ג׳ הוא בחור גדול הנמצא על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה. הוא גם גבוה ונאה ואדיב ובדרך כלל הוא מאוד שקט. מי שממש שם לב, ישמע אותו בעיתות שגרה מפיק קצת קולות לא רגילים או יראה שהוא קופץ את אגרופיו ונושך בעדינות את אגודלו כאשר הוא מתוח. אבל הוא לעולם לא פוגע באיש.
לפני יומיים הוא מצא את עצמו בזמן אזעקה במרכז מסחרי יחד עם אימו והם נאלצו להיכנס למקלט ציבורי. ג' פחד והיה לחוץ ולכן החל לחזור בקול רם על משפטים שאותם אמר לאימו. ״עכשיו יושבים במקלט״, ״עכשיו יש אזעקה״. אמו של גיל לא התרגשה. היא מכירה אותו. היא יודעת שהוא מבין היטב את מה שקורה סביבו, אולם כאוטיסט יש לו קשיי ויסות וחוסר יכולת לשלוט על הקולות והמשפטים החזרתיים שהוא מבטא.
מכיוון שהוא לא פגע באף אחד, התגובה של הסביבה הדהימה אותה. אנשים התלוננו על התנהגותו של ג' ונרתעו ממנו, מה שהוסיף למתח שלו והגביר את ההתנהגות הלא רגילה שלו והמצוקה שחווה מהמתח של האזעקה.
השכנים של דלית (שם בדוי) הרחיקו לכת אף יותר. כאשר בנה אסף (שם בדוי) החל להתנהג בעצבנות במקלט בזמן אזעקה, קפץ במקום וצעק, אחת השכנות פנתה אליה ואמרה, ״תשתלטי עליו כבר!״ ובהמשך השכנים אף התנגדו שאסף ייכנס איתם למקלט, מה שגרם לכך שכל המשפחה נמנעה מלהגיע. משפחתה של דלית מתגוררת באזור שבו יש אזעקות רבות.
בני משפחה רבים של אוטיסטים פנו אליי וסיפרו על מבטים מוזרים, התנהגות שיפוטית, והערות פוגעניות שהופנו אליהם בדיוק ברגעים הכי קשים, שבהם הם ניסו להגן על עצמם ולהיכנס למקלטים, ולהרגיע את ילדם האוטיסט.
במדינה שלנו, בזמן שיש התרעה כולם נבהלים .עם זאת, רובנו יודעים לשלוט בפחדים. אנחנו לרוב משתתקים, מתרכזים בטלפונים שלנו, מה שנוח מאד לסביבתנו כאשר אנחנו בחברת אנשים אחרים.
המוח של האוטיסטים מחווט בצורה שונה.
אוטיסטים הם הרבה יותר רגישים. אצל רבים, השמיעה יותר חדה. הם שומעים את האזעקות הרבה יותר חזק מאיתנו, האנשים ה״רגילים״. חוש הריח שלהם יותר חד. ייתכן שזה בפני עצמו מפריע להם להיכנס למקומות חדשים שהם אינם רגילים אליהם, לדוגמה מקלטים. ריח חזק יכול ממש להלחיץ אותם. רבים מהם רגישים לאורות חזקים, ובמיוחד כאלה שמהבהבים. העומס החושי גורם להם להתנהגויות מוזרות שעשויות להטריד את מי שנמצא בסביבתם.
שירלי בלייאר-שטיין צילום: יואב דודקביץ'בנוסף לרגישות חושית, היוצרת עומס אדיר אצל אוטיסטים, האוטיסטים גם לא מסוגלים להסתיר את רגשותיהם. לכן סטרס קיצוני ורגשות של פחד, לחץ וחוסר אונים עשויות לגרום להתנהגויות שמיועדות להרגיע את המערכת העצבית, אולם לסביבה נראות חריגות. זה יכול להיות דיבור חזרתי והשמעת קולות רמים. זה יכול להיות צחוק בלתי נשלט. זה יכול להתבטא בהליכה חסרת מנוחה הלוך ושוב. בנפנופי ידיים. קפיצות במקום.
יש הרבה אוטיסטים שבמצבי לחץ פוגעים בעצמם. וזה קשה מאוד לכל מי שבסביבתם.
מה שחשוב לזכור הוא, שגם לאוטיסטים ולמשפחותיהם מגיע לקבל הבנה והכלה מהסביבה, במיוחד בתקופה המתוחה והמאתגרת שבה אנו נמצאים, ובמיוחד במצבים מסכני חיים של אזעקות.
האוטיסטים מבינים מה קורה, לפעמים יותר מדי. הם מפחדים כמו כולנו. הם רק מסתירים את זה פחות, ולא מצליחים להשתלט על הגוף והמוח שגורמים להם להתנהג באופן שהם לא מתכוונים.
מה אתם יכולים לעשות? זה הזמן להושיט יד לאוטיסטים ומשפחותיהם. להציע חיוך, מילה טובה. להתעלם מהתנהגויות מאתגרות עד כמה שאפשר. לעשות לאוטיסטים מקום. עזרו להם בכך שתדברו אליהם בגובה העיניים. והכי חשוב, אל תסגרו בפניהם את דלת המקלט.
שירלי בלייאר-שטיין היא סופרת, עו"ד לצרכים מיוחדים ואמא של דן, בוגר אוטיסט
