בשיתוף ברנקו וייס
מערכת החינוך הישראלית נדרשה להמציא את עצמה מחדש בעקבות אסון ה-7 באוקטובר. בכאוס שנוצר כשקהילות שלמות פונו מבתיהן וילדים התפזרו בין מלונות - תפקידה החשוב ביותר הפך להיות יצירת עוגן עבורם. "הביחד שהיה מקור הכח שלנו פתאום לא היה, ופתאום המפגש של ילדים זה עם זה קורה בבתי עלמין. המצב היה מורכב מאוד", אומרת מיכל עוזיהו, ראש המועצה האיזורית אשכול. "היינו צריכים לספק קבוצת השתייכות, מענים רגשיים, טיפול בחוסן לילדים, להורים ולקהילות".
המועצה האיזורית אשכול התמודדה במשך שנים ארוכות עם מציאות ביטחונית מורכבת. "זו לא שגרה שמכירים ברשויות אחרות", אומרת עוזיהו. "זו מציאות שבה ילדים מתעוררים לפיצוצים, ואתה לא יודע אם זה סבב אחד או שניים בשנה. שנים ידענו שיש פערים במערכת החינוך ביכולת להתמודד עם המצב הזה, ושצריך לעשות פעולות שיטייבו את המציאות".
אבל גם באיזור למוד הקרבות, ה-7 באוקטובר שינה את המציאות באופן קיצוני: במועצה האזורית אשכול נרצחו 259 תושבים, 119 נחטפו ויישובים רבים פונו. "חווינו מעגלים של אובדן - אובדן בני אדם, בית ותחושת הביטחון", מתארת עוזיהו.
לבנות יש מאין
לאחר הפינוי, למרות מחסור בכח אדם ובתשתיות מתאימות, הרשות פעלה להקים מסגרות חינוכיות בבתי המלון וברשויות המארחות. "שלחנו אוטובוסים לכל פינה כדי להביא בני נוער למפגשים", היא מספרת. "חשבו שאף אחד לא יגיע - והם הגיעו. התחבקו. הבינו שהביחד הוא קריטי לריפוי".
מיכל עוזיהו, ראש המועצה האיזורית אשכולתמונה: מועצת אשכולדוגמה בולטת לכך הייתה שכבה י"ב. "משרד החינוך הציע הקלות בבגרויות, אבל התלמידים אמרו שהם לא בפניות ללמידה", היא מספרת. בתגובה, הוקמה פנימייה זמנית בעין גדי. "הייתה שם למידה, אבל גם הרבה עיבוד ושמחת חיים. אותו הביחד הפך שוב לכח שנותן תקווה, ואפילו הניע משפחות להתחיל לחזור הביתה".
לתוך המציאות הזו נכנס הארגון החינוכי "ברנקו וייס" כגוף מלווה לרשויות, ואותו ליווי הפך למרכיב קריטי בהתמודדות. "הם באו עם ידע וניסיון, וליוו את אגף החינוך שלנו בחשיבה אסטרטגית", אומרת עוזיהו. "השבר באמון היה עצום והוא בא לידי ביטוי בכל כך הרבה דברים - במדינה, בצבא, ברשויות, וגם בתוך המשפחה. הצוותים היו בשחיקה מטורפת. היינו צריכים לתכנן שנה קדימה, בזמן שהמציאות כל הזמן משתנה. הידיעה שמישהו שמבין את המערכת נמצא - זה היה משמעותי, ומבחינתי המדד להצלחה היה שבזכות הליווי, אפשר לחשוב על העתיד ולא רק לעסוק בכיבוי שריפות תמידי".
"המדינה לא כאן, צריכים אתכם"
אביב קינן, מנכ”ל מכון ברנקו וייס, מתאר את פעילות המכון כייחודית בנוף החינוכי. "אנחנו גם רשת שמפעילה בתי ספר וגם הגוף הגדול בארץ לפיתוח מקצועי של אנשי חינוך, מנהלי אגפי חינוך וצוותים חינוכיים", הוא אומר.
לדבריו, עם פרוץ המלחמה, המיקוד הראשוני היה פנימי, כששלושה בתי ספר של הרשת פונו. "אבל מהר מאוד התחילו להגיע פניות מרשויות ויישובים. אמרו לנו: 'המדינה לא כאן, אנחנו צריכים אתכם'". בתוך שבועיים, מספר קינן, הוקמו צוותים ראשונים בדרום, ובהמשך גם בצפון - בקריית שמונה, טבריה, מעלה יוסף ואשכול. בסך הכול גויסו כ-300 עובדים: מורים, מתרגלים, רכזים ומנהלי מרכזי למידה לטובת סיוע לרשויות המפונות.
האתגר, לדבריו, היה חסר תקדים. "אף אחד לא התכונן למציאות שבה ילדי קריית שמונה מפוזרים ב־200 יישובים שונים. לא היו מערכות מידע, לא ידענו איפה הילדים". במקביל, גם אנשי החינוך עצמם פונו. "גננות עברו לגור באילת או בתל אביב ולא היו מסגרות".
רעיה בן-נעים, פרויקטורית לחינוך חברתי קהילתי בברנקו וייס, פגשה את האתגר הזה מקרוב בטבריה. "הגעתי כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה, והמצב היה קשה", היא מספרת. "ילדים סיימו את הלימודים ב-12 בצהריים והלכו להסתובב בלובי, ברחובות, בקניון".
אביב קינן, מנכ”ל מכון ברנקו וייסצילום: יאיר שגיאבמסגרת הליווי הוקמו מרחבי למידה בתוך מלונות, שפעלו אחר הצהריים וסיפקו ארוחה, עזרה בשיעורי הבית, פעילויות חברתיות ומענים רגשיים. "בנינו תכנית בלי מגבלות תקציביות", היא אומרת. "יכולתי לחשוב מה הילדים באמת צריכים ולתת מענה".
האתגר המרכזי איתו התמודדה היה לבנות אמון בקרב ההורים. "בהתחלה ההורים אמרו עליי: 'עוד אחת שתבוא ותלך'. אבל ברגע שהרגישו יציבות הכל השתנה. המסגרת הקבועה לילדים אפשרה להם גם להתמודד בעצמם".
בהמשך, בן-נעים עברה למועצה מעלה יוסף, הנמצאת על גבול לבנון, ויחד עם אגף החינוך הרשותי ופרויקטורים מהמכון, החלו במלאכת השיקום של מערכת החינוך. בן-נעים אחראית על הקמה של מערכות חינוך חברתי-קהילתי בתוך היישובים, דבר שלא היה קיים קודם. "ראיתי תקווה נדלקת בעיניים", היא מתארת. "אנשים התחילו להבין שיש להם יכולת לבנות משהו אחר".
רעיה בן-נעים, פרויקטורית לחינוך חברתי קהילתי בברנקו וייסתמונה: באדיבות המצולמתהמודל שברנקו וייס מוביל משתנה בהתאם לשלב שבו נמצאת הרשות. "בחירום זה כמו עזרה ראשונה. אחר כך זו בנייה של תשתיות ארוכות טווח. המטרה היא שהרשות תוכל לפעול בכוחות עצמה. אנחנו לא עושים בשבילכם אלא איתכם".
בדצמבר 2025 אושרה החלטת ממשלה המאמצת באופן רשמי את אותו מודל ליווי שפיתח ויישם המכון. ההחלטה מאפשרת לרשויות השקעה בחינוך ברמה גבוהה, והיא כוללת תקציבים גמישים לרשויות, השקעה מחויבת בגיל הרך ותקנים רשותיים - כולם מותנים בליווי מקצועי. על פי התנאים שנקבעו, ברנקו וייס הוא הגוף המרכזי שעומד בקריטריונים. מתוך 24 רשויות בצפון שאושר בהחלטת הממשלה כי יצטרפו לליווי, ברנקו וייס צפוי ללוות כמחצית.
קינן רואה בכך שינוי תפיסתי: "הרשות המקומית קיבלה כלי אמיתי לקידום מדיניות חינוכית, שיוביל לשוויון הזדמנויות משמעותי, וההבנה שהיא לא יכולה לבד אלא צריכה גוף מלווה - היא קריטית".
עוזיהו מסכמת: "החינוך הוא הבטן הרכה ביותר. אם נצליח לייצר למידה איכותית לצד מענים רגשיים, זה מרכיב חזק בחוסן".
בשיתוף ברנקו וייס
