בשיתוף מפעל הפיס
"אני מרגיש שונה לגמרי. פתאום יש לי עם מי לדבר ולשתף. היה לנו צורך בתמיכה, אבל לא ידענו איך לבקש אותה". את המילים הללו כתב אחד המשתתפים בתוכנית "Rising Heroes" לבן מילמן, פסיכולוג בהתמחות קלינית, נשוי ואב לשתיים, מייסד הארגון, שרק בסוף דצמבר האחרון, בתמיכת מפעל הפיס, יזם מסע ראשון מסוגו לקצינות נפגעים.
מטרת העל של הארגון היא לקיים מסעות חוסן למשרתים ולכוחות הביטחון, בכדי להקדים תרופה למכה ולעצור, כמה שניתן, את התפתחות הפוסט-טראומה עוד לפני שהיא מתקבעת.
"אנחנו מבקשים לטפל במטפלים דרך המסעות", אומר מילמן, שבדומה לרוב משתתפי המסעות, בבוקר ה-7/10, נקרא למילואים. שם, בתוך הכאוס הוא זיהה את הצורך האקוטי בסיוע מיידי. "הארגון מסייע למי שלקחו חלק בתפקידי חילוץ, הצלה וביטחון, מתוך הבנה שהמציאות לא יכולה לחזור למה שהייתה בשישה באוקטובר", הוא מסביר. "האנשים שלקחו חלק באירוע יצטרכו לצאת ממנו".
המודל של הארגון מוכיח כי פוסט-טראומה אינה גזירת גורל הכרחית, אלא תהליך שניתן לבלום אותו באמצעות התערבות נכונה ובזמן. במהלך המסעות הם מיישמים את תיאוריית "הצמיחה הפוסט-טראומטית", לפיה, מתוך שבר גדול ניתן לבנות חיים בעלי משמעות עמוקה יותר.
"המטרה היא לא רק לשרוד את המשבר, אלא לצמוח ממנו. ה-7/10 היה אחד הימים הקשים בחיים שלי, אבל גם רגע מכונן. הפחד הכי גדול שלי היה ששום דבר לא ישתנה", מבהיר מילמן. "אנחנו בוחרים לא לקבע את הטראומה, אלא לחיות לצידה. האנשים שאיבדנו צריכים להיות האור שמניע אותנו".
לגשר על הפער שבין הרגשות לעובדות
המסע הוא תהליך רב-שלבי שמתחיל עוד לפני העלייה למטוס, עם ראיונות עומק והיכרות אישית. "המסע נע כל הזמן בין הפרט לקבוצה כמקור לחוסן", מסביר מילמן. "יש פלטפורמה לעיבוד החוויה האישית אל מול הקבוצתית. לפעמים החוויה שנרשמת אצלי, רגשית - רחוקה מהעובדות, הקבוצה עוזרת להשלים את התמונה".
במסעות, המשלבים מפגשי טיפול, פעילות גופנית ושהייה בטבע, מבקשים להמיר רגשות קשים בבנייה מחדש. "אנחנו מבקשים להחליף את האשמה, הביקורת העצמית והבושה – באחריות ובחמלה", אומר מילמן. "רבים חווים את עצמם כמי שקפאו בזמן האירוע וכועסים על התפקוד שלהם, במפגש הקבוצתי מתברר שאחרים דווקא חוו אותם בתפקוד מעולה. השיח הזה עוזר להתמודד עם אשמה של 'האם הצלתי מספיק אנשים?'".
ד"ר ערן שדך, פסיכולוג קליני ומדריך מומחה בפוסט טראומה, בטיפול קבוצתי ושותף בפרויקט, מסביר כי הדינמיקה הזו היא קריטית. "בקבוצה מלוכדת, הסיכוי שחבריה ייפגעו מטראומה קטן לאין שיעור", הוא אומר. "צוות מלוכד, הוא למעשה גורם מחסן מפני פוסט-טראומה".
7 צפייה בגלריה
"להבדיל מאסונות טבע, כאן יש אסון שביצע אדם. בקבוצה, שבה התגובות הן של הכלה ולא של ביקורת, מתחיל התיקון", ד"ר ערן שדך
(צילום: סיון פרג' (CI))
התזמון, מדגיש ד"ר שדך, הוא הכל. מרגע האירוע ועד שהמוח "נועל" את הטראומה בתצורה לא מוצלחת, קיים חלון זמן יקר ערך. "אנחנו פוגשים את האנשים לפני שהם פיתחוPTSD ", הוא מסביר. "למעשה, קשה מאוד לרפא פוסט-טראומה קיימת, אבל הרבה יותר אפקטיבי למנוע אותה לפני שהשינויים במוח מתרחשים".
במסעות, הם עובדים על מנת לאחות השברים שהטראומה יוצרת בזיכרון ובאמון. "הטראומה מנפצת את תחושת ההמשכיות. הזיכרון נקטע", מתאר ד"ר שדך. "אנחנו מבקשים מהמשתתפים לספר מה הם זוכרים, לפרטי פרטים. החברים עוזרים להשלים את התמונה ולייצר מחדש את הרצף". במקביל, הקבוצה מסייעת לשקם את האמון במין האנושי, שנפגע קשות באירועי ה-7 באוקטובר. "להבדיל מאסונות טבע, כאן יש אסון שביצע אדם. בקבוצה, שבה התגובות הן של הכלה ולא של ביקורת, מתחיל התיקון".
"לטפל כשהתותחים רועמים"
הצורך בטיפול מיידי נשען על עקרונות ותיקים שנכתבו מתוך נסיון כואב בשטח. פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה ויועץ בהתנדבות לארגון, מסביר כי הגישה המונעת מבוססת על "עקרונות סלומון" לטיפול בהלם קרב: קרבה (מטפלים קרוב לאירוע), מיידיות (לא מחכים שזה יתגבש להפרעה כרונית) וציפייה – המסר למטופל הוא "אתה תתאושש ותחזור", ללא תיוג כנכה.
"למלחמה הזו יש מאפיינים ייחודיים", מבהיר פרופ' זלצמן. "רוב המלחמות נגמרות מתישהו. כאן הייתה חשיפה ארוכה וחוזרת. גם אם בחשיפה הראשונה אדם החזיק מעמד, בפעם השנייה מתחילים הסדקים".
7 צפייה בגלריה
"השחיקה והחשיפה החוזרת לסיפורים הקשים מייצרת פוסט-טראומה משל עצמה", פרופ' גיל זלצמן
(צילום: אביגיל עוזי)
תופעה נרחבת נוספת של המלחמה הזו היא היווצרות טראומה משנית. אחת האוכלוסיות שנמצאות בסיכון הגבוה ביותר ללקות בה היא דווקא אוכלוסיית המטפלים והמגיבים הראשונים: אנשי זק"א, פסיכולוגים, קב"נים וקצינות נפגעים.
מי שאפשר את יציאתן של קצינות הנפגעים למסע האחרון, הוא מפעל הפיס, שתמך במסע לאורך כל הדרך. "כחלק מהמאמץ הלאומי לחיזוק החברה הישראלית, מפעל הפיס מקדם יוזמות בתחומי החוסן הנפשי והקהילתי, במטרה לתמוך, ולו במעט, במי שנפגע, איבד יקירים לליבו או זקוק לסיוע", מסביר איציק לארי, יו"ר מפעל הפיס, שתומך במגוון מהלכים בתחום ההתמודדות עם טראומה, בשיתוף גופים וארגונים שונים. "זה מבטא את מחויבותנו ליצירת תשתית יציבה ומתמשכת של ליווי ותמיכה: מהאדם הפרטי, דרך המשפחה והקהילה, ועד לחיזוק החברה הישראלית כולה".
7 צפייה בגלריה
"מפעל הפיס מקדם יוזמות בתחומי החוסן הנפשי והקהילתי, במטרה לתמוך, ולו במעט, במי שנפגע, איבד יקירים לליבו או זקוק לסיוע", איציק לארי, יו"ר מפעל הפיס
(צילום: ראובן קופיצ'ינסקי)
פרופ' זלצמן מוסיף כי התמיכה באוכלוסיות כדוגמת קצינות הנפגעים, חשובה לאין שיעור: "הן אמנם לא נחשפו לזוועות כלוחמים, אלא דרך הטיפול באחרים, אך השחיקה והחשיפה החוזרת לסיפורים הקשים מייצרת פוסט-טראומה משל עצמה".
עבור האוכלוסייה הזו, הטיפול הפסיכולוגי הקלאסי בקליניקה לא תמיד יעיל. "רבים מהם מתקשים לשבת ולדבר", מעיד פרופ' זלצמן מניסיונו. "הם באי-שקט, רוצים להיות בתנועה. עצם הדיבור הפורמלי לפעמים עושה להם לא טוב. דווקא הטיפולים הלא-פורמליים – כמו המסעות והפעילות בטבע – הם שעוזרים להם להירפא".
"הטיפול המוקדם הוא המפתח לעתיד שלנו", מסכם מילמן ומוסיף כי "פעילות הארגון מתאפשרת בין היתר באמצעות תמיכה של גופים כמו מפעל הפיס. שתמיכתם הייתה משמעותית לא רק במסע עצמו, אלא גם תרמה לתחושת המשתתפות שהן לא שקופות, שרואים אותן ובכך תורמים גם לחוסן הלאומי שלנו".
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 11:23, 01.02.26
