מאת סרן אודי הלר
"אני גל, בן 16. אני נער על הרצף האוטיסטי. אני מתאמן בג'ודו מגיל חמש. בכיתה גדולה תמיד חוויתי חרם, רק כי היה לי אוטיזם. הייתי רוצה שייתנו לי את האפשרות לשרת כמו כולם. הרבה פעמים לנו, האוטיסטים, מדביקים תגיות. חושבים שאנחנו טיפשים או חסרי יכולת".
את גל (שם המשפחה שמור במערכת) פגשתי באמצע שנת 2020, בהרצאה שנשאתי בפני כיתות תקשורת של תיכון "אורט" בקריית טבעון. בשורה הראשונה ישב נער מצודד למראה, בלבוש ספורטיבי, שלא חדל מלנסות להתבטא. זה לא עבד לו חלק, אבל הוא לא ויתר. כעבור כמה חודשים ביקשתי ממנו להקליט מסר וידיאו בן דקה, שיוצג בדיון על הקמת תוכנית "תתקדמו".
30 בנובמבר 2020 הוא תאריך מכונן: ביום הזה אישר תת-אלוף אמיר ודמני, אל מול לא מעט התנגדויות, את התוכנית שיזמתי לגיוס צעירים על הרצף כחיילי חובה. אף קצין בחדר לא נשאר עם עין יבשה נוכח קריאתו של גל - להתגייס כמו כולם.
במעבר חד קדימה: דצמבר 2024, וגל בבה"ד 1, מגשים את חלומו להיות הקצין הראשון בצה"ל שמגיע מכיתה קטנה של אוטיסטים. "אני רוצה להוביל, אני רוצה להנהיג, לעזור לחיילים", הוא אומר לחבריו החדשים בסיום טקס קבלת הכותפות, המסמל את ההתחלה הרשמית של קורס הקצינים.
תמונה אחת נחרטה בי מיום התנדבות בעוטף עזה, אחד מאותם ימים שבהם הרשה לי המ"פ להצטרף ולצלם את גל: והוא חרוץ כל כך, מרוכז כל כולו באיסוף העגבניות, ועובד לבדו.
מאוחר יותר, כששאלתי אותו אם יש לו חברה, השיב בשלילה. ואז, מתוך הכאב, בחר להרחיב: לעיתים הוא מקווה שהקשר החברתי יגיע מהצד השני. הוא יודע שהוא בודד, או לפחות מרגיש כך, שיתף בכנות.
ההדחה, הטלטלה והניצחון
כשהוחלט להעלות את גל להדחה מקורס קצינים, הוא נקלע לטלטלה. ארבע ועדות התקיימו בזו אחר זו, עד שהגיע לוועדה האחרונה - אצל מפקד בה"ד 1, אלוף-משנה אליאב אלבז.
"אמרתי לו שאני הולך להילחם ולהפוך עולמות כדי לשפר ולשנות את הדברים", משחזר גל. במשך שעה וחצי ניסו הוא והמלווה שלו, אורי שחף - מומחה לשילוב תעסוקתי שמשרת במילואים במסגרת "תתקדמו" - לשכנע את אלבז להשאירו בקורס.
הם אמנם הצליחו בסוף, אך במחיר נפשי לא פשוט. גל נתקף חרדה, וכשחזר הביתה בסוף אותו שבוע, היה זקוק לאמא שלו כדי להתפרק.
"גל של תקווה". סרטו של אודי הלר
(סרטו של אודי הלר)
כמה שבועות לאחר מכן הגיע הרגע שאיש לא העלה בדעתו: הילד שהיה חסר ביטחון עצמי, שלא אהב מגע וקרבה, שהוריו ניסו לפענח מה הוא מבקש לומר בין ג'יבריש אחד למשנהו, ובשפה שהמציא לעצמו - עמד גאה במסדר קבלת סיכת המ"מ, בין מאות צוערים, בבה"ד 1.
"גל עשה שינוי לכל אורך הדרך, וזה חלק מהמחיר שהוא משלם על כך שהוא פורץ דרך", מסביר אורי שחף את האתגרים שגל חווה בצבא. "הוא לוחם וזה מאוד בולט אצלו. כשיש לו משימה, הוא רץ עליה. הוא ישגע את כל העולם, הוא ייזום, יידחף, ישלח 50 מכתבים באימייל - והכול בחיוך שובבי שכובש את הסביבה".
"אצל גל האוטיזם בולט", אומרת יעל, המחנכת שלו מימי התיכון. "הוא גם נורא טוטאלי באופי שלו, הוא לא יודע לעשות חצי עבודה או לחפף".
אבל ככה גל מנצח: בסוף, הוא האוטיסט הראשון שיצא מכיתה קטנה - שבה למד עד יומו האחרון בתיכון - והגיע לקצונה מבצעית, בתום מסלול קשה וארוך.
גל (משמאל) עם סגן אורון, מפקד צוות בהשלמה המבצעית בבה"ד 7
(צילום: אודי הלר)
בימים אלו גל משרת כקצין בפיקוד העורף, בענף שמפתח את ההתראות המקדימות מצילות החיים, אלה שמתקבלות בטלפון הנייד של כולנו דקות ספורות לפני הפעלת האזעקה. מתוקף תפקידו, גל נושא באחריות רבה: הוא מפקח על תהליכים בכל רמות פיקוד העורף, ושותף לפיתוחם וליישומם בפועל.
כשאני שואל אותו מה בתפקיד גורם לו להרגיש משמעותי, הוא עונה: "אני במקום שמקבל אותי. אני לא Outsider יותר". ולמישהו כמוהו, שחווה דחייה חברתית ובריונות קשה לאורך כל ילדותו, זה כל כך מהותי.
אורי שחף: "ברגע שיש אנשים שמאמינים בך, ברגע שאתה בתוך מקום שלא מנסה כל הזמן לחפש סיבות למה אתה לא מתאים, אלא מבין שאתה פה ואתה מתאים - זה אפשרי".
אחד מהאנשים האלו הוא סגן אורון, שפיקד על גל במשך ארבעת חודשי ההשלמה המבצעית בחיל התקשוב. עוד כשהיה בכיתה ו' הוא יצא משיעורי חשבון כדי ללמד ילדים עם אוטיזם, ובהמשך היה חונך בקיבוץ ועבד במסגרות חינוך שונות - ולכן היה זה אך טבעי שביקש לפקד עליו.
כשגל התקשה במבחנים, היו אלו שיחות המשוב עם אורון שסייעו לו לעשות "סוויץ' בראש", ובמועד ב' הוא כבר עבר אותם בהצלחה רבה. "גל תמיד שם לעזור לאחרים", העיד אורון בגאווה, "הייתי בשוק מכמות הרצון שלו לתרום ולעזור".
"מה זה קצין בלי נשק?"
מתחילת שירותו, גל לא הפסיק לספר לכולם על רצונו לעבור הסמכת נשק ולבצע שמירות. לעיתים נדרשה הסביבה לתווך לו שעכשיו זה לא הזמן: שקודם יתקבל לקצונה ויסיים את בה"ד 1, ורק אז ידבר על נשק.
בשלב כלשהו שאלתי אותו למה, מתוך למעלה מאלף חיילים שהתגייסו דרך "תתקדמו" - שאיש מהם לא עבר הסמכה לשימוש בנשק - דווקא הוא צריך להיות הראשון. לקח לו קצת זמן לגבש תשובה, ואז השיב: "חשוב לי להיות כמו כל משרת בצה"ל… עם נשק. אני שואל את עצמי, מה זה קצין בלי נשק?".
כהרגלו, לקח גל יוזמה: פנה לחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף, דיבר עם מי שצריך ודאג לשבוע הסמכה.
בספטמבר 2025 הגיע הרגע שבו הודיעה מפקדת המטווח בקול: "אנחנו הולכים להסמיך אותך היום לרמת רובאות 02. יש לנו פה את מור החופ"לת, חובש ורכב פינוי שנמצא במרחק של עד שבע דקות מפה".
"עכשיו יכולים להוציא אותי לאבטחת יישובים, עכשיו אני יכול לעשות שמירות", אמר גל, והוסיף שבעיניו יש מי שמנסים להתחמק מאחריותם - אבל לא הוא.
המהפכה של גל
במשך חמש שנים צילמתי את מסעו של גל לקצונה, וחשתי שותף מלא לדרכו. חלק מהצילומים בקורס קצינים נעשו כשאני על רגל מרוסקת - פציעה שספגתי בתפקידי כמתעד מבצעי בלבנון - בעוד חיילי הבסיס מסייעים לי.
את עשרות הראיונות המצולמים נטל סגן-אלוף עו"ד יזהר, ראש תחום חדשנות וניהול ידע בפרקליטות הצבאית, ובאמצעות כלי הבינה המלאכותית המתקדמים בעולם, ביצע ניתוח ואינטגרציה בין הידע הרב שהצטבר במקרה של גל - לבין הידע המחקרי על שילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה.
"סיפורו של גל מלמד כי האתגר העיקרי איננו האוטיזם עצמו, אלא איכות הממשק בין האדם לבין המערכת", נכתב במסקנות. "ברגע שחייל ביקש לפרוץ את הגבול של תפיסת האוטיזם, ולהפוך למפקד עם הסמכת נשק - המערכת נכנסה לסחרור".
גל עם האלוף שי קלפר במבצע "שאגת הארי"
(צילום: אודי הלר)
"עברנו דרך ארוכה מאוד, נלחמנו בשיניים", אומר תובל, שהיה המפקד של גל ותמך בו לאורך כל הדרך. "זה התחיל מחייל אחד, חרוץ, שאפתן, מקצוען, שרוצה לטרוף ולתרום למדינה הזאת. והוא נלחם ונלחם ולא הפסיק לחפור לי, וככה צריך. גל מוביל פה מהפכה. הבן אדם עבר תהליך משמעותי. אני פשוט גאה בו".
גל התברך במפקדים שידעו לראות מבעד לאוטיזם ולקדם אותו, למרות השמרנות של הארגון הצבאי. "אף פעם לא ראיתי באוטיזם משהו שבאמת מגביל אותי", הוא אומר - ובכל זאת, בלי אורי, יעל, אורון ותובל, שהאמינו בו ונלחמו יחד עמו כשהמערכת היססה, הוא לא היה מגיע לכאן. וכיום, בפיקוד העורף, יש לו מפקדים שממשיכים את הדרך הזאת.
כי שוויון אין פירושו אחידות; הוא לא מוחק את האבחנה, וודאי שלא מייתר את הצורך בהנגשה.
את אותו מסר מצולם מגיל 16 חתם גל במילים "יש עוד רבים כמוני". חמש שנים אחר כך הוכיח סגן גל עד כמה צדק, וכמה צעירים כמוהו יכולים לתרום - לא רק לעוצמתו של צה"ל, אלא בעיקר לחוסנה של מדינת ישראל כחברה.
סרן אודי הלר הוא מייסד תוכנית "תתקדמו", חוקר צבא-חברה, אוטיסט ויזם חברתי. חיבר שבעה ספרי מחקר בצה"ל, שימש יועץ לראש חטיבת התכנון באכ"א, בעל שני תארים במדעי המחשב, ומשמש כיום מפקד יחידת תיעוד ולמידה מבצעית רב-חיילית.
ביום שני הקרוב, 20 ביולי 2026 בשעה 19:00, יתקיים וובינר פתוח וללא עלות שיעסוק בשירות ובשילוב אוטיסטים בצה"ל, בהשתתפות סרן אודי הלר. ניתן להיכנס בהרשמה מוקדמת בלבד דרך העמוד הייעודי.
