בשיתוף ארגון פתחון לב
חודשיים ימים עברו מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" ופרויקט "הלב בחזית" של ידיעות אחרונות ו'פתחון-לב' רחוק מסיום. רבות המשפחות ויחידות צה"ל וכוחות הביטחון, שב'פתחון-לב' מספקים להם סלי מזון וציוד לאורך כל ימי המלחמה, שתאריך סיומה עדיין אינו ידוע. נכון לכעת, גם אחרי התרומות המשמעותיות שנאספו, חיילים רבים ומשפחות מפונות מוצאים עצמם בחוסר ופונים בבקשות לסיוע.
ב'פתחון-לב' ממשיכים להיענות לבקשות הסיוע שנערמות, ובמסגרת זו מגיעים עד לאילת בעת הצורך. בסמוך לעיר, ולאורך הגבולות עם ירדן ומצרים, נפגשו מתנדבי הארגון עם חיילי היחידה המוצבת במקום והעמיסו לרכבים הצבאיים ציוד צבאי וטקטי, ציוד חורף וביגוד חם וסלי מזון וציוד נוספים.
ניב ורנר בן 31 מכפר סבא, מחיילי המילואים ביחידה, עובד בשגרה בעולם הפרסום והשיווק, אולם מאז שגויס למילואים ביום ראשון 8.10, כל כולו במשימות שהוטלו על היחידה לבצע. ביחד איתו נמצא דניס בוצקי בן ה-35 מעפולה, שהותיר אחריו בבית את אשתו ושני ילדיו ויצא למילואים באותו יום ראשון. בוצקי, העובד בתעשיות כאיש ביקורת ומפעיל מכונות נמצא גם הוא בשטח בחודשיים האחרונים. אל השניים מצטרף תום אליאס, סטודנט להנדסת מכונות בן 26 מראשון לציון, שהתארס רגע לפני המלחמה, עזב את ספסל הלימודים ויצא למשימות הגנה במילואים.
לחצו כאן ועזרו ל״פתחון לב״ להמשיך ולתמוך בכוחות הביטחון ומשפחות המפונות
"מתגעגע לאחיינים שלי, הקטנים והמתוקים"
"זה כבר שבועות ארוכים שאנחנו מחוץ לבית רחוקים באזור הדרום וזה לא פשוט אבל באמת אנחנו עושים הכל למען המדינה ואני מאמין שננצח", אומר ורנר. אליאס מוסיף ואומר כי "להיות הרבה זמן מחוץ לבית זה מאוד קשה. יש לנו הרבה משימות שצריך לעמוד בהן, זה מאוד שובר שגרה וזה קשה, אבל אני מקווה שנעמוד בכל המשימות ונצליח."
לכולם הניתוק מהבית לא פשוט והגעגועים עולים וצפים. "לא פשוט להיות כל כך רחוק מהבית ואני מתגעגע לאשה, מתגעגע לילדים, גם הם יודעים שאנחנו עושים מה שצריך. אני בעיקר מתגעגע לשקט", אומר דניס. "אני מאוד מתגעגע לבית, לסבתא שלי, להורים שלי, לאחיינים שלי הקטנים והמתוקים", מספר ניב שמוסיף כי "יש געגוע לחזור לשגרה, לעבודה, לחברים בעבודה, לראות אותם כמעט בכל יום”. תום אליאס השאיר כאמור בבית את זוגתו איתה התארס ממש לפני תחילת הלחימה. "אני הכי מתגעגע בבית לארוסתי שנמצאת שם כרגע לבד, למשפחה, לכלב, לאחיות. לא יצא לי להיות בקשר כל כך עם המשפחה והחברים בשבועיים הראשונים של המלחמה, בקושי הצלחתי לדבר איתם", הוא אומר.
"בעזרת השם אחרי המלחמה נתחתן"
למרות המשימות העומדות בפני היחידה ולוחות הזמנים הצפופים בהם הם נדרשים בימים אלה, הם מצליחים גם לדמיין את היום שאחרי. "בעזרת השם אחרי המלחמה נתחתן", אומר תום בחיוך. המשפחה נמצאת במרכז היום שאחרי גם של דניס. "מחכים לו מאוד לצאת, להיות עם המשפחה, לטייל איתם בצפון", הוא אומר.
היחידה שעושה לילות כימים בחודשיים האחרונים קיבלה מ'פתחון-לב' סיוע במוצרי היגיינה וטואלטיקה, הלבשה תחתונה ובגדים חמים, מזון, חטיפים, מנות חמות ושתייה מתוקה. "אלו דברים שאנשים שכחו. מהבהלה השאירו אותם בבית. זה מאוד עוזר וסגר לנו הרבה חורים של דברים שחסרים", אומר דניס.
"האנשים שבעורף, אלו שבבית, תמשיכו להיות חזקים. אנחנו חזקים, נהיה חזקים וננצח", אומר ניב ורנר, אליו מצטרף תום אליאס שמבקש "תהיו חזקים, תשמרו על עצמכם מוגנים, אנחנו נמשיך לעשות את העבודה שלנו עד שננצח". ורגע לפני שמשאית 'פתחון-לב' והמתנדבים ממשיכים בדרכם ליחידה הבאה, אומר דניס: "תהיו חזקים איתנו ותשמרו עלינו מהעורף, כמו שאנחנו שומרים עליכם בחזית. עם ישראל חי חברים."
ניידת הזכויות ממשיכה לעזור למפונים
בעוד שמשאיות 'פתחון-לב' ממשיכות בדרכן עם אספקה וסיוע ליחידות צה"ל ומשפחות הדרום והצפון, פרויקט "ניידות זכויות", המשותף למשרד הרווחה, הג'וינט ו'פתחון לב', ממשיך לסייע פיזית למאות פניות ובקשות למיצוי זכויות מדי יום במרכזי המשפחות המפונות, בליווי צמוד של אנשי המקצוע שגויסו לפרויקט.
מאז יומו הראשון ועד כה, פרויקט "ניידות הזכויות" מוכתר כהצלחה גדולה, זאת לצד מספרים מרשימים. נכון להיום, הצוותים המקצועיים הנמנים על הפרויקט, טיפלו עד כה ב-1218 בקשות לסיוע, מהן כ-40% טופלו ונסגרו בהצלחה ויתר הפניות נמצאות בתהליכי אישורים שונים. הפרויקט הפועל ב-13 מרכזי מפונים, הצליח בפניות שטופלו להשיג למשפחות המפונות זכויות בסך של 1,269,450 מיליוני שקלים.
עוד עולה מסיכום הביניים שהתקבל בפרויקט, כי 56% מסך הבקשות לסיוע (685) הן אל מול הביטוח הלאומי בהכרה כנפגעי פעולות איבה ו-18% בקשות לסיוע במצבי חירום. נושאים נוספים בהן מתבצע מיצוי זכויות במרכזי המפונים הם סביב זכויות עובדים בתעסוקה, ועדות רפואיות, מס רכוש, אבטחת הכנסה, התמודדות עם מצוקה נפשית ונושאים נוספים במנעד רחב.
מרבית הבקשות לסיוע מגיעות מתושבי שדרות (79%), יחד עם זאת תושבים ביישובים רבים אחרים מקבלים גם הם את הסיוע באמצעות הניידות, בכללם זמרת, קריית שמונה, אשקלון, אופקים, סעד, מבקיעים, יכיני ורבים אחרים. הניידות והצוותים המקצועיים פועלים כאמור ב-13 מרכזי מפונים בהם מלון וורט ים המלח, מלון רויאל ים, מלון וורט לגון נתניה, רזידנס נתניה, כפר המכביה, פאבליקה הרצליה, אופקים, מלון קונקורד נתניה, גראנד ביץ ת"א, נטליה- צפון, עיריית שדרות, מלון טל ומלון צובה.
דוד עמר, הוא אחד מהאזרחים הרבים שפונו למלון בים המלח. "אני גר בשדרות משנת 1955, עוד זוכר את העיר בתור ילד כשרעיתי עיזים, את הפדאיון שהיו אז בשדרות ועד לקסאמים שיש היום", אומר דוד. "הייתי בתפילה יום לפני תחילת המלחמה, ובבוקר של ה-7.10 הייתי בבית, עוד לא הספקתי להגיע לתפילה, וכבר נחת נפל גדול ליד הבית שלי. מאז אני ממש בטראומה. לא הסכמתי להתפנות משדרות אבל ב-11 לחודש הגיעו שני קצינים ופינו אותי לפה. חשבתי שזה ל-6, 7 ימים, אז שמתי כמה דברים בתיק, קצת תרופות ומאז שהגעתי לפה אנחנו פה כבר כמעט חודשיים."
"כל הכבוד על מה שעושים פה"
עמר, גרוש וגר לבד, מספר שהילדים כולם בצו שמונה. "אני מקווה בעזרת השם שתהיה לנו הצלחה להתגבר על כל האויבים שלנו, שלא יהיו לנו יותר פיגועים. מצד שני אני כואב על כל החטופים וכל החיילים שנופלים. מאחל שנחזור בחזרה ונשתקם. אני רוצה לראות את הילדים שלי שיחזרו בשלום", הוא אומר בדמעות. "יש לי גם אחיינים שם. אחת הבנות שלי, חרדית, אומרת לי 'אבא אני מוכנה שמישהו יבוא לשמור לי על הילדים ואני אלך למילואים'. עד כדי כך הם אוהבים את המדינה."
"אני נמצא פה עכשיו ממתין לקבל את המענק מביטוח לאומי ואת המענק מהעירייה, תודה רבה לכל מי שמסייע עם הזכויות, לא הייתי מודע לזה כי אני לא רודף אחרי דברים כאלה", אומר עמר. "אני תמיד עוזר לאחרים ולעצמי לא יודע לעזור. אני נכה 100% לא ידעתי אפילו מה זה בכלל מענק של משרד הפנים והיא רשמה אותי לקבל גם מענק מהעירייה. כל הכבוד על מה שעושים פה, אני מודה להם ואני רואה את כל האנשים שנוהרים אליהם, גם אני ביניהם."
"הילדים שלי נשארו בשדרות, אנחנו מפחדים ללכת שם"
לצידו של דוד יושבת זוהרה, גם היא תושבת שדרות ונמצאת במלון מזה כחודשיים. "קמנו בבוקר, שמענו בדיוק ליד הבית שלנו צעקות בערבית ויריות. הבן שלי אומר לי 'מה קורה?', אנחנו פותחים את החלון ורואים אוטו מתפוצץ. נכנסו ללחץ. נעלנו את הבית ואז התחלנו לשמוע דפיקות על הדלת וצעקות תפתחו את הדלת במבטא ערבי. בעלי לקח אתו כבר סכינים פטישים", היא מספרת את קורות אותה שבת שחורה ב-7.10. "הילדים שלי נשארו בשדרות, אנחנו מפחדים ללכת שם לא יודעים מה יהיה, אחרי מה שראינו בשבת."
"תודה רבה לניידת הזכויות שעוזרים לנו עם ביטוח לאומי, המענקים, את כל הבעיות הם מסדרים לנו. יולנד, שמרכזת את הפרויקט, היא כמו אמא, עוזרת לכולם. היו לי גם בעיות עם מס הכנסה, גם פה היא עזרה לנו, גם לקבל כסף מסופרים כדי לעשות קניות. תודה רבה מכל הלב. אני אומרת לכולם פה במלון, מי שלא קיבל עזרה תבואו לקבל עזרה, הם לא עוזבים אותנו. מי שחושש להגיע אני מביאה בידיים לכאן", אומרת זוהרה ומצביעה על עמדות הפרויקט.
תקופת המלחמה מאז אותה שבת ב-7 באוקטובר, הביאה ארגונים רבים לצמצם פעילות, חלקם אף נסגרו. יחד עם זאת, ב'פתחון-לב' דווקא מציינים מגמה הפוכה. בתקופה זו הארגון רושם עלייה של כ-20% בהיקף פעילות השגרה של הארגון, לשבירת מעגל העוני בישראל, זאת לצד הסיוע היומיומי ההומניטרי במזון, ציוד ומוצרים למשפחות המפונות, יישובי הדרום והצפון וחיילי צה"ל.
בשיתוף ארגון פתחון לב
פורסם לראשונה: 18:40, 05.12.23
