תגיד חממי, איך כותבים מכתב לאדם שאתה עדיין מסרב להאמין שהוא מת?
הייתי בחמ״ל של הקיבוץ שלי, אור הנר, כשקיבלתי הודעה אגבית מחבר שבישר לי שחממי כנראה נפל. אני רק זוכר ששאלתי מלא שאלות, מסרב להאמין. הטשטוש של השבעה באוקטובר, היום הארוך בחיי וככל הנראה בחיי האומה כולה, התערבב אצלי עם תחושת אי הוודאות והמועקה. קוקטייל של כאב ואובדן גדול, שכל מי שזכה להכיר אותך, חממי, נאלץ לצרוך מאז אותו היום בכמויות גדולות.
חזרה בזמן אל הטירונות בבא״ח גבעתי, חורף 2003.
אנחנו, הטירונים של סיירת גבעתי, מחלקה 2, ואתה המ״מ. זוכר איך כל המש״קיות היו מגיעות אלינו לפלוגה בשעות הת״ש? כל אחת מהן אמורה הייתה לטפל בפלוגות אחרות, אבל איכשהו, בדרך מסתורית, כולן הגיעו תמיד למשטח של היח״טיות. כמו מבקשות עוד רגע להתבונן בפלא הזה שנקרא אסף חממי. הקצין הכי יפה, הכי מצחיק, הכי מקצועי שיש.
אנחנו, החיילים המסורים שלך, הערצנו אותך הכי מכולם. ידענו שאתה אדם-אגדה. לשמחתנו, הספקנו לומר לך זאת בחייך. אף שזה היה תפקיד הקצונה הראשון שלך, ידעת לקחת אסופה של טירונים, ולהפוך אותנו במסירות רבה לצוות לוחם מהמעלה הראשונה. לא יודע אם אמרתי לך אי פעם איך למדתי ממך מה זה אומר להיות מפקד-לוחם ולתת דוגמה אישית לחיילים: המרפק שלך היה בגודל כדור טניס, והאזור הזדהם והתנפח, בעקבות תרגיל מחלקה שעשינו כמה ימים קודם לכן בשטח אש סמוך להר קרן. אני זוכר שזחלתי לצדך כשעלינו לתצפת על כיפת היעד. אתה נאנקת בשקט ולא ויתרת על הזחילה צמוד לקרקע, בדיוק כפי שאימנת אותנו, על כל קרקע אפשרית. מרפק-נוגע-בברך וחוזר חלילה, ככה עד הפסגה. הבטתי בך ואמרתי שזה לא אנושי, אבל אתה הבנת שאסור לך להתפשר על אף ולמרות כאבי התופת.
5 צפייה בגלריה
"כולן ביקשו עוד רגע להתבונן בפלא הזה שנקרא אסף חממי". אהד כהן (מימין) ואסף חממי בחתונה של אסף בנמל תל אביב
(פרטי)
ב-30 שלך, בגבעת שאול, ניגש אלי מישהו שזיהה אותי באותו בוקר. גם הוא, מתברר, ראה אותך בצדו השני של הכביש, וגם הוא הסתובב וחזר כדי לומר לך שלום. לא רק את הראשים של המש״קיות סובבת, חממי, אלא של כל מי שהכיר אותך
סובבת את הראשים של כולן וכולנו
כמעט 20 שנים קדימה, אשתי מאשה ואני פוגשים בך בצומת רעים ביום ראשון, האחד באוקטובר, כמה ימים לפני שחלפת באותה הנקודה בדיוק, בשבת ההיא, כשנסעת אל עין השלושה ונירים. ראינו אותך בצדו השני של הכביש, בעיצומו של איזה סיור, ומייד בצומת הבא ביצענו פניית פרסה, לחזור ולומר לך שלום. חיבוקים ונשיקות בתוספת הסתלבטות קטנה, כי איכשהו תמיד אהבת להקניט אותי ולעודד את החברים בצוות להסתלבט עלי (זה בסדר, אהבתי את זה. אי אפשר לתאר כמה אני מתגעגע לרגעים הקטנים האלה איתך, כשאתה מחמם את ניסו ובוביק לרדת עלי). פתאום נזכרתי שלא הצטלמנו, שלפתי את הנייד וצילמתי אותך, שיהיה מה לשלוח לחבר׳ה. ב-30 שלך, בגבעת שאול, ניגש אלי מישהו שזיהה אותי באותו בוקר. גם הוא, מתברר, ראה אותך בצדו השני של הכביש, וגם הוא הסתובב וחזר כדי לומר לך שלום. לא רק את הראשים של המש״קיות סובבת, חממי, אלא של כל מי שהכיר אותך.
באותו יום ראשון שאלתי אותך אם אתה מתכוון להתמודד על תפקיד מח״ט גבעתי. בעבר הקפדת תמיד לומר בצניעות אמיתית "אין לי מושג מה רוצים ממני. אני מסיים את התפקיד והולך לנהל בית ספר". במילים האלה דילגת מתפקיד מ"פ ועד מח"ט הדרומית באוגדת עזה. אבל את התשובה שלך לשאלה על גבעתי לא אשכח: "אני מח"ט אחי. עף על החיים שלי. עובד קשה. נהנה מאוד מהמשמעות של לשמור באמת על אנשים". קינחת עם אימוג׳י של לב ונשיקה. מאותה השבת אימצתי אותו בעצמי, ביחד עם האימוג'י של הלב השבור.
אחרי יומיים של בכי בלתי פוסק עליך בשבילי הקיבוץ החשוך, הבנתי שאני חייב לעשות משהו שיוציא אותי מזה. דווקא מתוך השבר הגדול שפקד את כולנו בעוטף בפרט ובמדינה בכלל, החלטנו להתכנס ולהקים תנועה אזרחית של תושבות ותושבים, שבוחרים לקחת אחריות על עתידם מתוך הבנה שצריך לשנות תפיסה
5 צפייה בגלריה
"אני מח"ט אחי. עף על החיים שלי. עובד קשה". התמונה האחרונה, 3 באוקטובר: אל"מ שמר רביב עם אל"מ אסף חממי ז"ל (מימין) במפגש הגזרות
(צילום: דובר צה"ל)
5 צפייה בגלריה
"דילגת מתפקיד מ"פ ועד מח"ט הדרומית באוגדת עזה". הלווייתו של אל"מ אסף חממי
(צילום: רויטרס /Shir Torem)
5 צפייה בגלריה
"סובבת את הראשים של כל מי שהכיר אותך". שלמה ארצי בהלוייתו של אסף חממי
(צילום: יאיר שגיא)
הבנתי שאני חייב לעשות משהו שיוציא אותי מזה. דווקא מתוך השבר הגדול שפקד את כולנו בעוטף בפרט ובמדינה בכלל, החלטנו להתכנס ולהקים תנועה אזרחית של תושבות ותושבים, עתיד לעוטף, שבוחרים לקחת אחריות על עתידם מתוך הבנה שצריך לשנות תפיסה. שינוי של המקום שלנו, התושבים, במאמצי השיקום וקבלת ההחלטות, מתוך כוונה להצמיח את העוטף להיות חבל ארץ ציוני, צעיר, משגשג ובטוח
אם היית כאן, היית גאה בנו
חממי, מפקדי-אחי הנערץ, אי אפשר לסיים בלי כמה מילים אופטימיות. שתדע שאנחנו זוכרים אותך בכל רגע, בדיוק כמו שאנחנו זוכרים את ספי מגורי-כהן, חברנו לצוות, ושניכם הולכים איתנו בכל שביל ובכל צעד. אחרי יומיים של בכי בלתי פוסק עליך בשבילי הקיבוץ החשוך, הבנתי שאני חייב לעשות משהו שיוציא אותי מזה. דווקא מתוך השבר הגדול שפקד את כולנו בעוטף בפרט ובמדינה בכלל, החלטנו להתכנס ולהקים תנועה אזרחית של תושבות ותושבים, עתיד לעוטף, שבוחרים לקחת אחריות על עתידם מתוך הבנה שצריך לשנות תפיסה. שינוי של המקום שלנו, התושבים, במאמצי השיקום וקבלת ההחלטות, מתוך כוונה להצמיח את העוטף להיות חבל ארץ ציוני, צעיר, משגשג ובטוח. שיקום של העוטף משמעו שיקום של כל המדינה - ועכשיו זה הזמן שלנו לעשות זאת, כי מדרום תיפתח הטובה.
אם היית כאן, היית גאה בנו. אנחנו לא מתקרבנים, לא מתבכיינים, אלא לוקחים אחריות. בעבודה קשה ועם המון דוגמה אישית, כמו שלימדת אותי על הגבעה ההיא בהר קרן.
אהד
* * *
אהד כהן הוא יזם הייטק מקיבוץ אור הנר, מייסד ומנכ"ל תנועת עתיד לעוטף. אל"מ אסף חממי, שפיקד על החטיבה הדרומית באוגדת עזה, הוא חברו הטוב ומפקדו הנערץ עוד מימיהם המשותפים כלוחמים בסיירת גבעתי. אסף נהרג ב-7 באוקטובר בהגנה על קיבוץ נירים וגופתו נחטפה לעזה. בן 40 במותו. השאיר אחריו רעיה, ספיר, ושלושה ילדים.
.
