אקסטרה
מאחורי המדים - פרק 3
41:35
מור לידאני מסתכלת על נערות לפני גיוס, שבימים אלו נמצאות במיונים לשירות הצבאי, ומקנאה. "כשאני רואה אותן ואת האופציות שנפתחו בפניהן, אני חושבת לעצמי מה אני יכולתי להיות אם רק הייתי מתגייסת עכשיו ולא מתי שהתגייסתי, וזה מציף בי הרבה מאוד רגשות", היא מודה.
"אני מקנאה בכל מלש"בית בגיוס 2026. אני מקנאה בה גם אם היא לא מתקבלת ליחידה שאליה ניסתה להתקבל, אני מקנאה בה על עצם זה שמסתכלים עליה. הייתי משלמת כדי שרק יסתכלו עליי - על מור בת ה-19. שיגידו לה בסוף 'שמעי, את לא עוברת, את לא בכיוון', אבל שרק יסתכלו. זה מטורף".
כדי להבין את הקנאה הזאת צריך לחזור יותר משש שנים לאחור. לידאני וגלי נישרי, שתיהן מפקדות לוחמות - הראשונה בחיל התותחנים והשנייה בקרקל - מובילות מאז את המאבק המשפטי לשילוב נשים ביחידות הקרביות המובחרות של צה"ל: שורה של עתירות לבג"ץ שהגישו לוחמות בסדיר, בקבע ובמילואים, באמצעות עו"ד ינור ברטנטל, בא כוחן של העותרות.
בעקבותיהן נפתחו המסלולים לסיירת מטכ"ל, ל-669 וליהל"ם, ובקרוב יגיע תורו של השריון המתמרן - אם כי חלק מהקרבות צפויים להימשך עוד שנים. בינתיים את הפירות קוטפות אחרות: גלי ומור, שנלחמות בשתי חזיתות - בשטח מול האויב ובבית המשפט על הזדמנות שווה - כבר לא יזכו לעמוד בעצמן על קו הזינוק.
הדרך התחילה עוד לפני הגיוס, כשהיו מלש"ביות. "שייטת 13 הייתה החלום שלי", מספרת גלי. "לא ידעתי שזה לא פתוח לנשים. הייתי בטוחה שפשוט אף אישה לא התקבלה ליחידה, ובגלל זה אין שם נשים. בדיוק למדנו על בג"ץ אליס מילר בבית ספר, פתאום את מבינה קצת יותר על הצבא ומה לעשות כדי להגיע ליחידות המובחרות כאישה, ולגמרי הלכתי משם עד הסוף".
מור נאבקה כשבע שנים על עצם זכותה להתגייס. "אני מסתכלת על זה עכשיו, ואני חושבת שפשוט הייתי תמימה", היא אומרת. "לא ידעתי מה זה הצבא בכלל. הגשתי עתירה לצה"ל לפני שהייתי בצה"ל, לא ידעתי מה הדבר בפנים. אבל אני חושבת שזה גם מה שנתן לי את הביטחון לפעולה, כי לא ידעתי מה זה אומר, לא ידעתי כמה הפער הוא שורשי".
גלי: "למרות שאבא שלי קצת רצה שאהיה בשייטת, כמו הרבה מבני המשפחה שהיו שם, הוא לא באמת תמך בדבר הזה. הוא אמר: 'אולי אישה אחת תצליח פעם בכמה שנים, לא בשביל זה צריך להפוך עולמות'. עם הזמן הדברים השתנו, והמשפחה הפכה לתומכת הכי גדולה שלי"
גלי, מצידה, האמינה שהניצחון יגיע מהר: "חשבנו שזה יהיה כמו בג"ץ אליס מילר, שפשוט השופט יום אחד קבע 'טוב, כל התפקיד הזה צריך להיפתח' - וזהו. לא חשבתי שהמאבק יימשך כל כך הרבה שנים".
בבית הרימו גבה. "המשפחה ממש לא תמכה בהתחלה", משחזרת גלי. "אני זוכרת את עצמי מדברת איתם בכיתה י"א, מספרת להם על החלום שלי ומה אני הולכת לעשות.
"למרות שאבא שלי קצת רצה שאהיה בשייטת, כמו הרבה מבני המשפחה שהיו שם, הוא לא באמת תמך בדבר הזה. הוא אמר: 'אולי אישה אחת תצליח פעם בכמה שנים, לא בשביל זה צריך להפוך עולמות'. אבל אני מרגישה שעם הזמן הדברים השתנו לגמרי - הם פתאום התומכים הכי גדולים".
אצל מור, שגם אחותה שירתה כלוחמת, הבחירה בקרבי הייתה מובנת מאליה. יותר מזה: היא מייחלת ליום שבו זה יהפוך לחובה של ממש עבור כל נערה שנתוניה מתאימים.
"החלום שזה יפסיק להיות משהו שצריך להילחם עבורו. די עם להילחם בשביל לתרום. שיהיה ברור שבת לא מתנדבת לקרבי אלא לצבא העם, היא חלק מהמדינה הזאת והיא צריכה לתת את השנתיים שלה. פרופיל 97 - גיוס קרבי נשים וגברים שווה בשווה".
גלי נישרי
(צילום: באדיבות המצולמת)
ולצד השאיפה הגדולה, היא מבהירה מה בדיוק הן דורשות - ומה לא: "העתירה לא באה להגיד 'תפתחו את כל המקומות', אלא תפתחו אלא אם כן זה מהות התפקיד. מה שאופיו ומהותו לא מתאים - אל תשימו שם בנות. דבר ראשון זו המשימה. אבל כל מקום שלא - שיגייס נשים, ושזה לא יהיה מתוך 'אני חייבת להוכיח'".
"לא רוצות פיילוטים"
בכל השנים האלה, נקודת מפנה אחת נחקקה אצלן במיוחד: פתיחת יחידה 669 של חיל האוויר ללוחמות. "סוף סוף הראו לי שביחידה לא מביאים נשים רק כצוות", אומרת גלי. "בדקו אישה, שגם אם היא אחת - היא האישה היחידה שתיכנס למסלול הזה, ויעשו לה את כל המסלול באופן זהה של הגברים ואת הגיבוש באופן זהה. ואם היא לא תצליח, אז לא יהיה שם נשים. זה איזשהו שינוי תפיסה, הקשיבו למה שהעתירה מבקשת.
"בסוף אנחנו לא רוצות פיילוטים, אנחנו לא רוצות את 15 נשים הכי טובות שיש בכל גיבוש. אנחנו רוצות שגם אם היא אחת - שהיא תיכנס ותעשה את זה באופן זהה. היה שינוי מטורף, ואני זוכרת את היום הזה כיום המרגש ביותר".
מור: "זו גם הייתה הפעם הראשונה שהצבא לקח את זה ברצינות. ממש הראו שיש ציר קבלה, עם סדר פעולות שאם את עוברת - אז את מגיעה. זה נתן פתאום באמת תוקף לדברים, משהו מסודר".
מור והלוחמים עליהם היא מפקדת
(צילום מסך)
ואז הגיע 7 באוקטובר. המלחמה הארוכה שפרצה אחרי הטבח הוכיחה מעל לכל ספק את מקומן של לוחמות בחזית, אבל ריבוי הזירות והעומס שאיתם מתמודד צה"ל מאז מקשים עליו לפנות משאבים לתהליכי השילוב.
אז מה התקופה הזאת בשביל המאבק שלכן - זרז או בלם?
מור: "בזירה המבצעית רואים ממש עלייה, ופתאום הלוחמות בכל הגזרות. פתאום זה ברור שנכנסים ללבנון אחרי שבנות נכנסו לעזה. יש שוני, חשוב להגיד את זה, אף אחד לא מתעלם - אני אישה והוא גבר. אז אני חושבת שהיכולת לשלב בצורה פורמלית - זה מעכב, כי אין קשב כמו שצריך להיות".
"יש כוח בלהיות אישה"
סוגיה טעונה במיוחד היא השירות לצד לוחמים דתיים - אחד העצבים החשופים של צה"ל בשנים האחרונות. גלי מכירה את זה מקרוב: "היו קשיים עם אנשים דתיים, שבסוף אני הייתי צריכה לשים את עצמי או בחדר נפרד, או שנעבור צוות כדי לא להגיע לחיכוך הזה, מתוך הבנה של הרגישות. בסוף אני לא רוצה להפריע לו וגם הוא לא רוצה להפריע לי - שנינו מבינים את החשיבות של כל אחד בשטח".
אבל ההדדיות הזאת נסדקת לפעמים. כך היה עם מכתבו של רב המכינה הקדם-צבאית בעלי, שקרא לתלמידיו שלא להתגייס לסיירת מטכ"ל אחרי שהלוחמת הראשונה השלימה את המסלול והפכה את הסיירת, לדבריו, ליחידה מעורבת ש"אין היתר הלכתי לשרת בה".
מור: "היום זה כבר לא ביזארי שמלש"ביות יגידו, 'כן, אני רוצה להיות ביהל"ם, כן, אני רוצה להיות בחי"ר'. וזה מה שהכי רצינו, שההבנה שנשים יכולות לשרת בכל יחידה - תיטמע בקרב הציבור"
אתן קוראות מכתב כזה - מה זה מעורר בכן?
גלי: "ספציפית סיירת מטכ"ל היא הנקודה הכי רגישה אצלי, כי מפקדי הסיירת תמכו בנו לאורך כל הדרך וחתמו איתנו על העתירה. מעל לשישה מפקדים חתמו את שמם על העתירה והצטרפו לדבר בפומבי על כמה שהם צריכים נשים.
"בסוף, בואו נדבר על דברים שגלויים לציבור - 'אביב נעורים', אהוד ברק התחפש לאישה. אנחנו באמת רוצים לסכן את הלוחמים שלנו, העיקר שלא תהיה אישה אמיתית בשטח? למה להתחפש? ואם אותו רב לא רואה איך שילוב נשים בצבא משתלב עם הדת שלו - אז זה שלו, ואני לא חושבת שצריך להדיר אותנו משם".
בעיני מור, לפעמים הנשיות היא הנשק הסודי: "יש מקומות שבהם להיות אישה זה ה'אקס-פקטור' למשימה המבצעית. למשל הבנות בימ"ס ויחידות נוספות שהלוחמות והלוחמים בהן מסתווים בשטח. אז בוא ניקח את הדבר הזה ונמקסם אותו.
"אם בימ"ס יש נשים, אז למה ב'דובדבן' אין? הכשירות הנדרשת בשניהם די דומה, וכך גם הייעוד של הלוחמות בשטח. בסוף יש כוח בלהיות אישה, במיוחד בזירה מבצעית".
"אנחנו באמת רוצים לסכן את הלוחמים שלנו, העיקר שלא תהיה אישה אמיתית בשטח?" אהוד ברק והלוחמים שהשתתפו יחד איתו במבצע "אביב נעורים"
(צילום: לע"מ)
והמתח סביב השירות המשותף כבר גבה מחיר בפועל: כתבה שהתפרסמה ב-ynet בעבר חשפה כי פעילות של צוות לוחמות יהל"ם לא יצאה לפועל אחרי שהוצבו בבסיס אחד עם לוחמי חטיבת החשמונאים, וכי כניסתן של לוחמות לאיתור בעזה נמנעה בידי מפקד פלוגה של ביינישים.
"אני מכירה המון מקרים שבהם באמת יש את המ"פ הזה שתופס נקודת איתור בעזה, ואומר 'אין לי מקום לשים את הבנות שלכם'", אומרת מור, "אבל בסוף את מגיעה עם משימה מבצעית שהממונה דרשה ממך לעשות, ואת באה ואומרת לו: 'היי, זו המשימה שלי. או שתתיישר, או שתגיד רגע לממונה שלך שאנחנו לא עושים את המשימה'. ובסוף זה מסתדר, ובסוף זה קורה, ובסוף הבנות ישנות באיתור למרות הכול".
ואיפה בכל זאת עובר הגבול? לדבריה, במקומות שנעים בין שגרה לחירום: "כשאנחנו מדברים על שגרה, אז ברור שאין שום סיבה שהם יחלקו את המגורים שלהם עם הלוחמות. בייניש שלא רוצה להיתקל באישה בשירות שלו - אני אחריו ואומרת לו אמן, כי הוא צודק, כי אני מאמינה בזה שאם אנחנו יכולים לאפשר לו לקיים את האמונות שלו בצורה המיטבית - אז נעשה את זה.
"אבל כשאנחנו בזירה מבצעית וזה מה שנדרש, אז זה משחק אחר. מדובר בעניינים של דיני נפשות", היא מוסיפה. "זה הצבא של כולנו. יש אנשים שהם תלמידי תורה וזו האמונה שלהם, וזו גם האמונה שלי - שבלמידה שלהם הם נותנים משהו לעם היהודי בארץ ישראל שמגן עלינו", היא ממשיכה, "אבל כשמדובר בשירות הצבאי, צריך לאפשר לכולן ולכולם לשרת.
"אלא שבשנים האחרונות השיח הפך להיות 'מאפשר על חשבון מי' - ואני לא מוכנה לקבל את זה. אני לא מוכנה לקבל שבשביל שהבייניש יעשה הסדר וישרת בצבא, הוא צריך לדרוס 51% מהאוכלוסייה. אין שום סיכוי שזה בא ביחד, זו נקודת מוצא שאני לא מקבלת. משכנעים אותנו שזה חייב להיות אחד על חשבון השני - וזה לא".
הרב אלי סדן, ראש המכינה הקדם-צבאית בעלי, שפרסם קריאה נגד שילוב נשים לצד גברים בצה"ל
היום, אחרי שנים של דיונים ותגובות שקיבלו מצד המדינה, הן מדברות על השינוי בגאווה - וגם עם צביטה קטנה בלב. "איזה כיף שזה קורה", אומרת מור, שיודעת היטב שעבורה ועבור גלי הדלת נפתחה מאוחר מדי.
אבל ההישג האמיתי, היא מסבירה, נמצא אצל הנערות שטרם התגייסו, אבל יודעות שיש להן אפשרות לבחור להתמיין ליחידות לחימה מובחרות: "היום זה כבר לא ביזארי שמלש"ביות יגידו, 'כן, אני רוצה להיות ביהל"ם, כן, אני רוצה להיות בחי"ר'. כבר לא מתייחסים אליה כמישהי ש'חיה בסרט', והרצון שלה נתפס כמשהו נורמלי.
"בסוף, זה מה שהכי רצינו, שההבנה שנשים יכולות לשרת בכל יחידה - תיטמע בקרב הציבור. בגלל זה גם התראיינו ודיברנו במקומות פומביים - להנגיש את הידע הזה לצעירות לפני גיוס, שיכירו את האופציות שפתוחות בפניהן, ולא יהססו לכוון לשירות ביחידות שעד לא מזמן נשים יכלו רק לחלום עליהן".
