מקו"ם - מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות, היא אוסף נדיר של אנשים שבאו לחבר ולהתחבר. "קהילות שרוצות להחזיר את האינטרס הציבורי בישראל למקומו הראוי" מעידים אנשי מקו"ם על עצמם. "קבוצות שלקחו על עצמן, כל אחת בדרכה, להפוך את הקיום שלנו כאן לא רק לנסבל – אלא לטוב, צודק ומשמעותי יותר: בחינוך, בחברה וברווחה", הם מסבירים.
תחת מקו''ם מאוגדות בכל הארץ למעלה מ-200 קהילות שונות ומגוונות, שהמחבר בין רובן המכריע הוא הבחירה בחיים בפריפריה (גיאוגרפית או חברתית), האמונה ברציונל לפיו שינוי עושים ביחד – כקהילה, וההבנה שמשימה היא לא דבר חד פעמי – אלא פרויקט חיים.
צפו במועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות באירוע 15 שנה להתנתקות מגוש קטיף:

לכל בית מדרש מגיעים מדריכים מהקהילות השונות באזור, כשהשילובים כמעט תמיד לא שגרתיים (דתיים חילוניים, יהודים- דרוזים/ צ'רקסים ועוד) לרבי-שיח שנועדו למצוא את הישראליות של שנת 2021, בעידן של קורונה ושסעים הולכים וגדלים.
מקוםמקום
"אנשים היו מעירים לנו שלא ראו אף פעם צמד שכמונו". מיטל רוט והרב עודד ניצני
"בתוך חברה הישראלית מתפרקת ומשוסעת קם מארג אדיר של קהילות משימתיות: קבוצות שונות ומגוונות, כל אחת עם האופי, הרקע והסגנון שלה שבאו לייצר פה מחדש את החיבור", הם מוסיפים.
אחת מהקהילות הללו מנוהלת על ידי שניים, שונים אך משלימים: הוא - הרב עודד ניצני, ראש ישיבה לשעבר, אב ל-11 ילדים ורבה של קהילת נטיעות במעלות. היא - מיטל רוט, חברה בקיבוץ המחנכים העירוני של דרור ישראל, וחיה חיי קבוצה ושיתוף. ביחד הם חורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה, מקימים בתי מדרש ומקרבים בין הקצוות השונים של החברה הישראלית.
איך הגעתם לעשות את מה שאתם עושים? ניצני: "מקו"ם הוקמה לפני קרוב לעשר שנים, ובשנים הראשונות להקמתה היא עברה הרבה תהליכים ומחלוקות בנוגע לאפיון הארגון ותרומתו לקהילות המשימתיות. בשלב מסוים דברים הסלימו והמועצה הייתה קרובה לידי פירוק. מתניה ידיד, שהיה יו"ר בני עקיבא, הציע לנו לקיים לימוד משותף לפני שמתיישבים לדון בענייני היום. כולם הבינו שה'ביחד' יותר חשוב ויצאנו לתהליך. עברנו דברים ביחד, והבנו שהחברות שלנו היא הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים והרבה יותר מרכזית בחיבור שלנו. בהמשך הגענו למסקנה, שכדאי לקחת גם לשדה המקומי את התהליך שכלל חברות וויכוחים על כל מיני סוגיות בחברה הישראלית ובמועצה. רצינו שה'ביחד' יחלחל גם למטה – וכך לשייף את המהות של מקו"ם כגוף מאורגן שמקדם מטרות דומות בחברה הישראלית.
מקוםמקום
מפגש ראשון של בית מדרש נגב מערבי בנתיבות. צילום: נעמה ישראלי
הוחלט שאני אהיה זה שיוביל את זה. מאחר ואני בעל תשובה, הצלחתי לדבר את השפה של כולם. סמכו עליי שאעמוד במשימה הזאת, הצמידו לי את מיטל רוט, חברת תנועת 'דרור ישראל'. לפני ארבע וחצי שנים נפגשנו ומיד יצאנו לדרך: רצינו לזהות את כל הקהילות והרשתות, ולמצוא היכן ניתן להקים בתי מדרש שיאגמו את חברי הקהילות, זיהינו בכל מקום את התנועות שיכולות לשלוח אנשים לבית המדרש. בתחילה קראנו לזה 'מקו"ם בתנועה', ואז זה הפך לבתי המדרש".

לא משאירים את השיח רק ברמת המחלוקת

ניצני מרחיב: "הצלחנו להקים קבוצות בתי מדרש בעכו, חיפה, ירושלים, נגב מערבי ובאר שבע. 'בית מדרש הנהגות' היה רעיון שבא מעט אחר כך, ועיקרו - לקחת דמויות מפתח בקהילות, להפגיש אותם יחד, ושהם יחלחלו את המסרים המחברים גם לתוך התנועות עצמן החברות במקו"ם. במהלך השנים בתי המדרש עברו מתיחת פנים, והרבה חברים הפכו להיות שגרירים של המסרים שניסינו ללמד אותם. לא מדובר רק בניגודים שבין דתיים לחילונים או בין ימנים לשמאלנים, אלה בקבוצות מגוונות מאוד שמהוות מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: יש בהן עולים חדשים וצברים, דרוזים, אתיופים, וגם חוזרים בתשובה.
מה מיוחד בשיח שמתנהל בקבוצות?
ניצני: אנחנו מנסים להבין מה התפקיד המשותף שלנו. מנסים לא לסיים דיון ב-'בוא נסכים שלא להסכים' או כל אחד והדעה שלו. איפה שמסכימים פועלים ביחד, על מה שלא מסכימים - מדברים. הניסיון להגיע להסכמות על נושאים או על משימות שצריך לעשות, ולא רק לזכותו של האחר לחשוב אחרת, הוא מה שעושה את השיחה אמיתית והוא מה שמייצר את החברות. כי הוא לא משאיר את השיח רק ברמת המחלוקת.
במסגרת השלב השני, שכעת נמצא בפיתוח, אנחנו מנסים להפיץ את הבשורה: זיהינו צורך אמיתי, וגם כלים פרקטיים לקיום של הדבר הזה. אנחנו מבינים את העשייה הזו ממש כמשימה שצריכה לקרות. כל מי שכאן בוחר לפעול בעולם החברתי ומשתדל לקדם את החברה הישראלית למקום טוב יותר, וזוהי השליחות.
מקוםמקום
לימוד גמרא עם הרב עודד ניצני ביום מדריכים בנתיבות. צילום: מיטל רוט
היינו רוצים שהחברה הישראלית תהיה יותר הטרוגנית במפגש היומיומי שלה, ולבנות את הקוד החברתי שבנינו גם ברמה הארצית. אנחנו מנסים לקדם את מה שלמדנו עד עכשיו, ולבשר את פורמט בתי המדרש שלנו גם לאנשים מבחוץ".
מיטל רוט: "רוב הזמן אני פעילה בשכונת הדר, וכחלק מהפעילות בשכונה, אחד הדברים שעשיתי בשכונה היה להקים בית מדרש. היו כמה וכמה קהילות משימתיות בשכונה והרגשתי שיש צורך במפגש ושיח. עכשיו בית מדרש חיפה הוא כבר בית מדרש ותיק בו מתכנסים חברים מתנועות נטיעות, השומר הצעיר, דרור ישראל ובני עקיבא.
הייתה לי תחושה שאני נכונה למשימה הזאת, ועשינו את זה שלוש שנים. שם הבנתי שמה שמתקיים בבית המדרש הוא מאוד הכרחי: המפגש הזה הוביל לדברים פיזיים בשכונה, תחושה של ייעוד משותף וגם יכולת לדבר על דברים מאוד קונפליקטואליים.
זה מה שמאפיין את בתי המדרש של היום. הצלחנו ליצור חבורות שלא באו מפרויקט, כשהמטרה היא ליצור קהילה בפני עצמה תוך כדי שאנשים עוברים תקופות חיים ותהליכים.
איך עובדים בתי המדרש?
רוט: הרבה נשען על הדינמיקה בין המשתתפים בבתי המדרש – הם מייצרים שיח של גיבוש משותף והסכמה על התכנים, וכך הם מבינים במה הם רוצים לדון בבית המדרש. כל בית מדרש הוא שונה, ובכל אחד מתקיימות ההתאמות בהתאם לחברים. כשהתחלנו את הדבר הזה כתבנו תכנית די פשוטה, הלכנו איתה לרכזי התנועות, והם נתנו לנו צ'אנס לדחוף את זה. לכל הדעות מדובר בהצלחה די גדולה.
מדינת ישראל היא מאד הטרוגנית אבל רק מעטים מקיימים את המפגש בין השונים לשיח משותף על סוגיות במחלוקת. הבנו שיש חשיבות רבה בהקמת בתי מדרש כאלה בחברה הישראלית - את מנסה משהו, מבינה שזה צורך, וגם מפנימה שזה לא כל כך מסובך. אז למה לא לעשות את זה בעוד מקומות?".
מקוםמקום
אור, מדריך מ"דרור ישראל", מדליק חנוכייה על רקע תמונה של בית המקדש. צילום: דוד נמר

חברות כנגד כל הסיכויים

מה חשבתם אחד על השני לפני שנפגשתם? ניצני: "הייתי חילוני והיום אני חרדי, עזבתי את החרדיות בהרבה מובנים, אבל גרתי במאה שערים. אני די שט במקומות האלה של החיבורים. ראיתי הרבה דברים, גם במועצה הרגשתי כמו דג במים. הכרתי את החבר'ה והשיח של 'דרור ישראל'. היכולת לשתף פעולה עם מיטל הייתה מאוד גדולה. זה התחיל בשיח הכן שניהלנו במהלך הנסיעה המשותפת הראשונה לפגישת מתעניינים בבאר שבע. מהר היה ברור שיש פה מטרה משותפת וביחד שהוא חשוב. אני לא הושפעתי מהסטיגמות. היה לי יותר קל לייצר שיח בלי חששות. בסוף השנה השנייה של הפעילות המשותפת, נתנו לנו מתנה ואמרו לנו שאנחנו סוג של מודל, שאנחנו נמצאים בנקודת קונפליקט אבל מצליחים להוות דוגמא למשתתפים על חברות כנגד כל הסיכויים".

"חשבתי שהוא יהיה משגיח כשרות זקן וזועף"

רוט: "מבחינתי לעבוד עם מישהו דתי, זה היה ממש לעבוד עם האנטיתזה – האחר. עד היום חברים שלי בגילי ויותר מביעים תמיהה על הדבר הזה. מה שהבנתי זה שבגדול אני צריכה לרכז את הפרויקט והביאו לי מישהו על תקן 'משגיח כשרות'. חשבתי שהוא יהיה איזה חותמת גומי, משגיח כשרות זקן וזועף. לא משהו יותר מזה. בשיחה הראשונה שראיתי אותו חשבתי שהוא האדם הכי שונה ממני בעולם כולו.
אבל הרב עודד הצליח לפוצץ לי את הבועה. לפני כן היו לי כמה מפגשים עם נשים דתיות יותר, אבל מבחינתי המפגש איתו היה המשמעותי ביותר. בכל נסיעת רכבת שעשינו יחד, בימים שהיה אפשר לנסוע, אנשים היו מעירים לנו שלא ראו אף פעם צמד שכמונו.
התנדבות חד פעמיתהתנדבות חד פעמית
"פתאום בשיחה הבנתי: אנחנו קרובים מאוד"
פתאום בשיחה איתו הבנתי: אנחנו קרובים מאוד. שנינו מנהלים אורח חיים שמוקדש לציבור -אורח החיים הקהילתי-משימתי. זה משאיר נתח מאוד גדול של שיח שניתן לקיים על הפצת הטוב והמשותף. ההבנה הזו 'פירקה' את הדברים המפרידים והסטיגמות. פתאום שאלות של 'איך אני נראית?' ו-'איך אני עושה את השבת שלי?' לא היו נוכחות במפגש הזה כמו שחששתי.
תמיד כשאגיד לרב עודד שמישהו מחבריי לא מרגיש טוב, הוא מיד יבקש שאכתוב את השמות של ההורים שלו. יכולתי לומר לו למשל: 'חברה מאוד יקרה חטפה וירוס מסתורי', והוא מיד – 'מה השמות של ההורים שלה?', זה נורא מרגש אותי שהוא באמת רוצה להתפלל עליהם.
מבחינתי עברתי הרבה מאוד ולמדתי המון מהפרויקט ומהרב עודד. אנחנו מקפידים כל סוכות לארח אחד את השנייה, הילדים שלנו חברים, ואנחנו מנהלים שעות על גבי שעות שיחות על הרבה מאוד דברים. בהמשך שמתי לב שאת אותו תהליך שאני עברתי עם הרב עודד, משתתפים בבתי המדרש חוו גם כן".
מקוםמקום
סיור אורות בירושלים בהדרכת הדסה מנטיעות - בית מדרש ירושלמי. צילום: עמית זגורי
ספרו על מפגש אחד שריגש אתכם במיוחד? רוט: "במהלך הקורונה, 'בית מדרש הנהגות' מארגן זום כללי עם תוכן. באחד המפגשים השתתפו הרב יהודה, חבר בית מדרש חיפה מטעם תנועת נטיעות, ורעות גץ מטעם הגרעין התורני בעכו. זה היה מפגש על החרדים, והרב יהודה שיתף בחוויות שהוא חווה במהלך הקורונה ביחס לשיוכו החרדי.
התנדבות חד פעמית התנדבות חד פעמית
("אנחנו לא ניכנע לזה, זה יהיה אחרת" )
אנשים בלעו את הרוק במפגש ולא מצאו את המילים. היה נורא קשה לשמוע את הרב יהודה מספר על התחושות הקשות שעולות בו, וזה הציבור שלך שמדבר עליו ככה. ואז רעות גץ אמרה: 'אנחנו נקום מחר בבוקר ואנחנו נשנה את כל זה, נילחם בזה, אלה הדברים שלא יהיו'. הרב יהודה לקח את האמירה הזו בשתי ידיים: 'את יודעת - זה ממש נכון, אנחנו לא ניכנע לזה, זה יהיה אחרת'. משהו בדברים שלה כל כך נגע בו. כולנו נכחנו במפגש ביניהם והיא הצליחה להוציא אותו מהייאוש ומהתחושה שהוא לבד".
ניצני: "למשל סביב המחאה האתיופית - כחלק מבתי המדרש עלתה יוזמה של החברה יוצאי אתיופיה והרימו את FACE IT - בעשרות קהילות בארץ באו צעירים אתיופים וסיפרו לאנשים מה החוויה של צעיר אתיופי בישראל.
או לגבי חוק הלאום - יש דרוזים במקו"ם שמבחינתם מדובר בשבר רציני. כשהחוק עבר הם הרימו טלפון והזמינו את כולם אליהם. היינו שם יום שלם בדיונים ושיחות. ברור שזה לא פותר את הבעיה אבל יש לזה אדוות וזה מפיג את הבדידות".
מטרת מקו"ם היא לחזק את המרקם החברתי במדינת ישראל באמצעות הקמת, הפעלת ופיתוח תנועות, ארגונים ורשתות של קהילות וקבוצות משימתיות בכל הארץ, בדגש על הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.
הקבוצות פועלות מתוך תחושת שליחות ציונית וחברתית, לחיזוק ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המקיימת חברה צודקת, שוויונית וסולידרית לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין ברוח מגילת העצמאות. המועצה מעודדת הקמת קבוצות, תנועות, ארגונים ורשתות נוספות ותפעל להטמעת קוד ההתאגדות וההתארגנות הקהילתי בכל מגזרי החברה.
איך אפשר להצטרף? ניצני: "כדי להגן על המפעל החשוב ואדיר הממדים של הקהילות המשימתיות, יש צורך להבטיח את המשך תקצובו – הן על ידי תקנות ממשלתיות והן על ידי גורמים פילנתרופיים. במהלך הקורונה יש מפגשי זום שפתוחים למתעניינים, ובימים כתיקונם יש סמינרים וכנסים".
לפרטים נוספים או הצטרפות למקו"ם לחצו כאן