בשיתוף האיחוד האירופי
עד גיל 32 טגריד אל-נאמי מחורה לא הכירה את העולם שמחוץ לבית. היא לא יצאה לעבוד, לא למדה לימודים על תיכוניים ובקושי דיברה עברית. רוב חייה סבבו סביב הבית וסביב ששת ילדיה. "אבל הייתי לחוצה, מאוד רציתי שינוי. הרגשתי מבפנים שאני רוצה להתקדם", היא מספרת היום, 8 שנים אחרי, כשהיא אחת המנהיגות החברתיות הבולטות ביישוב הבדואי שבנגב.
"להיות בבית עם הילדים זה בסדר, אבל רציתי לצאת ולהכיר עוד אנשים, לעשות שינוי, להתפרנס, ללמוד משהו", היא מסבירה. רק בגיל 32, אזרה טגריד אומץ ויצאה לחפש עבודה. "אבל כל המשרות לא היו מתאימות לאימהות, וגם לא הייתה לי שפה. העבודה היחידה שהייתה מתאימה לי היא להיות מדריכה בקייטנה לשבועיים".
למרות שזו הייתה עבודה מצומצמת וזמנית, טגריד תפסה את ההזדמנות בשתי ידיים, ומכאן הדרך לעשייה חברתית וקהילתית הייתה מהירה. "התחלתי להכיר אנשים. ראו שאני בנאדם רציני ואחראי. לפני ארבע שנים הציעו לי להיות רכזת גיוס במרכז התעסוקה בכפר. עבדתי עם נשים בקהילה שלי וראיתי כמה הן זקוקות לעזרה. הן לא יוצאות מהבית ואין להן חוגים או דברים כאלו".
3 צפייה בגלריה
 פרויקט של מנהיגות נשים בשיתוף האיחוד האירופי ועמותת אינג'אז בישוב חורה שבנגב
 פרויקט של מנהיגות נשים בשיתוף האיחוד האירופי ועמותת אינג'אז בישוב חורה שבנגב
פרויקט של מנהיגות נשים בשיתוף האיחוד האירופי ועמותת אינג'אז בישוב חורה שבנגב
(צילום: אלבום פרטי)

אחרי שנתיים, עברה טגריד לכבוש פסגה נוספת - היא גויסה להוביל פרויקט של מנהיגות נשים בשיתוף האיחוד האירופי ועמותת אינג'אז. "המטרה של הפרויקט היא לחזק את הנשים בכפר. ללמד אותן על הזכויות שלהן במועצה המקומית, כמו למשל, איך לשלם ארנונה או על הזכות שלהן להגיש קורות חיים לעבודה במועצה".
"לאיחוד האירופי יש משלחות בכל רחבי העולם, שמטרתן היא לקדם יחסים דיפלומטיים עם עמיתינו. הן גם תורמות לתמיכה בערכים שאנו מאמינים בהם – למשל ההגנה על הסביבה ושוויון מגדרי", אומרת קריסטל לוקאס, מנהלת מחלקת הפרויקטים במשלחת האיחוד האירופי לישראל אשר תמכה בפרויקט. "אנו פועלים להגברת שיתוף הפעולה בין ישראל ואירופה. אנו תומכים בפרויקטים מקומיים שמיושמים בתוך הקהילה. פרויקט המנהיגות הנשית בחורה עניין אותנו משום שנשים בחברה הבדואית הן מיעוט בתוך מיעוט, וזה חשוב לנו לקדם את זכויותיהן ולסייע להן להשמיע את קולן".
קבוצת הנשים שמובילה טגריד מונה כשלושים נשים שנפגשות פעם בחודש. הן לומדות איך להתנהל באופן עצמאי מבחינה בירוקרטית, אבל גם מחזקות ומעודדות אחת את השנייה להתקדם, להתפתח ולהעצים את עצמן. "הדבר היפה בקבוצה שלנו שהיא מגוונת. חלק מהבנות סיימו תואר שני, אחרות סיימו תיכון לפני כמה חודשים, ויש כאלו שאף פעם לא יצאו מהבית ורוצות להתקדם".
3 צפייה בגלריה
 פרויקט של מנהיגות נשים בשיתוף האיחוד האירופי ועמותת אינג'אז בישוב חורה שבנגב
 פרויקט של מנהיגות נשים בשיתוף האיחוד האירופי ועמותת אינג'אז בישוב חורה שבנגב
"המטרה לחזק את הנשים בכפר. ללמד אותן על הזכויות שלהן", מספרת טגריד אל-נאמי.
(צילום: אלבום פרטי)
גם בשנה האחרונה, על רקע משבר הקורונה, הפגינה טגריד מנהיגות קהילתית - היא יזמה קבוצה המסייעת לנשות הכפר להתמודד עם אתגרי הנגיף. "אני עצמי יצאתי קצת לפני הקורונה לחופשת לידה עם הילד השביעי שלי, אבל היה לי חשוב להמשיך לעזור. יש לנו אחות בכפר שאוהבת לעבוד ולהתנדב, אז הקמנו ביחד קבוצת ווטסאפ שבה אפשר לשאול שאלות על הקורונה, על התסמינים, על הבידוד, על החיסונים וגם שאלות אחרות שלא קשורות לקורונה. על הכל עונה האחות ואני מנהלת את הקבוצה".
איך את מסבירה את השינוי הגדול שעברת רק ב-8 שנים?
"אני חושבת שהיה לי הרבה מזל. וגם בעלי מאוד עזר ותמך בי. במפגשים אני מספרת לנשים על עצמי, מראה להן איך אני הצלחתי, אחרי שמגיל 20 עד גיל 32 לא יצאתי בכלל מהבית. אני אומרת שאם יש לך רצון, השינוי יקרה. אבל את צריכה להבין שהוא לא יקרה מיד".

"חשבתי שאני לא יודעת לעשות כלום"

גם שושנה מנחם (45) מאלעד, לא הכירה את עולם העשייה הקהילתית והחברתית עד גיל מאוחר יחסית. היא עלתה מאנגליה לפני 24 שנים, וכמו רבות מנשות הקהילה החרדית, חייה התמקדו בעיקר סביב הבית וגידול שבעת ילדיה.
3 צפייה בגלריה
שושנה מנחם
שושנה מנחם
שושנה מנחם
(צילום: שם טוב)
השינוי הגיע בעקבות בן זוגה, שלפני 15 שנים נכנס לעשייה חברתית במסגרת קבוצה שמפגישה בין יהודים לערבים. "בהתחלה לא הבנתי בשביל מה הוא צריך את זה, מה - משעמם לו?", היא נזכרת וצוחקת. "אבל כשראיתי את התוצאות, הבנתי עד כמה אנחנו סגורים לאנשים אחרים, הבנתי שיש לנו הרבה עבודה לעשות".
וכך, יום אחד לפני שבע שנים, היא החליטה לפתוח קבוצה דומה משלה - רבניות חרדיות שנפגשות עם נשים ערביות לשיחות אישיות של היכרות עם האחר וההעצמה נשית. "בהתחלה היה מאוד קשה לגייס נשים חרדיות. הן אמרו 'מה לי ולערביות? למה שאשב איתן'? דווקא הנשים הערביות היו יותר פתוחות".
הקבוצה שיזמה שושנה נחלה הצלחה גדולה ויצרה קשרים אמיצים בין הנשים. "הקשר ביננו נתן לנו כל כך הרבה ביטחון. לי אישית זה פתח את התיאבון לעוד עשייה. הכרתי יותר את הקהילה שלי, והתחלתי להסתכל על המשפחות אצלנו. הבנתי שיש בעיות עמוקות".
השלב הבא בעשייה הקהילתית של שושנה, היה מורכב ומאתגר יותר: היא יזמה בסיוע האיחוד האירופי ושלוש המועצות של אלעד, בני ברק ובית שמש, פרויקט שמסייע למשפחות חרדיות המתמודדות עם בני נוער נושרים ומנותקים, בייחוד בתקופה זו של הקורונה. וכן משפחות לילדים עם מוגבלויות. מדובר בשתי סוגיות שהן טאבו בחברה החרדית, ולרוב מושתקות תחת עננת בושה גדולה.
"הפרויקט הזה נתמך על ידנו, משום שהוא שם על השולחן נושאים חשובים ביותר", מסבירה קריסטל לוקאס על החלטת האיחוד האירופי לתמוך בפרויקט. "ילדים נושרים ואנשים עם מוגבלויות מתמודדים עם בעיות שחשובות לכולנו ברחבי העולם, והעובדה שהפרויקט הזה מאפשר דו שיח פתוח תואמת את הערכים שאותם אנו רוצים לקדם"
שושנה מודה כי הגיעה למפגש הראשון עם ההורים לילדים מנותקים עם לא מעט דעות קדומות. "חשבתי שהבעיה של נוער מנותק מגיע מההורים. אבל מהר מאוד הבנתי שזה הרבה יותר מורכב. יצאתי מהמפגש הראשון בוכה. אנחנו נפגשים פעם בשלושה שבועות, ומעודדים את שני בני הזוג להגיע, אבל לפעמים לבעל מאוד קשה בגלל שהוא ראש כולל או תפקיד דומה. אנחנו נותנים לכולם את הזמן שלהם להיפתח. בתקופת הקורונה אנחנו נפגשים בזום".
מה למדת על עצמך מהפרויקט הזה?
"המפגשים האלו שינו לי את דרך החיים ואת צורת החשיבה. הם גרמו לי להעריך את המשפחה שלי. היום אני חושבת אחרת על הקשר עם הילדים שלי. חשוב לי להגיד להם כל הזמן תודה על הדברים הטובים שהם עושים. למדתי הרבה גם על היכולות שלי. כשהייתי יותר צעירה, חשבתי שאני לא יכולה לעשות כלום, הייתי שושנה הקטנה. אבל הרבה בזכות בעלי שנותן לי המון כוחות, מאמין בי ודוחף אותי, אני לא חושבת שאני האישה הקטנה".
בשיתוף האיחוד האירופי

פרסום ראשוני: 17:07 , 04.03.21