אתמול (רביעי), נערך דיון מכריע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעניינה של אליאנה בת ה-10, ילדה שנולדה וגדלה בישראל, אך מצויה תחת איום גירוש. השופטת דנה כהן-לקח תכתוב את פסק הדין בעניינה בקרוב, לאחר שהמדינה דחתה את הצעתה להחזיר את הדיון לבחינה מחודשת ברשות האוכלוסין.
למרות שאליאנה לומדת בכיתה ד' בבית ספר ישראלי, פעילה בתנועת הצופים, ומדברת עברית כשפת אם - המדינה מסרבת להעניק לה מעמד קבע.
לקראת הדיון התקבצו עשרות בני נוער, הורים, חברים לשכבה ולתנועת הצופים שהגיעו לבית המשפט בירושלים באוטובוס מאורגן מרמת גן. המשתתפים ענדו חולצות מיוחדות שנוצרו לטובת המאבק, ונשאו שלטים הקוראים להשאיר את אליאנה בישראל.
קשר שהפך למשפחה
אליאנה נולדה בישראל בשנת 2014, בעת שאמה רוזנה אגפאו עבדה כמטפלת של מרים דגני ז"ל, קשישה במצב סיעודי. כשרוזנה נכנסה להיריון והביעה רצון לחזור לפיליפינים, בנות משפחת דגני הפצירו בה להישאר ולטפל באמם, שלא הסתדרה עם מטפלות אחרות. רוזנה נענתה לבקשה, ומאז היא ובתה הפכו לחלק בלתי נפרד ממשפחת דגני.
במכתב לבית המשפט שהוגש בדיון הקודם בדצמבר 2024, תיארו בנות המשפחה את המצב: "נאלצנו לטפל באמא בעצמנו, כשכל פעם אחות אחרת לוקחת חופש מהעבודה. היינו נואשות, התחננו לרוזנה שתחזור לטפל באמא, אף שידענו שזה יכול להיות מאתגר אחרי לידה. הבנו שרק נוכחותה של רוזנה או של אחת מאיתנו תאפשר רגיעה מסוימת".
עוד הוסיפו בנות המשפחה כי, "רוזנה הייתה המטפלת היחידה שהשכילה לראות בהתנהגויות הקשות של אמא חלק מהמחלה. בתושייתה ובתבונתה היא הצליחה לבסס ביניהן יחסי אמון וקרבה".
לדבריהן ככל שמצבה הבריאותי של אמן החמיר, "עובדות סוציאליות שפגשו את אמא העידו שנוכחותה של פעוטה בבית מיטיבה איתה - מחברת אותה לחיים, נוסכת בה ביטחון ומעניקה משמעות לקיומה".
במשך שנים, משפחת דגני הגישה בקשות הומניטריות לרשות האוכלוסין במטרה לאפשר את שהייתן של רוזנה ואליאנה בישראל. אך לאחר פטירת הקשישה, רשות האוכלוסין החליטה לגרש את השתיים, החלטה שעוררה התנגדות נרחבת.
"אני לא רוצה לעזוב את הארץ שנולדתי בה, את החברים שלי והמשפחה של סבתא. אני רוצה לחיות פה", אמרה אליאנה בדמעות בריאיון ל-ynet.
אליאנה מבקשת להישאר בישראל, דצמבר 24'
בנות משפחת דגני אף הזהירו כי גירוש הילדה הוא צעד "אכזרי ופוגעני בצורה בלתי נתפסת", שיפגע בה רגשית ופסיכולוגית. גם מומחים לבריאות הנפש, בהם נציג המחלקה לבריאות הנפש במשרד הבריאות, הזהירו כי עקירתה של אליאנה מהארץ עלולה לגרום לה למשבר נפשי עמוק.
קהילה שלמה נרתמה למאבק - מורים, הורים ותלמידים בבית הספר שבו לומדת אליאנה, יחד עם קהילת הצופים ברמת גן, שלחו מכתבים לבית המשפט בניסיון לבטל את הגירוש. "מדובר בילדה שגדלה בישראל ואינה מכירה שום מקום אחר", כתבה המורה שלה לבית המשפט.
מבחן מוסרי למדינת ישראל
עו"ד ורשה ואליאנה אחרי הדיון האחרון בבית המשפט המחוזי
במהלך הדיון אתמול, הציעה כאמור השופטת דנה כהן-לקח להחזיר את התיק לבחינה מחודשת ברשות האוכלוסין, תוך התמקדות בקשר ההדוק שבין אליאנה למשפחתה הישראלית ולאור ההתפתחויות האחרונות.
לדברי עו"ד תומר ורשה, בא-כוחה של אליאנה ומשפחתה - למרות שביקשו שכבר עתה יוסדר מעמדה של הילדה בישראל, הם ראו זאת כהצעה ראויה לנוכח המורכבות האנושית והמשפטית של המקרה.
"לצערנו, משרד הפנים דחה את ההצעה ובחר שלא להפעיל שיקול דעת הומניטרי", הוסיף עו"ד ורשה. "אנו ממתינים עתה להכרעת בית המשפט, מתוך תקווה ואמונה כי הצדק ייעשה עם ילדה בת 10, שנולדה וגדלה בישראל, מדברת עברית כשפת אם, ומהווה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית".
בדיון הקודם מחודש דצמבר, עו"ד ורשה יחד עם עו"ד אסף וייצן, המייצגים את המשפחה, טענו כי "המקרה של רוזנה ואליאנה הוא לא רק סוגיה משפטית, אלא גם מבחן מוסרי למדינת ישראל. מדובר במקרה חריג שבו אליאנה נולדה בזמן שאמה טיפלה בקשישה ישראלית באישור משרד הפנים, כשהן מהוות חלק בלתי נפרד ממשפחתה הישראלית של הקשישה.
"לא מדובר בילדה להורה בלתי חוקי שהסתתר מהרשויות, אלא בקשר ייחודי של טיפול סיעודי שהפך ברבות השנים לקשר משפחתי לכל דבר, היות שאליאנה גדלה בביתה של קשישה ישראלית שראתה אותה כנכדתה, בסביבה ישראלית לכל דבר", הוסיפו עורכי הדין.
5 צפייה בגלריה
עו"ד וייצן (מימין) ועו"ד ורשה. "משרד הפנים בחר שלא להפעיל שיקול דעת הומניטרי"
(צילום: אוהד דיין)
ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, הביע אף הוא תמיכה וקבע: "עמדת העיר ועמדתי האישית היא שכל ילד וילדה שגדלו כאן, ובטח אלה שנולדו בישראל ולא משנה מי ומה ההורים שלהם, הם ישראלים וחלק בלתי נפרד מאיתנו, ויש להם זכות מלאה להמשיך לחיות כאן איתנו לפנים משורת הדין".
כעת, המתח הולך וגובר בזמן שמשפחת דגני, חבריה של אליאנה והקהילה שמקיפה אותה ואת אמה ממתינים לפסק הדין של בית המשפט, שיכריע את עתידה של ילדה צעירה שישראל היא המקום היחיד שהיא מכירה כבית.
