ראיון לאולפן- נועה הרשקו והילה יגר
אלימות בתוך בתי הספר, בריונות וחרם ברשתות ובילויים שמסתיימים בבית חולים: גל האלימות בקרב ילדים ובני נוער ממשיך להחריף, ואנשי חינוך מדברים על מציאות מדאיגה שמחלחלת גם לגילאי היסודי.
אבל יש גם סוג של אלימות שלא משאירה סימנים כחולים - כזו שמתרחשת בקבוצות הוואטסאפ, בסטוריז, בלחישות במסדרון. נויה הרשקו מכירה אותה מקרוב.
"כשהייתי בכיתה ט', חוויתי בריונות ושיימינג - דבר מזעזע בפני עצמו", היא משחזרת את שעברה. "אנשים שמדברים איתך ביום-יום, ומאחורי הגב מתלחששים עלייך ומעלים עלייך פוסטים מרושעים. אין הרגשה כואבת מזה בתור ילדה, וגם בגילים בוגרים יותר אני מניחה".
מה שהרשקו עברה לא הייתה בריונות של צעקות או חרם מובהק, אלא מבטים, הרמות גבה ובדיחות שרצות בקבוצות סגורות בין ילדי השכבה. תחושת פגיעה מתמשכת - אבל בלתי נראית. כלפי חוץ היא שכנעה את עצמה שזה רק צחוק, שדווקא אוהבים אותה. אבל בפנים היא הרגישה בודדה, חשופה ושקופה.
במשך כמה שנים טובות היא שמרה את הכאב בבטן. "השנה, כשהגעתי לכיתה י"ב, החלטתי שנמאס לי לשתוק ושהגיע הזמן לדבר על האלימות המושתקת הזאת, שכל כך הרבה ילדים ובני נוער חווים - וכמובן גם לנסות למצוא לה פתרון. הבנתי שאני לא מוכנה שעוד ילדים יעברו את מה שאני עברתי. זה היה הרגע שהחלטתי להפוך את הפצע שלי למשהו שמרפא".
נויה הרשקו: "המודל מכניס את הילדים לנעליים של הפוגע, הנפגע והצופה מן הצד. אני לא מכתיבה לילדים דבר. המטרה שלי היא שכשהם יימצאו באחת מהעמדות האלה, הם יידעו איך היו רוצים לפעול"
ההזדמנות הגיעה דרך עמותת "LEAD - המסלול לפיתוח מנהיגות", שבה נויה משמשת שגרירה וכבר נמצאת בשנתה השנייה. במסגרת התוכנית התבקשה לבחור נושא הקרוב לליבה ולהוביל מיזם חברתי, והיא לא היססה.
כך נולד פרויקט "גיבורים" - סדרת סדנאות לבתי ספר שמאפשרת לילדים לחוות מבפנים את מה שבדרך כלל נשאר בחוץ: איך מרגיש מי שנפגע, איך מרגיש מי שפוגע, ואיך מרגיש מי שצופה מהצד ולא מתערב.
"מערכת החינוך מנסה לטפל בתופעת האלימות בעיקר באמצעות הרצאות חד-פעמיות, שנכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהאוזן השנייה", היא מסבירה מה הניע אותה ליזום את המהלך הייחודי שהובילה. "הבעיה המרכזית, לדעתי, היא שאת הפתרונות האלה מגבשים אנשים מבוגרים, שמתקשים להיכנס לראש של ילדים ובני נוער – וזו גם הסיבה שהפתרונות שלהם לא מותאמים ולא עוצרים את האלימות.
"מכאן הבנתי שדווקא אני, שחוויתי על בשרי אלימות ושיימינג ויודעת היטב איך זה מרגיש, יכולה לפתח מודל שעשוי לעזור".
איך הוא עובד?
"המודל מכניס את הילדים לנעליים של כל אחת מהדמויות במעגל הבריונות - הפוגע, הנפגע והצופה מן הצד. ברגע שהילדים נחשפים לכל אחת מהעמדות האלה, הם בוחרים בעצמם איך הם רוצים להתנהג. אני לא מכתיבה להם דבר. המטרה שלי היא שכשהם יימצאו באחת מהעמדות האלה, הם יידעו איך היו רוצים לפעול".
הסדנה נפרשת על פני שלושה שבועות, שבהם עוברים הילדים בין נקודות המבט – דרך משחקי תפקידים, ציור, מעגלי שיח ומשימות בין המפגשים. " "הרבה ילדים לא מבינים שלמילים שלהם יש משקל", אומרת נויה, "אז לא הסברתי, אלא גרמתי להם להרגיש".
4 צפייה בגלריה
"מכניס את הילדים לנעליים של כל אחת מהדמויות במעגל הבריונות". הרשקו מעבירה סדנה לתלמידי ביה"ס יסודי
(צילום: באדיבות LEAD)
ההחלטה שבני נוער הם אלה שיעבירו את הסדנאות, נועדה לאפשר שיח בגובה העיניים - בלי שיפוט ובלי נאומים מיותרים. וכשהמפגשים מסתיימים, חוזרת שוב ושוב אותה תובנה פשוטה מפי הילדים, שמצהירים: "למדנו איך להיות חברים טובים יותר".
הגישה הזאת מוכיחה את עצמה גם בשטח. "הפרויקט פועל בכמה זירות ובכמה קבוצות של בתי ספר, ועם הזמן בתי ספר נוספים ביקשו את המודל כדי לעבוד איתו בעצמם", מספרת נויה. "אני רואה את ההבדל בעבודה עם הילדים לפני שעברו את הסדנה - ואחרי שעברו אותה. בעיניי, ככל שיותר בתי ספר יאמצו את שיטת העבודה הזאת - יש סיכוי טוב יותר שנצליח למגר את התופעה".
לתפוס את האלימות לפני שהיא מתפרצת
אם נויה נכנסת לזירה אחרי שהפגיעה כבר קרתה, הילה יגר, בת 16 ושגרירה אף היא ב-LEAD, בחרה לתקוף את הבעיה מהכיוון ההפוך - הרבה לפני שהאלימות בכלל מרימה ראש, ובגיל צעיר ככל האפשר. לכן "צומחים ביחד", המיזם שהקימה, מיועד דווקא לילדי כיתה א'.
"המיזם שלי הוא סוג של טיפול מונע לאלימות אצל ילדים ובני נוער שמתרחשת עכשיו בכל הארץ ורק ממשיכה להתגבר", היא אומרת, "מתוך הבנה שברגע שניתן לילדים מקום בטוח ובסיס של תקשורת נכונה ושל התמודדות עם קשיים, הם יוכלו לצמוח להיות דור שמתמודד טוב יותר עם אלימות".
ואיך זה נראה בפועל?
"מדובר במפגשים חווייתיים לפיתוח מיומנויות רגשיות וחברתיות. הרעיון הוא לפתח קודם כול את האני הפנימי ואת ההתמודדות האישית של כל ילד, ומתוך זה להשפיע על הסביבה".
בסוף אפריל יצא לדרך הפיילוט הראשון, בקרב תלמידי שכבה א' בבית ספר יסודי בפרדס חנה. התוכנית כוללת שישה מפגשים שבועיים המבוססים על גישת "CASEL" לפיתוח מיומנויות רגשיות-חברתיות, שבהם הילדים מקבלים "ארגז כלים" רגשי: זיהוי ושיום רגשות, פיתוח אמפתיה, בחירה בתגובה מודעת, דרכי התמודדות במצבי קושי וחיזוק תחושת המסוגלות והשייכות.
נקודת המוצא פשוטה: ילדים שאין להם היכן לבטא רגשות, עלולים לבטא אותם דרך כעס, הסתגרות או אלימות - ולכן, לצד מניעת חרמות ותוקפנות בעתיד, התוכנית מעניקה לילדים גם מענה רגשי ב"כאן ועכשיו".
הילה יגר: "ברגע שאין לילדים מקום בטוח להביע את עצמם - התסכול, הזעם והחרדה יוצאים במקומות אחרים, למשל באלימות פיזית או מילולית, או להפך - בהסתגרות, שגם אותה רבים חווים"
שתי היוזמות צמחו, כאמור, בעמותת LEAD, הפועלת כבר למעלה מ-25 שנה להצמחת דור העתיד של מנהיגי החברה הישראלית. הארגון מאתר מדי שנה בני נוער מכל רחבי הארץ בעלי פוטנציאל מנהיגותי, ומלווה אותם בתהליך אישי של העצמה ועשייה, שבמסגרתו הם מובילים יוזמות חברתיות.
"המטרה היא לפתח אותנו להיות המנהיגים הבאים של ישראל, דרך הקמת פרויקטים והתנסות בעולם של הגדולים", אומרת נויה. "לצאת לעולם, מה שנקרא, כבר בגיל 16".
ובכל זאת, השאלה הגדולה שמרחפת מעל שני המיזמים היא שאלה שרלוונטית לכולנו: איך הגענו למצב שבו האלימות בקרב ילדים ובני נוער רק הולכת ומתגברת?
"זה שילוב של כל מה שחווינו בשנים האחרונות - החל מהסגרים בקורונה ועד 7 באוקטובר והמלחמה שעדיין לא הסתיימה", אומרת הילה. "כל אחד מהאירועים האלו משפיע מאוד על הנפש של הילדים ובני הנוער, וגם על הצוותים החינוכיים ועל ההורים.
"ברגע שאין לילדים מקום בטוח להביע את עצמם - התסכול, הזעם והחרדה יוצאים במקומות אחרים, למשל באלימות פיזית או מילולית, או להפך - בהסתגרות, שגם אותה רבים חווים".
4 צפייה בגלריה
"ילדים שאין להם היכן לבטא רגשות, עלולים לבטא אותם דרך כעס, הסתגרות או אלימות". הילה יגר עם ילדי כיתה א' במסגרת הפרויקט שהקימה
(צילום: באדיבות LEAD)
נויה מצביעה על גורם נוסף, שמבחינתה הוא המשמעותי מכולם: הרשתות החברתיות. "נעשה קל מאוד לפרסם ברשתות דברים פוגעניים על אחרים. היום כבר לכל ילד בכיתה א' יש אינסטגרם וטיקטוק, והאפשרות להקליד את דעתו על חבר שהוא בדיוק רב איתו או על מורה שהרגיזה אותו - נעשתה פשוטה מתמיד.
"ודווקא בגלל הקידמה והטכנולוגיה, המבוגרים - ההורים וגורמי החינוך - לא באמת מצליחים להשתלט על התדירות שבה הדברים קורים - ולצערנו, גם לא מצליחים למנוע אותם".
ומה החלום שלכן?
נויה: "שהמודל יאומץ ונצליח למנוע מילדים אחרים לחוות אלימות, בריונות, חרם וכל מה שכרוך בכך".
הילה מוסיפה: 'אני חושבת שברגע שנכניס לכל בתי הספר את המודלים של החינוך הרגשי והחברתי שבנינו, שמלמדים את הילדים ואת בני הנוער להסתכל על הסביבה ולראות את האחר - נצליח לגדל פה דור טוב יותר".
