במשך שנים ארוכות סבלה סהר (שם בדוי) מהשלכותיה ההרסניות של תקיפה מינית שעברה בצעירותה. היא התנסתה באינספור טיפולים שרק העמיקו את ייאושה ולא באמת הצליחו לסייע לה. כשהתנסתה לראשונה בטיפול באמצעות אמנויות היא החלה להרגיש סוף סוף הקלה: "רק בשלב הזה, דרך היצירה, הבנתי שקיימת בעולם יכולת שמישהו יראה או יבין את מה שאני עוברת".
תקיפה מינית משאירה ברוב המקרים פצע נפשי קשה לריפוי. נפגעות אלימות ותקיפה מינית לעיתים מתמודדות עם פוסט טראומה שמחזירה אותן ברגע אחד למקרה ההוא ומשבשת את מהלך חייהן שבשגרה. לכן, הליך השיקום לנפגעות אלימות ותקיפה מינית חייב להיות כזה המחולל שינוי בגופה ובנפשה של הקורבן, כזה המתחיל תהליך "צמיחה מחדש" ומכיל בתוכו מעבר מחושך לאור. טיפול באמצעות אמנויות התגלה כנקודת אור ומקום המפלט של נשים רבות המשוועות לחזור לתפקוד שגרתי ניטרלי.
סהר (שם בדוי), עובדת במערכת החינוך, כיום נשואה ואם לילדים, חוותה בעברה תקיפה מינית שהשאירה בה צלקות והשלכות הרסניות שהשפיעו באופן ישיר על חייה ביום יום. סהר החלה טיפול שיקומי באשפוז ממוקד במערך לטיפול בנפגעי טראומה מינית בבית החולים שער מנשה, אליו הגיעה חמושה במנגנוני הגנה נוקשים והתהלכה במחלקה בתחושת חוסר תקווה ונחת לאחר שהתנסתה בסוגי טיפולים שונים.
לדבריה המסע שלה התחיל "כבועה שחורה, בחדר קטן, ארבעה קירות שחורים וריק אחד גדול, ללא אוויר...", ובמשך חודשים ארוכים מצאה עצמה במצבי דיסוציאציה, בהם חיפשה מזור לכאבה הנפשי והביעה את כמיהתה הגדולה להגלדת הפצע שנפער בנפשה עקב הפגיעה שחוותה.
במהלך ההליך השיקומי פגשה סהר לראשונה את ליאור איילון, מטפלת באמצעות אמנויות (M.A), שזימנה עבורה התנסות חדשה של עבודה בחומר, במסגרתה קיבלה כלים חדשים. סהר הרגישה לראשונה שהיא יכולה להשמיע את קולה ולבטא את אשר על ליבה, וחדלה מלהתבייש או להסתתר מאחורי סודותיה מהעבר.
סהר מתארת את היצירה כאמצעי הביטוי הטוב והיעיל ביותר שקיבלה מאז אירוע התקיפה: "נשים רבות המטופלות בערוצי הטיפול הקונבנציונליים מתבקשות להביע את עצמן באמצעות מילים בלבד. מניסיוני, עשור של טיפול שעיקרו היה במילים לא הצליח להביא לשינוי מהותי. כשנחשפתי לראשונה לטיפול באמנות לא יכולתי 'לרמות', או להסתתר יותר מאחורי סודות ושקרים, זאת בגלל שבאמנות, המילים לא יכולות לעבור עיבוד. התוצאה הסופית ביצירה יוצרת מפגש טהור בין המטופל למטפל בו משתקפים המשפטים האמיתיים, מבלי שהייתי צריכה להביע את עצמי במילים. רק בשלב הזה, דרך היצירה, הבנתי שקיימת בעולם יכולת שמישהו יראה או יבין את מה שאני עוברת".
לאחר שיקומה הפכה סהר להשראה עבור נשים נוספות שעברו חוויות דומות בעברן ולאחרונה אף הוצגה לקהל הרחב תערוכת ציורים משלבי הטיפול השונים שעברה. התערוכה הציגה את הדרך הטיפולית ובחשיפתה הפכה למקור כוח והשראה לנשים ונערות נוספות שטרם נחשפו לדרך הטיפול באמנות: "במהלך התערוכה, אחת הנערות שביקרו במקום ושמעה את דבריי ניגשה אלי וסיפרה לי שאבדה תקוותה, והודתה לי שחשפתי אותה לדרך טיפול שונה שמחזירה לה את התקווה מחדש. גם אני חשה שהאמנות הצילה את חיי".
"זו הזדמנות שניתנה לי משמיים לעזור גם לנשים אחרות שנפגעו, ללא תלות בכישרונן או ביכולותיהן האומנותיות. באמנות אין ציפייה לכלום, ובניגוד למילים, יצירות נשארות לבסוף כראייה והוכחה לרצון של הבן אדם להתבטא". בחודש פברואר הקרוב תוצג התערוכה מחדש במסגרת הכנס השנתי של האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אמנויות (יה"ת), כדי לתת תקווה נוספת לנשים נוספות שחוו מקרים דומים.
יה”ת היא הגוף המקצועי שמוביל את מקצוע הטיפול באמצעות אמנויות בישראל ובה חברים למעלה מ־2,000 מטפלים ומטפלות באמצעות אומנויות (M.A). באמצעות ארגז הכלים העשיר שיש בעולם הטיפול באמצעות אומנויות יכולים מטופלים לבטא דברים שלא ניתן לבטא באמצעות מילים. מטפלים באמצעות אמנויות פועלים במסגרות רבות, החל ממוסדות בריאות (בתי חולים ובתי חולים לבריאות הנפש), וכלה במוסדות החינוך השונים, עמותות וארגונים חברתיים ומטפלים באוכלוסיות מגוונות על כל שכבות הגיל.
לדברי ליאור איילון, פסיכותרפיסטית המטפלת באמצעות אמנויות, שליוותה את סהר בתהליך הטיפולי, המטפלים נחשפים במהלך הטיפול בנפגעות אלימות ותקיפות מיניות למצב בו המילים נעתקות מפיהן של הקורבנות, וכאן מגיע השלב הקריטי ביכולתו של המטפל לסייע למטופלות להגיע לפריקה מנטלית של מה שעל לבן, ולבסוף לחוש חופש מהעול הכבד אותו סחבה על כתפייה מרגע המקרה, ולבחור בחיים עצמם.
"היצירה האמנותית היא תהליך של שינוי ע"י תנועה בין כוחות הרסניים וכוחות יצירתיים, דרכה ניתנת הזדמנות ותקווה לתת מקום, עדות והכרה לטראומה ולחוויות ההרסניות שניהלו את חייה עד כה. לעיתים הדרך היחידה לשתף בחוויות הטראומה מתאפשרת באמצעות היצירה והמגע עם החומר, ומנכיחה את אשר לא ניתן לומר במילים. האמנות מאפשרת לשהות יחד באזורי הטראומה ולתת הכרה ותוקף לפגיעות, ובכך לקדם את השינוי".
באין העדשה: תערוכה חדשה להעלאת המודעות לאלימות כלפי נשים
לציון יום המאבק באלימות כלפי נשים שיתקיים מחר, חמישי 25/11, הקימו איגוד היועצות לקידום מעמד האישה לראשי רשויות מקומיות בישראל, את מיזם #באין העדשה - תערוכת תמונות המבטאות את התחושות, ההשלכות, ההשפעות, הרגשות והכאב של אירועי אלימות כלפי נשים. התערוכה מציגה בימים אלו בבית הנשיא בירושלים, ולאחר מכן תנדוד בין ערי ישראל. מטרת המיזם היא העלאת המודעות לאלימות כלפי נשים המתרחשת בכל מקום וחברה.
במסגרת המיזם נערכה תחרות ארצית בה הוגשו כ-300 צילומים מנשים וגברים בכל הרשויות המקומיות שבחרו להשתתף. הצלמים הזוכים השתתפו בטקס חניכת המיזם והתערוכה לציון יום המאבק בבית הנשיא.
שרית מיקנעם צילמה את דלת ביתה מעט פתוחה: "בכל בית קיימת דלת אותה דלת שמאחוריה חיים שלמים. לצערנו הדלת הזאת היא מחסום פיזי ופסיכולוגי של המון נשים נפגעות אלימות פיזית או רגשית. כל המילים שנאמרו שפוצעות להן את הנשמה שלא נשמעות מבחוץ. לפעמים המכות שגורמות חבלות בגוף שאיש לא רואה. אותן צעקות שלא נשמעות על ידי השכנים שלפעמים טוענים שלא שמעו כלום. הדלת מעט פתוחה לציין את התקווה שקיימת לנשים שמישהו יפתח את הדלת יקשיב ויציל אותן, מישהו שיראה".
ורד ששון, יו"ר איגוד היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות בישראל: "התערוכה באין העדשה היא במה ואמצעי לנשים לשתף בחוויות שהן עוברות או עברו דרך תמונות המבטאות זאת, חלקן חוו באופן אישי אלימות והתערוכה היא פתח עבורן להביא לשיתוף ולמודעות לסיפור האישי שלהן.
היועצות לקידום מעמד האישה פועלות ללא לאות, בכל הארץ ובכל ימות השנה להעלות למודעות את תופעת האלימות כלפי נשים, באמצעות מגוון תוכניות מניעה והסברה. אנו מאמינות שמודעות להסברה ומניעה והתייחסות לתופעות האלימות כלפי נשים כתופעה רוחבית הקשורה להבניה החברתית אותה יש לשנות, בד בבד עם פעולות נרחבות להטמעת השוויון המגדרי, יביאו לצמצום ומיגור תופעה כל כך כואבת זו".
- סובלת מאלימות? נמצאת במצוקה? אל תשארי לבד עם זה. לייעוץ, סיוע ועזרה פני 24/7 למוקד העירוני 106 או למוקד משרד הרווחה 118.
