בשיתוף מרכז אקורד
סקר בזק שערך מרכז אקורד באוניברסיטה העברית עם פרסום התוצאות הסופיות של הבחירות ב-29 באוקטובר מצביע על תשובה ברורה: 59% ממצביעי הגוש מעדיפים שגדי איזנקוט ירכיב ממשלה בתמיכת רע"ם ובהימנעות הרשימה המשותפת, על פני החלופות שנבדקו. לעומתם, 26% מעדיפים ממשלת רוטציה עם בנימין נתניהו, 10% מעדיפים בחירות נוספות ו-5% תומכים בהקמת ממשלה בשיתוף המפלגות החרדיות.
מפילוח התוצאות עולה כי מדובר באפשרות המועדפת בקרב מצביעי כל ארבע מפלגות הגוש: 93% ממצביעי הדמוקרטים, 59% ממצביעי ישר!, 47% ממצביעי ביחד ו-42% ממצביעי ישראל ביתנו. הנתון האחרון בולט במיוחד לנוכח התנגדותו רבת השנים של אביגדור ליברמן לשותפות עם המפלגות הערביות.
הממצאים דומים לסקר שנערך בסיום יום הבחירות, שבו 61% ממצביעי האופוזיציה תמכו בממשלה בתמיכת רע"ם. הסקר הנוכחי נערך בקרב 935 משיבים שהצביעו לארבע מפלגות הגוש, ותוצאותיו שוקללו בהתאם לגודל המפלגות בבחירות.
פרופ' עירן הלפרין ממרכז אקורד מסביר כי התמיכה בשותפות אינה נובעת בהכרח משינוי אידיאולוגי: "אם היינו שואלים שאלה שהיא נטולת אלטרנטיבות - 'האם אתה בעד או נגד שותפות עם מפלגות ערביות', התשובות היו הרבה יותר נמוכות".
פרופ' עירן הלפרין, מרכז אקורדמאיה חליבהלדבריו, גוש השינוי מורכב ממצביעים הרואים בשותפות יהודית-ערבית ערך בפני עצמו, ממצביעים שמוכנים לקבל אותה כדי להחליף את הממשלה ומקבוצה קטנה יחסית שמתנגדת לה. "יש לנו רוב ברור בתוך גוש השינוי שתומך בממשלה בתמיכת רע"ם והימנעות של הרשימה משותפת. חלק מסיבות ערכיות, ורובם הגדול מסיבות יותר תועלתניות".
מה הפתיע אותך במיוחד בתוצאות הסקר?
"הממצאים לגבי מצביעי ליברמן קצת הפתיעו אותנו, אבל את שאר הדברים אנחנו ראינו לאורך כל הדרך", אומר הלפרין. לדבריו, האפשרויות האחרות אינן אטרקטיביות עבור מצביעי הגוש - בחירות נוספות עלולות להסתיים בהפסד, ממשלה בשיתוף המפלגות החרדיות, וממשלת רוטציה עם נתניהו שגם נתפסת כתרחיש בלתי סביר.
"הסנטימנט הכי מרכזי שראינו לאורך כל מערכת הבחירות הוא להפיל את הממשלה הנוכחית. זה הדבר הכי חשוב. ובשביל להפיל את הממשלה הנוכחית מצביע גוש השינוי ממפלגות שונות היו מוכנים לפשרות אדירות".
איך אתה מסביר את התמיכה בקרב מצביעי ישראל ביתנו, למרות עמדותיו של ליברמן?
"יש פה ערכים או אינטרסים סותרים", מסביר הלפרין. "מצביעי ליברמן ברובם הם אנשי ימין או מרכז - ימין, שמאוד לא רוצים לראות את נתניהו ואת הממשלה הקיצונית שלו".
לדבריו, מצביעים אלה מבינים שמנסור עבאס מעוניין להשתלב בממשלה בעיקר כדי לטפל בבעיות הפנימיות של החברה הערבית, ובפרט באלימות. לכן, גם אם מדובר בוויתור על הבטחת בחירות, הם עשויים לראות בו פשרה מעשית.
נאום ליברמן לאחר תוצאות המדגם
(צילום: עוז מועלם)
"העמדות כלפי החברה הערבית מאוד הקצינו אחרי השבעה באוקטובר", מציין הלפרין. "מהצד השני, רואים הכרה במהלכים המאוד דרמטיים שעושה מנסור עבאס".
האם ההתנגדות לנתניהו חזקה יותר מההתנגדות לשותפות עם רע"ם?
"התשובה היא חד משמעית כן, מצביעי גוש השינוי מעדיפים באופן ברור ממשלה עם רע"ם על רוטציה עם נתניהו", הוא מציין. הלפרין מוסיף כי גם נתניהו עצמו תרם לנרמול האפשרות של שותפות כזאת, כשהציג אותה לאורך מערכת הבחירות כתרחיש צפוי.
מה עומד מאחורי החשש משותפות עם מפלגות ערביות?
הלפרין מדגיש כי לאחר 7 באוקטובר יש להתייחס ברצינות לחששות הביטחוניים של הציבור היהודי, בין היתר סביב השתתפות נציגים בעלי זהות לאומית פלסטינית בקבלת החלטות ביטחוניות.
"גם מי שמאוד תומך בשותפות עם רע"ם, צריך גם להכיר בחשש הזה", הוא אומר. "צריך למצוא דרך לייצר מצד אחד שותפות. ומצד שני, שותפות אשר תאפשר להתמודד עם החששות והפחדים שיש לציבור הישראלי".
לדבריו, שיעורי ההצבעה הגבוהים בחברה הערבית מבטאים רצון להשפיע מבפנים, והימנעות משילוב נציגיה עלולה להעמיק את תחושת ההדרה.
מנסור עבאס ויאיר גולן בפגישה
"אנחנו יודעים ממקומות ברחבי העולם ששיתוף של המיעוט בתהליכי קבלת ההחלטות מפחית קונפליקטים ואיומים פנימיים, והדרה של המיעוט מובילה להקצנה", הוא מסביר. ואם המדינה תבוא ותגיד להם, למרות שיצאתם לקלפיות ויש לכם 19 מנדטים, אתם לא חלק מהמשחק הזה ואנחנו לא סופרים אתכם בהקמת ממשלה, לאן הם ינתבו את האנרגיה הזו?"
לדבריו, המאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית מחייב גם הוא שיתוף פעולה עם נציגיה.
האם החשש מהחברה הערבית קשור גם לאופן שבו הציבור היהודי תופס את הפלסטינים?
הלפרין, שמגיע מתחום הפסיכולוגיה החברתית, מסביר כי במצבי איום אנשים נוטים לראות קבוצות אחרות כמקשה אחת, בלי להבחין בין עמדותיהן. לדבריו, לאחר 7 באוקטובר התחדדה הנטייה לכרוך יחד את חמאס, הפלסטינים ואזרחי ישראל הערבים.
"אם לא נדע להבחין בין הקיצוניים לבין המתונים, לעולם לא נוכל לחיות פה בביטחון ולייצר בריתות שמאפשרות חיים סבירים בתוך האזור שאנחנו מתקיימים בו".
אם קיימת תמיכה ציבורית, מדוע מנהיגי גוש השינוי עדיין מהססים?
הלפרין מספר כי בשיחות לאורך השנים עם מנהיגים בגוש השינוי עלה שוב ושוב החשש שהבעת תמיכה בשותפות עם רע"ם תרחיק מצביעים.
"היינו שומעים זה שהם היו אומרים לנו, אנחנו יודעים ששותפות עם רע"ם זה הדבר הנכון, אבל אם נגיד את זה, לא יבחרו בנו", הוא מספר. כעת, לדבריו, הנתונים מצביעים על תמונה אחרת: "תסתכלו על הנתונים, הציבור שלכם שם. יש מאחוריכם גב ציבורי שהוא מאוד משמעותי כדי שבאמת תעשו את זה".
מטה רע"מ
(צילום: אביהו שפירא)
הלפרין סבור כי מעבר לשיקולים הפוליטיים והביטחוניים, שאלת השותפות נוגעת גם לאופייה הדמוקרטי של ישראל. "דמוקרטיה שעושה דה-לגיטימציה לקבוצה שלמה בתוכה היא לא דמוקרטיה", הוא קובע. לדבריו, העובדה שאזרחים ערבים רשאים להצביע אך נציגיהם מודרים מהשלטון מעוררת שאלות מהותיות, במיוחד לנוכח הישגי המפלגות הערביות בבחירות. "אם הייצוג הזה לא יתורגם גם להשפעה משמעותית על תהליכי קבלת ההחלטות בממשלת ישראל, זה דגל אדום משמעותי בהקשר של הדמוקרטיה הישראלית".
לדבריו, השינוי אינו נדרש רק מהמנהיגים היהודים, אלא גם באופן שבו החברה הישראלית מתייחסת למתונים בחברה הערבית. "הכרה של רע"ם בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית זה לא פחות ממהפכה", הוא אומר. "זה שינוי משמעותי שהחברה הישראלית-יהודית פשוט לא יכולה לאפשר לעצמה לוותר על ההזדמנות הזאת".
מה השתנה בחברה הערבית במערכת הבחירות הנוכחית?
לדברי הלפרין, דווקא לאחר תקופה של מצוקה, אלימות ותחושת הדרה, הציבור הערבי בחר להגביר את מעורבותו הפוליטית במקום להחרים את הבחירות. הוא רואה בכך מסר של רצון להשתלב ולהשפיע על קבלת ההחלטות.
"מתוך המצוקה, באה החברה הזו, וקמה על הרגליים ואומרת תעזרו לנו, אנחנו רוצים להיות חלק, אנחנו מושיטים יד", הוא אומר.
הלפרין מדגיש כי מנהיגי גוש השינוי צריכים להכיר במשמעות הפוליטית והחברתית של המהלך. "זו תהיה בכייה לדורות", הוא מזהיר, אם לא ייענו לרצון הזה בשותפות.
האם התמיכה בממשלה עם רע"ם מעידה על שינוי עמוק ביחס לחברה הערבית, או בעיקר על הרצון להחליף את נתניהו?
"גם וגם", משיב הלפרין. לדבריו, שותפות פוליטית עשויה להתחיל מתוך אילוץ, אך הצלחתה יכולה לחולל שינוי עמוק יותר בעמדות הציבור וביחסים בין הקבוצות.
הוא סבור כי הצעד הראשון צריך להתמקד בצרכים הדחופים של החברה הערבית, ובראשם הטיפול באלימות ובפשיעה. שיתוף פעולה מעשי, לדבריו, עשוי להפוך בהדרגה את הנוכחות של מפלגה ערבית בממשלה מאירוע חריג לחלק טבעי מהפוליטיקה הישראלית.
בשיתוף מרכז אקורד
