוקטובר, עם תחילת מטחי הרקטות הכבדים מרצועת עזה, נעצרה המוזיקה במסיבת הנובה בחניון רעים.
מפקד תחנת אופקים, סנ"צ ניבי אוחנה, שפיקד על החפ"ק המשטרתי במתחם, הבין שמדובר בירי חריג והורה לפנות את אלפי המשתתפים. לפי תחקיר צה"ל שפורסם ב-ynet, ההחלטה הזאת הצילה, ככל הנראה, את חייהם של רבים.
מפקד תחנת אופקים, סנ''צ ניבי אוחנה
(צילום: הרצל יוסף)
אלא שהדרך החוצה הפכה במהירות למלכודת מוות. ב-6:45 החלו השוטרים לכוון את המבלים צפונה ודרומה על כביש 232. חלק מהנמלטים נתקלו במחבלים שכבר נעו באזור וחזרו אל מתחם המסיבה, שבו עדיין היו שוטרים וכוחות רפואה.
בשעה 7:25 נתקלו 34 מהנמלטים במארב מחבלים בצומת גמה, ונרצחו. בשלב הזה, לפי תחקיר צה"ל, המחבלים עדיין לא הגיעו למתחם הנובה עצמו.
מיגונית המוות בצומת גמה
(צילום: הרצל יוסף )
בשעה 7:30, כשהשוטרים הבינו שהצמתים באזור נמצאים תחת מתקפה, הם חסמו את היציאות לכביש 232 והחלו להפנות את המבלים מזרחה, בדרך עפר, לכיוון מושב פטיש.
מאות הצליחו להימלט בדרך הזאת. במקביל, בשעה 7:58, יצאה מנוסייראת פלוגה של כ-110 מחבלים על 14 טנדרים ושני אופנועים. היעד המקורי שלה היה נתיבות, אך אנשיה טעו בניווט, וב-8:12 הגיעו למחסום המשטרתי בכביש 232, סמוך למסיבה.
חניון רעים, היכן שנערכה מסיבת הנובה, ב-7 באוקטובר
השוטרים שנותרו במקום, חמושים ברובם בנשק קל, ניסו לעצור כוח שהיה מצויד ברובי סער, מקלעים, טילי RPG ואמצעי לחימה נוספים.
בשעה 8:20 נשבר קו ההגנה והמחבלים הסתערו לעבר מתחם הנובה, שבו נותרו כמה מאות מבלים ואנשי הפקה. אנשים הסתתרו בשיחים, בשירותים כימיים, במכולות ובכל מקום שבו קיוו שלא יימצאו.
משפחות שכולות באנדרטה ליד המכולה שבה נרצחו יקיריהן
(צילום: ריאן פרויס)
ב-8:50 השתלטו המחבלים על המתחם, ובשעות הבאות רצחו, חטפו ובזזו באין מפריע.
בסופו של אותו בוקר נרצחו 378 בני אדם במתחם הנובה ובמרחב הבריחה ממנו, ו-44 נחטפו לרצועת עזה. ב-11:20 הגיע למתחם כוח צבאי סדור ראשון, וב-13:30 השלים צה"ל את ההשתלטות מחדש על מתחם המסיבה.
"אם יקרה לי משהו, תחליפו אותי"
סמ"ר ענר שפירא ז"ל, לוחם בסיירת נח"ל, הגיע לנובה בזמן שהיה בחופשה מהצבא. כשהחלה המתקפה הוא נמלט מהמסיבה יחד עם חברים, עד שמצאו מחסה במיגונית בצומת רעים.
27 צעירים נדחסו לתוך מבנה הבטון הקטן בניסיון למצוא מקום מסתור מהמחבלים, אבל בתוך זמן קצר המיגונית עצמה הפכה לזירת קרב.
המיגונית בצומת רעים בה הסתתרו ענר שפירא ומבלים נוספים שנמלטו מהמסיבה
(צילום: הרצל יוסף )
ענר, בן 22 מירושלים, היה ללא מדים וללא נשק. ובכל זאת הוא תפס עמדה בפתח, הרגיע את האנשים סביבו והבהיר להם שהוא לוחם. כשהמחבלים החלו להשליך רימונים פנימה, הוא תפס אותם והשליך בחזרה החוצה.
התיעוד מהמיגונית הפך לאחד מסמלי הגבורה של 7 באוקטובר.
לאורך השנים פורסמו ב-ynet גרסאות שונות באשר למספר הרימונים שהדף, ולכן אין צורך לנקוב במספר מוחלט; מה שעולה בבירור מהעדויות ומהתיעוד, הוא שבמשך דקות ארוכות המשיך ענר לעמוד בפתח ולהגן על האנשים שהיו מאחוריו.
ענר שפירא ז"ל
(באדיבות המשפחה)
בסופו של הקרב ענר נפל. מתוך 27 האנשים שהיו במיגונית, 16 נרצחו, ארבעה נחטפו לעזה ושבעה שרדו.
אבל סיפורו של ענר לא התחיל במיגונית. הוא היה ירושלמי, מוזיקאי, ראפר ומפיק, וכבר מגיל צעיר ניגן בפסנתר, ובהמשך התאהב בהיפ-הופ ובמוזיקה אלקטרונית.
במהלך שירותו הצבאי המשיך לכתוב, להלחין ולהפיק שירים מקוריים, ועל אחד המכתבים שהשאיר אחריו כתב: "אם אמות, תוציאו את זה לאור". משפחתו מקיימת את בקשתו, וממשיכה להוציא לאור את המוזיקה שהותיר אחריו.
מהנובה אל הקרבות ביישובים
בזמן שהטבח בנובה עדיין התנהל, החלו כוחות שהוקפצו מכל הארץ לנוע לעבר יישובי העוטף. רבים מהם לא ידעו עדיין לאן בדיוק יגיעו, מה מחכה להם בדרך או מה היקף המתקפה.
אדם אגמון ז"ל
(פרטי)
אדם נולד בניו זילנד, במהלך שליחות ציונית של משפחתו. לפני גיוסו לצה"ל התנדב בשנת שירות ב"אחוזת הילדים" בחיפה, שם עבד עם בני נוער בסיכון והתגלה, כפי שסיפרו עליו אנשים שהתנדבו עמו, כמנהיג רגיש.
הוא אהב את הפועל חיפה ואת נבחרת הרוגבי של ניו זילנד, ה"אול בלאקס", ואף קעקע על רגלו עלה שרך, אחד מסמליה המזוהים של הנבחרת.
אדם ז"ל עם אביו אורן במשחק של הפועל חיפה
(פרטי)
בשנת 2021 התגייס לצנחנים, ובהמשך הפך למפקד בקורס מ"כים.
בבוקר 7 באוקטובר הוקפצו אדם וחבריו לעוטף. בדרך הם עברו בזירת הטבח באזור הנובה, והמשיכו להילחם במרחב.
בהמשך הגיע אדם לכיסופים, חבר לכוחות שפעלו בקיבוץ ולסער מרגוליס, ששימש במשך שנים כרבש"ץ כיסופים, והמשיך להיות חבר בכיתת הכוננות גם לאחר שסיים את התפקיד.
אחת המשימות האחרונות שלהם הייתה להגיע לביתו של רוני ספדג', הרבש"ץ שהחליף את סער. ספדג' נפצע קודם לכן, והסתגר בממ"ד עם אשתו וארבעת ילדיו בזמן שמחבלים נמצאים בתוך הבית.
אדם וסער הגיעו למקום בניסיון לסייע למשפחה, נתקלו באש ונפלו בקרב. בני המשפחה שהיו בממ"ד ניצלו.
סער מרגוליס ז"ל
אדם היה בן 21 בנופלו. מי שהכיר אותו תיאר אדם שתמיד עשה למען האנשים שסביבו, גם בלי שהתבקש.
לפני הגיוס, הקדיש שנה מחייו לעבודה עם בני נוער בסיכון. בבוקר 7 באוקטובר, כשהבין שהדרום נמצא תחת מתקפה, יצא עם חבריו להילחם ולהגן על אנשים שלא הכיר.
האנשים שבתוך המרחב
קשה לספר את סיפורו של מרחב רעים ב-7 באוקטובר, באמצעות נקודה אחת על המפה.
הוא מתחיל במסיבה שבה אלפי צעירים רקדו בלילה, ממשיך בכבישים ובצמתים שאליהם נמלטו בבוקר, במיגוניות שהיו אמורות להציל חיים והפכו לזירות טבח, ובכוחות שעברו דרך המראות האלה בדרכם לקרבות נוספים ביישובי העוטף.
קשה לספר את הסיפור של הנובה ב-7/10 באמצעות נקודה אחת על המפה. האנדרטה לנרצחי המסיבה ברעים
(צילום: עידו ארז)
בתוך המרחב הזה נמצאים גם סיפוריהם של ענר שפירא ואדם אגמון. אחד הגיע לשם כדי לרקוד ומצא את עצמו עומד ללא נשק בפתח מיגונית ומגן על עשרות אנשים; האחר הוקפץ מבסיסו, עבר דרך זירת הנובה, והמשיך להילחם עד שנפל בניסיון להציל משפחה בכיסופים.
אלה שני סיפורים מתוך רבים מאוד - ואינם מתיימרים לייצג את מלוא סיפוריהם של הנרצחים והנופלים בנובה, במרחב רעים ובקרבות שאליהם הובילו הדרכים משם.
גם "גל-הד" עצמו הוא עדיין מיזם בתהליך. סיפוריהם של כל חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמה טרם תועדו במסגרתו, ומדי חודש נוספים לאתר עוד סרטוני הנצחה וסיפורי חיים, בשיתוף המשפחות השכולות. לכן, גם הכתבה הזאת היא צילום חלקי של תמונה שעדיין הולכת ונבנית - דרך הסיפורים שכבר נאספו ותועדו.
נמלטים מהטבח בפסטיבל הנובה
(צילום: אלבום פרטי)
שלוש שנים אחרי אותו בוקר, אי אפשר לחזור אל מרחב רעים רק באמצעות שעות, מספרים ותנועות של כוחות. מאחורי 378 הנרצחים, 44 החטופים והלוחמים שנפלו בקרבות במרחב - נמצאים אנשים, משפחות, חברים, אהבות ותוכניות שנקטעו.
כדי לספר את סיפורו של המקום, צריך לספר גם מי היו האנשים שהיו שם - ולזכור אותם בשמותיהם.
הפרויקט הוא חלק ממיזם הווידאו "גל-הד" להנצחת חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בהובלת ארגון יד לבנים ובשיתוף FIDF ו-ynet.
האתר מזמין את הגולשים להכיר את סיפוריהם האישיים של החללות והחללים, לשתף ולהוסיף זיכרונות אישיים. לאורך השנה ממשיכים להתווסף אליו סרטוני הנצחה וסיפורים נוספים, בשיתוף המשפחות השכולות.
