חסן אלע'נאמי, מנהל בית הספר אלמג'ד בנגב, מגלם בדמותו ובמעשיו את המודל הכה-רצוי ליחסים שבין המדינה לבין החברה הבדואית והערבית, לפיו ככל שאדם יקבל יותר הזדמנויות - הוא יוכל לאפשר הזדמנויות ולהעצים גם רבים אחרים.
אלע'נאמי החל דרכו כמורה בבית הספר המקומי, ובזכות יוזמות של המדינה השתלב והתפתח כמנהל במערכות גדולות. כיום הוא מחנך דור שלם של תלמידים לשותפות והשתלבות חברתית. זה כשלעצמו מפעל חשוב, אבל אז התרחשו אירועי ה-7 באוקטובר, שהפכו אותו גם למנהיג מקומי. אדם שהפעיל וריכז יוזמות סיוע רבות לתושבי הנגב, ערבים ויהודים כאחד.
אלע'נאמי בן 43, נשוי ואב לשמונה ילדים. הוא נולד וגדל באבו קרינאת, כפר קטן סמוך לכביש 25, העושה את הדרך בין חורה במערב וערד במזרח. כשסיים את לימודיו בתיכון המשיך ללימודים אקדמיים במכללת קיי להכשרת מורים, ושב לכפר כמורה למתמטיקה בבית הספר היסודי. אחרי חמש שנים כמורה ורכז חברתי, התמודד על משרת מנהל בית הספר אך לא נבחר.
"בנקודה הזו החלטתי לקחת פסק זמן מההוראה. חשבתי להחליף משרה לשנתיים-שלוש ומצאתי עצמי עובד כנציג שירות בחברת החשמל", הוא מספר. באותה עת הנהיגה ממשלת אולמרט העדפה מתקנת לערבים בחברות ומשרדי הממשלה, והמדיניות הזו אפשרה לאלע'נאמי להשתלב בחברה הממשלתית. זה היה המקום שעיצב וטיפח את כישוריו הניהוליים, ואיפשר לו לצמוח מתפקיד לתפקיד עד שהגיע לתפקיד ממלא מקום מנהל מחלקת השירות בחברת החשמל.
"זה היה בית ספר לחיים", מעיד אלע'נאמי, "השקיעו בי בסדנאות, ייעוץ ארגוני שליווה אותי בהנעת תהליכים, הובלת שינויים וקבלת החלטות. העצימו אותי וסמכו עליי בהובלת משימות של שינויים גדולים בחברה. זה נתן לי סיפוק אדיר".
ב-2018 ואחרי 11 שנה בחברת החשמל, הקהילה באבו קרינאת פנתה אליו וביקשה אותו לחזור לכפר ולנהל את בית הספר החדש "אלמג'ד" (כלומר "תפארת", פ"ע) שהוקם שם. במכרז הוא התמודד כמועמד יחיד וזכה. בית הספר יצא לדרך עם 150 תלמידים - מגני טרום חובה ועד כיתה ח' ובתוך שש שנים צמח וגדל והיום כבר משרת 370 תלמידים.
"גייסתי מורים איכותיים, שבחרתי אותם באופן אישי. הם המשאב הכי חשוב של בית הספר ובזה אני מתעסק רוב הזמן", הוא מספר. "העצמת הצוות החינוכי היא המשימה הכי חשובה: לספק לו את התנאים להצליח, לעודד את הגאווה בהישגיו ובהשתייכותו לבית הספר. סוד ההצלחה שלנו הוא המוטיבציה של המורה והמוטיבציה של התלמיד - ומה שקורה ביניהן. מורה מוצלח ומוערך נותן לתלמידיו מכל הלב, מחויב הרבה יותר".
8 צפייה בגלריה
פתיחות ושילוב כתפיסה חינוכית. תלמידי קיבוץ חולדה מתארחים בבית הספר אלמג'ד. במרכז, חסן אלע'נאמי
(צילום פרטי)
8 צפייה בגלריה
משחקים ולומדים מושגים בעברית. פעילות יצירה משותפת לתלמידים בדואים ויהודים
(צילום פרטי)
נתוני הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, המבוססים על דיווחי התלמידים: כ-100 אחוז מתלמידי כיתות ה'-ו' מעידים על תחושת שייכות לבית הספר (לעומת 98 אחוז "בלבד" בקרב תלמידי כיתות ז'-ט'). 99 אחוז מתלמידי ה'-ו' מעידים על יחסי קרבה ואכפתיות בין המורים לבין התלמידים
"לא רואה עצמי בשום בית ספר אחר"
על תחושת השייכות והמחוייבות מעידה אמאני אבו קרינאת, המורה לאומנות: "אני נשואה וגרה ברהט, ואני מגיעה לפה כל יום. אני יכולה לבקש העברה, אבל אני לא רואה את עצמי בשום בית ספר אחר", היא מספרת. "אנחנו, כמורים, מקבלים הרבה תמיכה והערכה. זה מרגיש לנו כמו בית ויש לנו חופש אינסופי ליצור ולעשות".
האווירה הזו בקרב המורים מהדהדת גם בתחושתם של הילדים, כפי שהם עולים מנתוני הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, המבוססים על דיווחי התלמידים: כ-100 אחוז מתלמידי כיתות ה'-ו' מעידים על תחושת שייכות לבית הספר (לעומת 98 אחוז "בלבד" בקרב תלמידי כיתות ז'-ט'). 99 אחוז מתלמידי ה'-ו' מעידים על יחסי קרבה ואכפתיות בין המורים לבין התלמידים (לעומת 91 אחוז בקרב הקבוצה הבוגרת יותר).
תגובות באחוזים דומים מעידות כי בית הספר מקדם אורח חיים פעיל ובריא, לצד מעורבות חברתית של התלמידים. 95 אחוז מתלמידי ה'-ו' העידו כי הם בעלי מיומנויות רגשיות-חברתיות (לעומת 89 אחוז בקרב שכבות ז'-ט'). מדד נוסף שבחן את הסביבה הפדגוגית העלה כי ממוצע של 98 אחוז מתלמידי בית הספר מעידים על מיומנויות לימוד עצמאיות.
8 צפייה בגלריה
אלע'נאמי, משמאל, מלווה את רם זהבי, מנהל מחוז דרום במשרד החינוך בביקורו בבית הספר אלמג'ד
(צילום פרטי)
"בהפסקות, המתנדבים נמצאים עם התלמידים בחצר ומנהלים איתם שיחות ופעילויות לא פורמליות, תחרויות שמתנהלות בעברית, ולתלמידים יש מוטיבציה גבוהה ללמוד ולתרגל כי זה חלק מהמשחק ומהתחרות. המטרה שלנו היא להנגיש להם את הישראליות, כך שכשהם יצאו לחיים יהיה להם הרבה יותר יותר קל להשתלב ולהצליח"
חניכי המכינה היהודים הם העוזרים הפדגוגיים
את התרבות הניהולית המעצימה הביא אלע'נאמי משנות שירותו בחברת חשמל, אבל את היוזמה לשלב את צוערי הצופים ואת חניכי המכינה הקדם-צבאית היהודים כעוזרים פדגוגיים בבית הספר יזם דווקא בעקבות ניסיונו האישי. הוא זכר היטב את הקשיים בחיכוכים הראשוניים שלו כאדם בוגר עם החברה הישראלית הכללית. "סיימתי את הלימודים עם הצטיינות בבגרות, אבל עם השכלה כללית אפסית כמעט, ועברית ממש על הפנים", הוא משחזר. "הקושי במצב כזה הוא גדול. הסביבה, השירותים במדינה בה אנחנו חיים, הכל מתנהל פה בעברית, ומחובתי כמנהל היא לדאוג שהתלמידים שלי לא יחוו את הקושי שחוויתי בעצמי".
צוערי הצופים בשיתוף ארגון אגי'ק ותלמידי המכינה הקדם צבאית, ביחד ובנפרד, מתנדבים בבית הספר יומיים בשבוע בקביעות. "הם עוזרים פדגוגיים לכל דבר ועניין. השיעורים מתקיימים בערבית אבל מכניסים בהם מוטיבים בעברית, לפי תחומי העניין. כך, למשל, המוזיקאי מסביר מושגים בעברית הקשורים לכלי הנגינה. בשיעורי הספורט מסבירים ומלמדים את מושגי הספורט בעברית.
"אבל התרומה האדירה היא בעיקר בחשיפה של התלמידים לחברה הישראלית. בהפסקות, המתנדבים נמצאים עם התלמידים בחצר ומנהלים איתם שיחות ופעילויות לא פורמליות, תחרויות שמתנהלות בעברית, ולתלמידים יש מוטיבציה גבוהה ללמוד ולתרגל כי זה חלק מהמשחק ומהתחרות. המטרה שלנו היא להנגיש להם את הישראליות, כך שכשהם יצאו לחיים יהיה להם הרבה יותר יותר קל להשתלב ולהצליח ולבנות שותפות אמיתית", הוא אומר.
8 צפייה בגלריה
אלע'נאמי מארח בביה"ס אלמג'ד את צוערי הצופים משבט צפון ביום התרבות הבדואית
(צילום פרטי)
8 צפייה בגלריה
"העצמת הצוות החינוכי והמורים היא המשימה הכי חשובה". הערכה למורים המצטיינים
(צילום פרטי)
חמ"ל מתנדבים במקום הוואקום השלטוני
ואז התרחשו מתקפת חמאס בדרום ב-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה. הוואקום השלטוני הורגש היטב בחברה הבדואית בנגב. "היתה תחושה שאין מדינה, וזה חייב אותנו לקחת יוזמה ברמה המקומית, ברמת היישוב והנגב", אומר אלע'נאמי.
כחלק מקבוצה של בוגרי מכון מנדל למנהיגות חינוכית, שם השתלם בשנתיים האחרונות, הוא הקים צוותים של מתנדבים שיסייעו ויפתרו בעיות בכל הנוגע לצרכים הראשוניים, שעלו בעקבות המלחמה ביישובים הבדואים. "צוות החינוך סיפק פתרונות לבתי הספר, הנגיש חומרים במצבי המלחמה לתלמידים ולהורים. צוות נוסף עסק באיסוף, אריזה וחלוקה של סלי מזון ולוגיסטיקה לבתי התושבים. עוד צוות התמקד בהסברה. הוא הציף את נושא היעדר המיגון ביישובים, ואת העובדה שהתראות צבע אדום לא נשמעות בחלק מהיישובים הלא מוכרים, כי הם מוגדרים שטחים פתוחים.
"הבאנו את אנשי פיקוד העורף, אנשי תקשורת מהארץ ומהעולם, וסיפרנו להם את סיפורי הגבורה שהובילו אנשים מהחברה הבדואית" אומר אלע'נאמי. בהמשך ישיר לפעילות הרבה שריכז וניהל למען הקהילה, הוא עסוק גם היום בשילוב ההנצחה והזיכרון עם הפעילות השגרתית. כך, הצליח לגייס בשבועות האחרונים תרומה ראשונית בגובה 70 אלף שקל לטובת הכשרת אגף חדש בבית הספר, שיהווה מרכז ללימודי מדעים. האגף יוקדש לזכרם של הנופלים במלחמה.
אלע'נאמי: "אני מקדם את השותפות כי היא חשובה לי, כי זה העתיד שלנו וזו המדינה שלנו. שגשוג וביטחון זו המטרה שלנו כחברה - ואנחנו לא רוצים לעמוד בצד. אני חלק מהחברה ורוצה להיות שותף בהכל: בתעשייה, בהייטק, בכלכלה. למרות האירועים הקשים של הריסת בתים, למשל. אנחנו צריכים ליזום ולקדם עשייה, וזו עבודה משותפת, של יהודים וערבים"
"רוצה להיות שותף בהכול"
"אנשים דיברו על חזרה של תסריט שומר חומות, אבל פתאום קרה ההיפך. דיברו על הבדואים והערבים כעל אויבים, אבל אנחנו שותפים לגורל. יש מציאות, והיא שונה מהפוליטיקה ומההצהרות בתקשורת. בנגב אנחנו מאוד מלוכדים. תושב דימונה ותושב באר שבע ואני, כולנו עובדים ביחד, מסייעים ותומכים זה בזה", הוא אומר.
"אנחנו אזרחים במדינה. אני מקדם את השותפות כי היא חשובה לי, כי זה העתיד שלנו וזו המדינה שלנו. שגשוג וביטחון זו המטרה שלנו כחברה - ואנחנו לא רוצים לעמוד בצד. אני חלק מהחברה ורוצה להיות שותף בהכל: בתעשייה, בהייטק, בכלכלה. למרות האירועים הקשים של הריסת בתים, למשל. אנחנו צריכים ליזום ולקדם עשייה, וזו עבודה משותפת, של יהודים וערבים. הקהילות שלנו, משני הצדדים, צריכות להבין ולהשתכנע שהשותפות הזו היא הכרחית ואינטרס משותף: להתפרנס ביחד, ללמוד ביחד, לבנות ביחד חברה בריאה ומקום טוב יותר".
