בשיתוף החברה למנ"סים וקרן שלם
לקראת יום העצמאות, כשישראל מתכסה בכחול-לבן, מופיע השנה ברחובות גם דגל מסוג אחר - "דגל השוויון". פרויקט שנולד במסגרת אירועי "פברואר יוצא מן הכלל", מיזם שנתי שמובילה החברה למתנ"סים, השנה, בשיתוף קרן שלם, ברחבי הארץ. המיזם נועד להעלות את המודעות הציבורית לחברה מכלילה ולפעול למען השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בקהילה מתוך מטרה להעלות את המודעות לחשיבה קהילתית מכלילה.
במסגרת המיזם הוזמנו קהילות לעצב יחד דגל מקומי, ביצירה משותפת של אנשים עם וללא מוגבלות, במטרה לתת ביטוי לכל חברי הקהילה ולהפוך ערכים של נגישות והכלה ליצירה חזותית מוחשית, שבה כל חבר קהילה יחוש מיוצג.
ממגדל המים של נהריה ועד האריגה הבדואית בתל שבע, המיזם הפך למעשה קהילתי שחיבר בין התושבים. מתוך עשרות הדגלים שנוצרו, נבחרו חמישה דגלים בולטים, על סמך קריטריונים מוגדרים: ייצוג ערכי שוויון ושייכות, שותפות קהילתית, מקוריות וביטוי חזותי, וסיפור מקומי בעל משמעות.
הפסיפס המקומי: חמש קהילות, חמישה דגלים
מעבר למפגש האנושי, חמשת הדגלים שנבחרו ממחישים כיצד כל קהילה תרגמה את ערכי השילוב לשפה חזותית מתוך הזהות המקומית שלה:
נהריה: דגל שאפשר לקרוא בידיים
בנהריה עוצב דגל רב-חושי הכולל מרקמים שונים המיועדים למגע. התהליך החל במפגשים של "שגרירי הסברה" – תושבים עם מוגבלות שעברו הכשרה מיוחדת ועבדו לצד האמנית נועה פלג. המשתתפים בחרו את האלמנטים המרכזיים: שילוב שפת הסימנים, טקסטורות ייחודיות עבור אנשים עם לקות ראייה וסמלים המזוהים עם העיר כמו מגדל המים, הים והשמש.
בשלב הבא חברו ליצירה כ-200 משתתפים מכל המגוון הקהילתי. כל קבוצה פגשה אדם עם מוגבלות ששיתף את סיפורו האישי – מתמודדת נפש מול בני הגיל השלישי, צעירים עם מוגבלות פיזית מול מתנדבים ותיקים ואישה עם לקות ראייה מול בני נוער.
שער הנגב: שמיכת טלאים של חוסן
למעלה ממאה משתתפים - בני נוער, אנשי מקצוע, צוותי חינוך ורווחה ואנשים עם וללא מוגבלות, לקחו חלק ביוזמה שהובילו בית המלאכה שער הנגב והבית למשפחה במועצה. לאחר קיום סדנאות שעסקו בשוויון, קהילה והכלה, קיבל כל משתתף פיסת בד אחת שעליה ביטא את מחשבותיו, רגשותיו ורעיונותיו. לבסוף, חוברו כל החלקים יחד לדגל אחד גדול - יריעה משותפת עשויה חלקים שונים, שאינם מבטלים זה את זה אלא יוצרים יחד שלם אחד.
שער הנגב, אזור שנושא בשנים האחרונות את אחד הצדדים הקשים ביותר של המציאות הישראלית, בחר לבטא חוסן דרך רעיון פשוט: שונות היא הכוח המקומי.
נוף הגליל: שוויון בשלוש שפות
ברשת המרכזים הקהילתיים "פסיפס" יצרו כ-200 משתתפים דגל ששיקף את הרכב האוכלוסייה בעיר; העבודה התקיימה בעברית, ערבית ורוסית. רחל, מנהלת תחום הקהילה ברשת, מספרת: "המסר המשמעותי שעולה על הכל זה ה'ביחד', כל המגזרים, כל האוכלוסיות וכל הדתות, יושבים יחד, נותנים מקום לביטוי של כל אחד ואחת. מבינים שכל אחד מאיתנו הוא ייחודי וביחד יוצרים קהילה. זה גם מה שנותן לנו את החוסן שלנו כקהילה, כעם ומדינה".
ראשון לציון, מרכז קהילתי רמת אליהו: פסיפס אנושי
בשכונה הזו, הדגל עוצב כדמות אנושית המורכבת מחומרים שונים, פרי עבודה משותפת של בני נוער, מתנדבים ואנשים עם וללא מוגבלות. אלה פאוסט, (70), פעילה חברתית ומתנדבת בתוכנית "באים לטוב" במרכז הקהילתי, משתפת: "זו הייתה הזדמנות נפלאה לפגוש ולהכיר קבוצות אחרות. יוצא לנו להתראות ולומר שלום זה לזה, אבל מעולם לא יצא להכיר אוכלוסיות של אנשים ונשים עם מוגבלות לעומק. יחד בחרנו את הדמות ואת החומרים, ובכל שלב היה לכל אחד ואחת את המקום להביע את מה שרצה".
תל שבע - הרמוניה של תווי נגינה
ביישוב הבדואי בחרו ליצור דגל בעזרת המסורת המקומית - אריגה בדואית מסורתית. הסבתות ונשות היישוב ארגו "סיפפה" - רצועות אריג צרות שחוברו לחמישה חלקים שווים, כסמל לאחדות ושוויון. בהמשך הודבקו החלקים על בד קשיח בצורת חמישה קווים מקבילים, המזכירים תווי נגינה.
המשתתפים חולקו לחמש קבוצות, וכל אחת יצרה תו מוזיקלי אחר - סמל לאמצעי העזר והנגישות המלווים את חיי היומיום של חברי הקהילה. כך נוצר דגל המחבר בין מסורת לאמירה חברתית ברורה: כל תו בו שונה, אך יחד הם יוצרים מנגינה אחת.
מעבר לסמל: "הזכות להיות מיוצג"
"במיזם הזה רצינו לקחת את הערכים האלה ולהפוך אותם למשהו שאנשים ונשים עושים יחד. בזכותו, שוויון ושייכות קיבלו צורה וצבע. כל דגל נראה אחרת, כי כל קהילה מספרת סיפור אחר", אומרת טליה קריים, מנהלת המחלקה לאנשים ונשים עם מוגבלות בחברה למתנ"סים. מוניק קונפינו, מנכ"לית קרן שלם, שהיוותה שותפה מלאה של החברה למתנ"סים במיזם השנה, מעריכה כי המגמה רק תלך ותתחזק: "אני צופה שבשלוש השנים הקרובות כל 259 הרשויות יהנו ויקדמו את נושא השילוב והכלה של אנשים עם מוגבלות, לבטח בתחום של חברה, קהילה ותרבות".
עבור המשתתפים במיזם, יצירת הדגל הייתה הרבה יותר מפעילות אמנותית - זו הצהרת שייכות. אלה פאוסט מסבירה את המשמעות עבורה: "דגל זה בעצם סמל ויזואלי שמהווה מוקד להזדהות וגאווה, כמו דגל המדינה שלנו, וכמו כל דגל אחר של ארגון או מרכז קהילתי, והוא מבטא הרבה ערכים חשובים. עצם ההשתתפות שלי במיזם דגל השוויון של החברה למתנ"סים הגבירה אצלי את תחושת ההזדהות והגאווה עם המתנ"ס, שמאז ומתמיד חרט על דגלו ערכים חברתיים של כבוד והכלה, ומעמיד בראש סולם הערכים שלו את ערך השוויון".
לדברי פאוסט, זו ממש דרך חיים: "אנו מיישמים את הערכים האלו הלכה למעשה בכל ימות השנה - בשילוב אנשים ונשים עם מוגבלות בטיולים, בפעילויות ובמפגשים. הדגל מורכב מהמון דמויות, מה שמאפשר ייצוג לכל אחד ואחת".
דגל השוויון של המרכז קהילתי פולג- עיר ימים מבית רשת המרכזים הקהילתיים דרום נתניה של עיריית נתניה (באדיבות החברה למתנ"סים )
גם איריס (44), מתמודדת נפש שהשתתפה בפרויקט, רואה בחיבור האנושי את הערך המרכזי של המיזם: "עצם העובדה שעשינו את זה בשיתוף פעולה עם אנשים נוספים מהקהילה אפשרה לי ולהם להיפתח לדברים חדשים. הבנו שכל אחד מאיתנו הוא מיוחד בדרכו, כל אחד מתמודד עם משהו. הדגל מאוד משמעותי בשבילי, אני גאה בו וזה דגל שמראה שכולנו יחד קהילה אחת, כולנו שווים".
לפי קריים, בחודשיים האחרונים, כוחו של "דגל השוויון" בא לביטוי בדרכים מפתיעות ומרגשות: "באחד המרכזים סיפרו לנו שאנשים שהכירו לראשונה סביב שולחן היצירה, המשיכו להיפגש גם אחר כך. כשפרצה המלחמה והמרכז הפך למוקד של עזרה הדדית והתנדבות, חלק מאותם אנשים כבר הגיעו לשם באופן טבעי. הם כבר הכירו זה את זה, הרגישו בנוח, והצטרפו יחד לפעילויות עזרה בקהילה".
7 צפייה בגלריה
"כל דגל נראה אחרת, כי כל קהילה מספרת סיפור אחר", טליה קריים, מנהלת המחלקה לאנשים ונשים עם מוגבלות בחברה למתנ"סים
(צילום: אביגדור דגן, רגע קסום הפקות)
"תרבות היא לא מותרות, אלא זכות אזרחית"
גם השנה, התקיימה שותפות בין החברה למתנ"סים לקרן שלם, במטרה לייצר ביקוש בשטח ולעודד רשויות נוספות להצטרף למהלך בשנים הבאות. קרן שלם היא קרן ציבורית של השלטון המקומי בשיתוף משרד הרווחה והבטחון החברתי. יו"ר הנהלת הקרן הוא אלי דוקורסקי, ראש עיריית קריית ביאליק, הפועל רבות למען פועלם של אנשים ונשים ולדברי קונפינו, "מהווה דוגמה ומופת לאופן שבו אפשר לנהל רשות מקומית תוך מתן מקום אמיתי לתושבים עם מוגבלות, מתוך חלוקה נכונה של משאבים והתאמות נדרשות".
קונפינו מזדהה עמוקות עם מטרות הקרן ושואפת לשנות את השיח הציבורי סביב מוגבלות. "זו לא אוכלוסייה חלשה לא חסד אלא זכות אזרחית מלאה", היא מדגישה. "לכאורה זה נראה כאילו תרבות היא מותרות, ולכן אני מתחילה משם. זיהינו במיזם דגל השוויון דרך אמיתית להנגיש את מה שהתושבים נהנים ממנו ביום יום גם לאנשים עם מוגבלות".
בעיני קונפינו, "תרבות ואומנות שייכים לכולם. אני לא מבקשת עבור אנשים עם מוגבלות יותר, אני מבקשת לתת את מה שכל תושב רשות מקומית מקבל, רק עם ההתאמות הנכונות. הם בדיוק כמו כל תושב ברשות".
אמונה בהצלחה לטווח הארוך
את ההצלחה האמיתית של המיזם ניתן למדוד במה שמתרחש לאחר שהיצירה הושלמה ודגלי השוויון מתנוססים בגאווה במרכזים הקהילתיים - במפגש היומיומי שבין התושבים.
"אפשר לראות את זה דרך סיפורים קטנים מהשטח. כשאנשים יושבים יחד ליצור משהו, נוצרת היכרות אחרת - דרך עבודה משותפת ושיחה וללא כותרות והגדרות", אומרת קריים ומסכמת: "בסוף זה הסיפור של כל המיזם הזה - מפגש שיכול להפוך לקשר אמיתי. אנחנו מתמלאות אמונה כשאנו רואות איך הקשר ממשיך, גם אחרי שהדגל כבר מונף".
דגל השוויון של אלפי מנשה (באדיבות החברה למתנ"סים )
בשיתוף החברה למנ"סים וקרן שלם
