צפו: ביקור מרגש בבית משפחת אלקרעאן ששכלה ארבעה מבניה במתקפת טילים של חמאס
(עריכת תוכן ווידאו: בן חיים, צילום ירון שרון)
הבעיות הקבועות והרבות של תושבי הכפרים הבדואים הלא מוכרים בצפון הנגב מתעצמות מאוד בזמן מלחמה. יותר מ-100 אלף אזרחים ישראלים מתגוררים בכפרים האלה, חלקם משרת בצבא ובכוחות הביטחון, אבל מבחינת המדינה מדובר ב"שטחים פתוחים", שאינם זכאים להגנה מפני טילים של מערכת כיפת ברזל. לכך הוסיפו את היעדרן של אזעקות והתרעות בכל התקפת טילים, את חוסר ההסברה והמודעות לאפליקציות חלופיות להתרעה וכמובן, את האיסור של המדינה על בנייה של ממ"דים בכפרים הלא מוכרים - ותקבלו מתכון לאסון בטוח.
והאסון אכן הגיע. בדואים רבים מתושבי הכפרים נרצחו באירועי 7 באוקטובר בידי מחבלי חמאס, בהם גם אזרחים ששירתו בכוחות הביטחון. אחרים נחטפו ומוחזקים עדיין בשבי חמאס ברצועה. במקביל, רקטות שנורו מהרצועה פגעו ישירות ביישובים וגרמו מוות והרס.
עוקב אלעואודה, פעיל חברתי, אסף אותנו ברכב שטח, והסיע אותנו בדרכי העפר המאובקות באזור ערד אל הכפר הלא מוכר מזרח מלודה, לפגוש שם את איברהם אלקרעאן. איברהים הוא מורה למתמטיקה בבית הספר המקומי, ששכל שניים משלושת בניו ושניים מאחייניו בהתקפת טילים של חמאס על יישובם.
"אסון זו מילה קטנה לאירוע הזה. אלה הילדים שלנו, חתיכה מהלב שלנו. לא נשארו לנו דמעות. אנחנו איבדנו את הילדים שלנו. ועוד בבית, שאמור להיות המקום הכי בטוח"
11 צפייה בגלריה
איברהם אלקרעאן, מורה למתימטיקה ואב לשלושה ילדים, אשר שכל את שני בניו ושניים מאחייניו בהתקפת טילים של חמאס
(אסף קמר)
11 צפייה בגלריה
ילדי משפחת אלקרעאן המנוחים, שנהרגו מפגיעת הטיל: למעלה מימין - ג'ואד בן ה-11 ומאלכ בן ה-16, ילדיו של איברהים. למטה מימין, ילדיו של אחיו: אמין בן ה-11 ומחמד דיב בן ה-16. "לא נשארו לנו דמעות"
(פרטי)
"שני בנים שלי, מאלכ בן ה-16 וג'ואד, ילד חמוד, בן 11, ושני אחיינים, בני האחים שלי, מחמד דיב, גם הוא בן 16, ואמין בן ה-10 - כולם נהרגו כאן בשיק, מבנה האירוח של המשפחה. אחי, אביו של אחד מהם, נפצע קשה ועדיין מאושפז", מספר אלקרעאן. "אסון זו מילה קטנה לאירוע הזה. אלה הילדים שלנו, חתיכה מהלב שלנו. לא נשארו לנו דמעות. אנחנו איבדנו את הילדים שלנו. ועוד בבית, שאמור להיות המקום הכי בטוח".
מזרח מלודה, שם שאפילו גוגל לא מכיר, הוא כפר זעיר ולא מוכר, מוקף נופי מדבר צהוב, שבמרכזו כמה צריפים בסיסיים ולהקת גמלים קטנה שמלחכת קוצים ועשבים יבשים ליד הבית. הרוח החזקה שנושבת עלינו ממלאת אותנו אבק. אנחנו מתיישבים לשיחה על קפה שחור בספלים קטנים.
"בשבע בבוקר התחלנו לשמוע הדי פיצוצים. זה לא חדש, שמענו את זה גם בסבבים הקודמים. לאט לאט זה התגבר. בשבע וחצי היתה פתאום נפילה אצלנו, ישר מול העיניים שלנו, כמה מטרים מדיר הכבשים. מעולם לא חווינו דבר כזה, זה כמו בסרטים, פיצוץ אדיר, פטריית עשן".
בניגוד לעמדה הידועה של פיקוד העורף להתרחק ולחפש מיגון, ובהיעדר מהלכים בסיסיים של הסברה בקרב היישובים האלה - בני המשפחה המורחבת מיהרו לאתר הנפילה לבדוק את הנזק וגם להתרשם מקרוב מהאירוע החריג. "כולם רצו לראות מה קרה, ושמחנו שברוך השם לא היו נפגעים. אבל הכבשים ובעלי החיים נכנסו לסטרס. הנפילה הראשונה הייתה שלושה מטרים משני הכלבים החמודים שלנו, שגם ככה, כשהם רואים משהו זז הם נכנסים לשיגעון".
"שתי דקות לפני הנפילה השנייה היינו לפחות 15 איש בחדר. האסון היה יכול למחוק את כל המשפחה. המבנה חטף פגיעה ישירה, ארבעת הילדים שלנו נהרגו ואחי פצוע קשה בבית החולים"
"אחרי הנפילה הראשונה כולם, כולל הילדים, התכנסו בשיק, אולם האירוח של המשפחה", משחזר אלקרעאן. "אח שלי, סעיד, קפץ לבית שלו להביא קנקן תה לחבר'ה. אני חזרתי לדיר, לבדוק את אזור הנפילה, וככה רוב מי שהיו באולם התפזרו. שתי דקות לפני הנפילה השנייה היינו לפחות 15 איש בחדר. האסון היה יכול למחוק את כל המשפחה. המבנה חטף פגיעה ישירה, ארבעת הילדים שלנו נהרגו ואחי פצוע קשה בבית החולים".
40 יום אחרי פגיעת הרקטה בצריף, שנשרף כליל, בנו בני המשפחה האבלים מחדש את אולם האירוח, וריח של צבע טרי החליף את הריח הכבד של השריפה והבשר החרוך. "היה לנו חשוב מאוד להחזיר את הבית לקדמותו בשביל ההרגשה, בשביל הילדים. שיראו שיש במשפחה המשכיות".
בקצה השדה, צמוד לאתר האסון, על רקע נוף פסטורלי ועדר הגמלים, העמידה עמותת צדקה צינור בטון ענק, כדי לספק ליישוב אמצעי מיגון בסיסי. "שבוע אחרי האסון הגיעו לפה פעילים חברתיים של התנועה האיסלאמית, והביאו את המיגון הזה. אני חושב שזה יכול רק לשרת את ההרגשה, לא מעבר לזה. אין כאן אזעקה בכלל, ובפגיעה ישירה, זה יכול להרוג יותר מאשר להציל".
גם פיקוד העורף הגיע ובמרחק של שלוש דקות הליכה מבתי המשפחה הקים מתחם סוללות עפר משונה, שנועד לשמש כמרחב מוגן. "הגיעו לפה אנשי פיקוד העורף, אולי שבועיים אחרי האסון. בחרו למקם את זה פה. הסבירו לנו שזה מין מרחב מוגן", אומר אלקרעאן. עצם המיקום, רחוק מהבתים, באזור שבו זמן ההתרעה בהתקפת טילים הוא ממילא שניות ספורות, מעלה סימני שאלה. אבל גם המבנה לעצמו מוזר - מדובר במעין שקים ענקיים, ממולאים חול ומחוברים זה לזה בחוטי ברזל, שיוצרים מרחב פנימי גדול אך נטול כל תקרה או גג.
עוקב אלעואודה: "הסבל של תושבי הכפרים הבדואים הוא כפול. אפילו במלחמה השטחים שלהם מוגדרים כשטחים פתוחים ומערכת כיפת ברזל לא מגוננת עליהם. אין להם מיגוניות להגן על עצמם, אין להם שום התרעה. גרים פה שוטרים וחיילים, אבל אפילו במוות ובסכנה הם לא נחשבים אזרחים שווים"
11 צפייה בגלריה
להקה קטנה של גמלים מלחכת עשבים במרכז הכפר. ברקע: המיגונית שהציב ארגון הסיוע של התנועה האיסלמית
(אסף קמר)
מרחב מוגן בלי תקרה?
"רק אלוהים יכול להסיט את הטילים שמאלה או ימינה מהפגיעה הישירה", משיב אלקרעאן בחצי ציניות. "אזעקות אף פעם לא היו פה ולאיש מאיתנו לא הייתה אפליקציית צבע אדום. במצב רגיעה מעולם לא הגיע לפה גורם רשמי כלשהו להסביר איך מתנהגים במצבים של מלחמה, איך מתנהגים במצבים של טילים. אז אנשים לא יודעים איך להתנהג במצב כזה".
בגלל היעדר המעמד החוקי של הבתים והמאבק ארוך השנים על הזכויות בקרקע בין המדינה לבין התושבים הבדואים בכפרים הלא מוכרים, נאסר עליהם גם לבנות ממ"דים, להגנה על משפחותיהם. עוקב אלעואודה שליווה אותנו, פעיל חברתי שעובד כיועץ לח"כ יוסף עטאונה הבדואי מחד"ש-תע"ל ומשתתף בתוכנית לעיתונאים ערבים של ynet עם מרכז אעלאם, מאוד כועס: "הסבל של תושבי הכפרים הבדואים הוא כפול. אפילו במלחמה השטחים שלהם מוגדרים כשטחים פתוחים ומערכת כיפת ברזל לא מגוננת עליהם. אין להם מיגוניות להגן על עצמם, אין להם שום התרעה. גרים פה שוטרים וחיילים, אבל אפילו במוות ובסכנה הם לא נחשבים אזרחים שווים, והמדינה ממשיכה להתעלם מהם".
"פיקוד העורף החל בפיילוט של מתחם מיגון בשם Hesco, שיטת ביצורים אמריקאית מרשתות פלדה ובד יוטה הממולא בחול, ומהווה מיגון זמני, אפקטיבי ומהיר לתושבי הפזורה הבדואית בנגב"
11 צפייה בגלריה
איברהם אלקרעאן בפתח המרחב המוגן הניסיוני שהקים פיקוד העורף - קירות מבוצרים ללא גג
(אסף קמר)
11 צפייה בגלריה
מראה כללי של המרחב המוגן שהקים פיקוד העורף. מוקם במרחק שלוש דקות הליכה מהבתים
(אסף קמר)
תגובת פיקוד העורף
פיקוד העורף הציב עד כה, מתחילת הלחימה, אמצעי מיגון הפרוסים במרחב הפזורה הבדואית בהתאם להערכות המצב המבצעיות והשיקולים המקצועיים. צה"ל עומד בקשר עם ראשי הרשויות, המשרד לשיוויון חברתי, ומנהלת הבדואים, לטובת סדר העדיפות בפריסת אמצעי המיגון.
כחלק מהמאמצים, פיקוד העורף החל בפיילוט של מתחם מיגון בשם Hesco, שמורכב בשיטת ביצורים אמריקאית, מרשתות פלדה ובד יוטה הממולא בחול, ומהווה מיגון זמני, אפקטיבי ומהיר לתושבי הפזורה הבדואית בנגב.
הצבת מיגוניות ואמצעי מיגון חלופיים נעשית מתוך תפיסת אחריות מרחיבה של פיקוד העורף.
.
