"אני לא רוצה שיבחנו אותי לפי השאלה אם אני אישה או גבר, אלא לפי היכולות שלי. לצערי, ככל שאת מתקדמת בתפקידים בצבא - כך הדלת נסגרת בפנייך מהר יותר, רק כי את אישה", כך אמרה סרן (במיל') רינת קהתי לוי - מ"פ לוחמים בחטיבת חילוץ והצלה (פלח"ץ) ומקימת המיזם "מתלמידה ללוחמת" - בפאנל שנערך בוועידת "הנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות" בשיתוף ארגון נעמת.
אחרי מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, שבמהלכה נפלה חברתה הקרובה סרן אלינה פרבוסודובה ז"ל - מפקדת בבסיס "אורים" שבעוטף, שהגנה על החיילות שלה עד נשימתה האחרונה - החליטה קהתי לוי לפרוש מצה"ל.
אבל למרות פרישתה, היא לא ויתרה על הקשר עם העולם הצבאי: לזכרה של אלינה, היא הקימה את מיזם "מתלמידה ללוחמת" - שנועד לסייע לנערות שמעוניינות להתגייס לשירות קרבי, בהכנה הפיזית והמנטלית הנדרשת.
"בנות הופכות ללוחמות תוך חצי שנה, ומגיעות לתפקיד עם חוסר ידע על ההיבט הפיזי ועל מה שעוד מחכה להן בהמשך", היא מסבירה. "הן צריכות להגיע לשירות עם יותר הכנה והכוונה".
מאז הקמת המיזם עברו דרכו 400 בוגרות, שתיים מהן ישבו לצידה בפאנל: רומי, תלמידת י"ב מחדרה שמתעדת להתגייס בנובמבר 2026 לחטיבת החילוץ וההצלה, ורוני בת ה-18 מראשון לציון, שבימים אלו מתנדבת בשנת שירות עם בני נוער בנתיבות.
"השטח יקבע"
קהתי לוי, שמאז שהתגייסה בגיל 18 שירתה ביחידות קרביות, מכירה היטב את האתגרים שמלווים את שילובן של נשים בשירות הקרבי.
"בקורס מפקדי פלוגות לוחמים היינו מעט מאוד נשים - בקושי עשירית מהקורס", היא אומרת. "גם אחרי שפתחו בפנינו את הדלת, נתקלנו בציניות ובחוסר קבלה מצד הלוחמים האחרים. זו הייתה סביבה שעוד לא התרגלה לכך שנשים יכולות להיות לוחמות".
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: רוני כהן, סרן (במיל') רינת קהתי לוי ורומי עמר בוועידת "הנשים של המדינה"
(צילום: דנה קופל)
ועם זאת, היא מציינת כי בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי: "היום, בשטח, התוצאות מתחילות לדבר. הדלתות אומנם פתוחות כרגע עבור נשים שרוצות להיות לוחמות, אבל יש עדיין כאלה שמנסים לסגור אותן - והשטח הוא זה שיקבע מה יהיה בעתיד".
"אני לא באה מאולפנה - ובמגזר שאני מגיעה ממנו לא מקבלים בעין יפה את הרעיון שנשים ישרתו בצבא. למרות שמגיל צעיר חינכו את כולנו לערכים של תרומה למדינה, הציפייה מהבנות היא שהן יתרמו בדרך אחרת, של שירות לאומי למשל", היא מספרת.
אולם בסופו של דבר, בני משפחתה וחבריה קיבלו את החלטתה לשרת בצבא באהבה. "קיבלתי את החיבוק הכי גדול בעולם", היא אומרת. "בשנים האחרונות יש יותר ויותר בנות מהמגזר הדתי שמצליחות לפרוץ את המחסום הזה ולהתגייס בסוף, וזו גאווה גדולה".
סרן (במיל') רינת קהתי לוי: "בקורס מפקדי פלוגות לוחמים היינו מעט מאוד נשים - בקושי עשירית מהקורס. וגם אחרי שפתחו בפנינו את הדלת, נתקלנו בציניות ובחוסר קבלה מצד הלוחמים האחרים. זו הייתה סביבה שעוד לא התרגלה לכך שנשים יכולות להיות לוחמות - אבל היום יש שיפור, רואים את זה בשטח"
תחושת השליחות הזו מלווה אותה גם היום, כשהיא כבר אזרחית. במהלך שנתיים וחצי של מלחמה, קהתי לוי לא פספסה אף סבב מילואים. "הטיימינג של המלחמות מול איראן - מישהו שם בצמרת הביטחונית והמדינית צריך לדבר איתי לפני שתוקפים אותם", היא אמרה בצחוק.
"במבצע 'עם כלביא' הייתי חודש לפני החתונה, וב'שאגת הארי' הייתי בהיריון. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהתגייסתי בגיל 18 שהייתה לי דילמה אם ללכת למילואים. בסוף, בגלל שאני בתפקיד פיקודי שלא דורש פעילות פיזית - החלטתי ללכת גם הפעם".
למה בעצם לא לנוח בבית? כבר תרמת את שלך.
"אני אומרת לבנות האלה, שתכף מתגייסות, שיתעקשו על שירות משמעותי - ואז נשארת בבית בזמן מלחמה? אין סיכוי. חוץ מזה, זו זכות אדירה בשבילי לקחת חלק בהגנה על המדינה".
ממשיכות את המורשת שנקטעה
המסירות הזו של קהתי לוי לשירות, מתחברת ישירות גם לסיפור האישי שמאחורי המיזם - הנצחתה של אלינה. "היא הייתה החברה הכי טובה שלי מאז הטירונות. היינו שם יחד, כתף אל כתף. אבל באמת, לא כקלישאה - הגובה שלנו היה זהה, וזה התאים לסחיבה משותפת של האלונקה ובעצם להכול.
"אלינה הייתה לוחמת אדירה, ואני גאה שנפלה בחלקי הזכות להיות חברה שלה".
ביום הזיכרון האחרון, מספרת קהתי לוי, חלק מבוגרות המיזם הצטרפו אליה לעלות לבית משפחת פרבוסודובה בחיפה. "ישבנו בחדר של אלינה והקשבנו לסיפורים שההורים והחברים סיפרו עליה. גם אני שיתפתי בסיפור עליה, וזה הציף אותי מאוד".
המורשת של אלינה, ממשיכה דרך הבנות שמכינה קהתי לוי לקראת הגיוס. כך למשל רומי עמר, שמשתתפת במיזם מתוך מטרה להתגייס לחטיבת חילוץ והצלה, מודעת היטב לאתגרים שעומדים בפני נשים בלוחמה.
"לא כולן יודעות שגם בנות יכולות לשרת בתפקידים קרביים, והן יכולות גם להיות נמוכות וקטנות. את רואה אותי - אני 1.55, ומצליחה לעשות דברים פיזיים בלי בעיה", היא אומרת. "אני פה בשביל להגיד לבנות אחרות שגם הן יכולות, עם קצת עבודה ומשמעת עצמית, להגיע לתפקידים שנתפסים כגבריים".
למיזם של קהתי לוי היא הגיעה במקרה, דרך הטיק טוק. "ראיתי שהיא לא רק מדריכת כושר, אלא גם ובעיקר מכינה בנות לגיוס קרבי", היא משחזרת, "הליווי שלה והמיזם כולו שינו לי את החיים ואת האופן שבו אני תופסת את עצמי".
רומי עמר: "לא כולן יודעות שגם בנות יכולות לשרת בתפקידים קרביים, והן יכולות גם להיות נמוכות וקטנות. את רואה אותי - אני 1.55, ומצליחה לעשות הכול. אני פה בשביל להגיד לבנות אחרות שגם הן יכולות, עם קצת עבודה ומשמעת עצמית, לשרת בתפקידי לוחמה"
עבור רוני כהן, שבימים אלו מתנדבת עם בני נוער בנתיבות במסגרת שנת השירות שלה, מתקפת 7 באוקטובר הייתה נקודת המפנה שהובילה אותה להירשם למיזם. "באותו יום נפתחה קבוצה קרבית בפנימייה שאני נמצאת בה", היא מספרת, "אנחנו שכבה יחסית קטנה, ובין 10 ל-15 בנות החליטו להירשם לקבוצה הזו. זה היה מאוד מרגש.
מתי הבנת שאת רוצה להתגייס לתפקד קרבי?
"זה התחיל ב-7/10, כשהייתי בת 16 והמדינה בערה. הייתי מתוסכלת מאוד מכך שבני הדודים שלי מתגייסים ונלחמים ומגנים על המדינה בסיטואציה הקשה שבה היינו, בעוד אני אפילו דם לא יכולתי לתרום אז. החלטתי שלא משנה מה, אני אתגייס לתפקיד משמעותי שבו אוכל לתרום, ושלא ארגיש לעולם יותר את חוסר האונים הזה".
בדומה לקהתי לוי, גם המוטיבציה של רומי להתגייס לתפקיד משמעותי בצבא נטועה במתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר.
"כל סיפור על חלל שאני שומעת, כל שלט לזכר חייל או חיילת שנפלו שאני רואה ברחוב - אני מזכירה לעצמי שיש לי את הזכות להמשיך את מה שהם לא הספיקו לסיים", היא אומרת. "אלה אנשים צעירים שחיו חיים מלאים, והיו להם עוד המון שאיפות וחלומות להגשים - וביום אחד נורא הכול נקטע באכזריות. ולנו יש את הזכות להמשיך אותם".
תחושת השליחות הזו שמניעה את שלושתן ועוד 400 בנות שלקחו - חלקן עדיין לוקחות - חלק במיזם, היא בדיוק מה שמזין את החזון של קהתי קדימה. "השאיפה שלי היא שעוד 2,000 בנות יצטרפו אלינו למיזם, ויגיעו לשירות הקרבי כשהן מוכנות פיזית ומנטלית.
"הלוואי וכל אישה, ולא משנה מאיזה רקע היא מגיעה, תבין מה הערך שלה ותדע למה היא מסוגלת - והיא מסוגלת. כולנו מסוגלות", היא ממשיכה. "אני באמת מאמינה שמתוך המסלול הקרבי יקומו המנהיגות הבאות של המדינה. החלום שלי הוא שכבר בעתיד הקרוב, נראה נשים בכירות סביב שולחן קבלת ההחלטות. זה ישפיע על השטח. זה ישפיע על כולנו - ולטובה".
