בשיתוף ארגון נבט
נבט - קידום נוער כרמיאל
(צילום: ירון שרון, במאי: אסף קוזין )
"אלה השיחות הכי טובות, זה הרגעים הכי כיפיים", אומר עומר קרת, ולא מדבר על שיעורים, ציונים או הצלחות לימודיות. התלמיד בן ה-18 מתרגש מהרגע שבו הוא וחבריו מתאספים סביב האוכל שמחכה להם בשעה 11:45 בדיוק - רגע יומיומי, פשוט לכאורה, שהפך לחלק משמעותי ביומם של נערים שמתמודדים עם סיטואציות מורכבות.
מאחורי הסנדוויצ'ים האלה עומד ארגון נבט, שהפך בשנים האחרונות לשותף מרכזי של מערכת החינוך הישראלית. הארגון מספק כיום ארוחות בוקר ל-23,000 תלמידים שמגיעים ללא אוכל לבית הספר ברחבי הארץ. המטרה: ליצור שוויון הזדמנויות באמצעות פתרון בסיסי. לפי נתוני הארגון, בישראל עדיין יש כ-27,000 תלמידים נוספים שזקוקים לפתרון הזה.
עומר הוא בדיוק אחד הנערים שהפתרון של נבט הגיע אליהם בזמן. הוא הגיע לכאן אחרי שנה קשה. "כשעליתי לתיכון התחילה המלחמה, הרגשתי אבוד לגמרי", הוא נזכר. היחידה לקידום נוער מיועדת לנוער כמו עומר, ילדים שנשרו מהמערכת החינוכית הפורמלית וזקוקים להזדמנות שנייה. כאן הם מנסים לבנות מחדש את הביטחון שלהם, ובמקביל מקבלים גם משהו פשוט שכל ילד זכאי לו: ארוחת בוקר מזינה.
"נער שהוא רעב - אי אפשר לדבר איתו"
אורה איילהו, עובדת חינוך-טיפול ביחידה, רואה כל יום את מגוון הקשיים שהתלמידים מביאים איתם. "זה נוער בסיכון, כל אחד מגיע עם קושי אחר", היא אומרת. "הם לא מצליחים להישאר במסגרת הרגילה והם מחפשים מסגרת אחרת". המצב מורכב יותר מכישלון לימודי - "הקשיים הם רגשיים, נפשיים - חרדה, הפרעות אכילה. לאורך השנים הם צוברים חוסר מסוגלות, עד שהם מגיעים אלינו".
"רוב הנערים שמגיעים אלינו נשרו מבתי ספר, לפעמים מגיעים לכאן אחרי שישבו בבית במשך שנה-שנתיים", מסבירה אלה דינשטיין-כהן, מנהלת מרכז השכלה ביחידה, שמתארת היא מציאות יומיומית לא פשוטה. "מעולם לא ראיתי שמישהו מהם הגיע עם תיק בית ספר ובפנים יש כריך. זה מאוד קשה למשוך אותם עד שעה שתיים-שלוש ולהגיד להם 'שבו, תלמדו' כשהבטן מקרקרת. נער שהוא רעב, אי אפשר לדבר איתו".
לתרומה ל״נבט - סנדוויץ׳ לכל תלמיד״ לחצו כאן
"האוכל גורם לך להרגיש בבית"
הפתרון הגיע לפני כמה שנים, כשיחידת קידום הנוער החלה לשתף פעולה עם ארגון נבט. מאז, התלמידים מקבלים מדי יום סנדוויצ'ים, פירות וירקות טריים. "מאז שארגון נבט הגיע לפה, יש להם כל יום ארוחה", אומרת איילהו. "כולם יושבים ביחד, כולם שווים. כל נער ונערה מרגישים שרואים אותם, שהם לא שקופים, שדואגים להם, שהם משמעותיים".
הדר יחזקאל, תלמידה בכיתה י"א, מתארת איך האוכל מחבר את כולם. "האוכל כאן מקשר את כולם ביחד, זה פשוט גורם לכולם להרגיש הרבה יותר בנוח אחד עם השני, הרבה יותר מחוברים", היא מסבירה. " יש כאן מישהו שיבוא ויגיד לך, 'אתה צריך לאכול, תאכל'. זה ישר גורם לך להרגיש בבית".
הרבה מעבר לסנדוויץ'
האוכל הפך לכלי טיפולי חשוב עבור הצוות כולו. "האוכל גורם לאיזשהו חיבור, את יושבת עם נער מכינה לו משהו לאכול, יושבים ומדברים", מתארת איילהו. "הרבה פעמים את מכינה איתו את האוכל ותוך כדי את בונה אמון, יוצרת סוג של קרבה. הוא רואה שאת דואגת לו, וזה מייצר משהו לא פורמלי". הדר מספרת על הביטחון שזה יוצר: "בדרך כלל אנחנו יוצאים מהשיעור וישר מחפשים משהו לאכול, להוריד את הסטרס. זה מרגיע לדעת שתמיד יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים".
ההיבט החברתי חשוב לא פחות. "זה לא משנה מאיפה באת, אם אתה בא ממעמד סוציו אקונומי גבוה או נמוך, בסוף כולנו פה, כולם אוכלים את אותו סנדוויץ'", מסבירה איילהו. כדי למנוע תחושת מבוכה או סטיגמה, החליטו ביחידה שכל התלמידים יאכלו יחד, "כולם מגיעים יחד בהפסקה הגדולה כשמוציאים את הדלפק עם הסנדוויצ'ים וכל אחד יכול לקחת".
עבור עומר, השינוי משמעותי. "בכיתה הקודמת הייתי כמו רוח רפאים. גם מהבחינה החברתית", הוא נזכר. "כאן לא רוצים שנצליח רק בלימודים, הם גם מחזקים לנו את הביטחון האישי ואפילו גורמים לנו לאהוב את עצמנו". אחרי שיסיים את הלימודים, מספר עומר, הוא מתכנן להתגייס לצבא ולאחר מכן לעסוק בעבודה סוציאלית ולעזור לנערים עם קשיים.
"אם לא היה נבט, היינו כל הזמן צריכים להתחנן לכספים - ואין, פשוט אין", מסכמת דינשטיין-כהן. "בשבילנו זו הצלה, כי באמת מה שמציל אותנו, שהנערים פה אוכלים. כשנער שבע, אז הוא מתפנה לשאר הדברים".
בסופו של יום, כשהתלמידים נפרדים זה מזה ומהמורים, הם כבר יודעים שמחר יחכה להם שוב האוכל הטרי והיחס החם. "זה כיף לדעת שיש שם מישהו שדואג לך. באמת רואים אותך ואת באמת חשובה פה", אומרת הדר. עבור נוער שהתרגל להיות בלתי נראה במערכת החינוך הרגילה, זהו שינוי קטן שעושה הבדל גדול.
בשיתוף ארגון נבט
פורסם לראשונה: 07:00, 03.09.25
