בשיתוף מפעל הפיס
צפו במפגש:
מפעל הפיס - מפגש סיכום מסע קצינות
(צילום: ירון שרון ורונית כהן )
כתבת וידאו: שי בן יעקב | צילום: ירון שרון, רונית כהן | בימוי המסע: נתלי רוגל
בשנתיים וחצי האחרונות, המציאות גבתה מחיר כבד מקצינות הנפגעים; החשיפה המתמשכת לכאב של הפצועים והמשפחות השכולות, יצר עומס רגשי מצטבר שנותר ללא מענה. כדי לאפשר להן לעצור, לעבד, להתמודד ולהתחיל להחלים, יצאה קבוצה ראשונה של קצינות נפגעים למסע חוסן בבולגריה. הפרויקט, יוזמה של Rising Heroes, בתמיכת מפעל הפיס, העניק להן את המרחב להירגע, לשחרר ולהבין שהן לא לבד.
7 צפייה בגלריה
"הן היו חשופות מכלי שני לאירועים מאוד קשים, זה משהו שמותיר חותם עמוק על הנפש", ד"ר אושרי בר-גיל
(צילום: ירון שרון )
"מה שאנחנו רואים אצל הרבה מאוד מאוכלוסיית המטפלים בעקבות המלחמה, זה מה שנקרא 'טראומטיזציה משנית'", מסביר ד"ר אושרי בר-גיל, פסיכולוג ארגוני, חבר סגל בכיר בתוכנית לפסיכולוגיה ארגונית, המרכז האקדמי רופין ומטפל במסעות הארגון. הוא מתאר את המציאות המורכבת של הקצינות: "הן בעצמן לא עברו את האירוע הטראומטי של הפציעה, של הירי, של ההרג, אבל הן היו חשופות מכלי שני לאירועים מאוד קשים, זה משהו שמותיר חותם עמוק על הנפש".
לדבריו, זו בדיוק הסיבה שהמסע היה הכרחי – כדי להעניק תוקף לרגשות שלהן, לדעת שזה בסדר לטפל גם בעצמן. "חלק מהחשיבות של המסע - שהיא תדע שמגיעה גם לה, שהיא עבדה לא פחות קשה, אפילו אם היא לא הייתה ממש בעזה או בשדה קרב".
העומס הזה מתעצם לנוכח העובדה שבשנתיים וחצי האחרונות, הכאב הוא נחלת הכלל, הגבולות בין האישי למקצועי היטשטשו. "צריך להבין שגם הן, כמו כולנו, הכירו במעגלים הקרובים שלהן אנשים שהם איבדו. הן היו צריכות איכשהו לנווט בין תהליכי האבל והאובדן האישיים שלהן, לבין התהליכים שבהם הן נדרשות להיות שם עבור האחרים", מדגישה אולי שנידר, פסיכולוגית קלינית ומטפלת במסעות הארגון.
7 צפייה בגלריה
"צריך להבין שגם הן, כמו כולנו, הכירו במעגלים הקרובים שלהן אנשים שהם איבדו", אולי שנידר
(צילום: רונית כהן)
"לא להדחיק, פשוט לתת לרגש לצאת"
הטיפול התמקד ביצירת מרחב בטוח לפרוק את המטענים שנצברו. "זה מקום מאוד משמעותי עבורן לשתף חוויות שעד היום לא תמיד יכלו לשתף או לדבר עליהן, בטח שלא בצורה כזו", מסביר ד"ר בר גיל. מעבר לשיחות האישיות, הלב הפועם של המסע היה הדינמיקה הקבוצתית; נשים שלא בהכרח הכירו קודם, גילו שהן לא לבד. "הן יכלו לתמוך אחת בשנייה, להרגיש את הדומה ביניהן, והדבר הזה של המכנה המשותף יצר חוויית שייכות חזקה" אומרת שנידר.
התהליך אפשר להן לבחון מחדש את מה שחוו, מנקודת מבט רחבה יותר. "זה אפשר לכל אחת לשמוע את הסיפור של החברה שלה, ולתת עדות חדשה למה שקרה שם, אבל מתוך המרחק, מתוך היכולת לראות אותה ורק אותה, לא בהכרח את האירוע, לא את המערכת ולא את הצבא ", מסביר ד"ר בר גיל.
הסביבה התומכת יצרה מרחב בו כל אחת יכלה להיות הכי כנה עם עצמה וחברותיה. "זה באמת היה מקום שיכולנו ממש להתחבר למה שעברנו, לא להדחיק ופשוט לתת לכל הרגשות שהיו לנו לזרום החוצה", מתארת אחינעם רוטשטיין, אחת הקצינות שהשתתפה במסע.
על שלי תורג׳מן, משתתפת נוספת במסע, התהליך השפיע עמוקות. "פתאום משהו במסע טיפה עשה סדר בראש. אני חושבת שהוא שחרר בי משהו, כאילו משהו בי נרגע", היא מספרת. "בא לי להגיד לעצמי, לחברות שלי, ש'את עושה הכי טוב שאת יכולה'. המסע הזה חידד לי את זה".
חיבוק קבוצתי במינוס 4 מעלות
המסע התקיים בנופים המושלגים של הרי בולגריה, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהטיפול. "הגענו וזה היה מאוד סימבולי, תחושת ערפל סמיכה כזאת", מתאר ד"ר בר גיל. "ככל שהמשכנו לעבוד, משהו במזג האוויר השתנה, השמיים התבהרו וראינו איך הזיכרונות האלה, כמו השלג שנערם, קצת נמסים".
כדי לאפשר לתהליך העדין הזה לקרות בצורה אפקטיבית ובזמן קצר, היה צורך לייצר מרחב שונה, מקום בו המגננות יכולות לרדת. "כשרוצים לעזור לאנשים לעבור תהליך אינטנסיבי ומשמעותי בזמן קצר, יש ערך בלהוציא את האנשים משגרת החיים הקבועה שלהם", מסבירה שנידר את בחירת המיקום. "להיות רחוקות מהסחות דעת, פחות טלפונים, פחות הצקות ביומיום. אז יש משהו שבעצם מחדד את החושים ומאפשר לנו להיות מאוד ב'זום-אין' לגבי התהליכים הפנימיים שלנו".
שנידר מתארת רגע אחד שממחיש את העוצמה של הניתוק והחיבור מחדש, בטמפרטורה של מינוס ארבע מעלות: "יצאנו לטיול קצר בשלג, היה קור איימים. אבל, זה אפשר לדבר בעמידה, תוך כדי חיבוק, במעגל קבוצתי שכולנו מחובקות ונעזרות אחת בשנייה. ברגע שהסביבה היא אחרת, בחיבוק, בתנועה, אז גם התהליכים מבפנים מקבלים איזושהי אינטנסיביות וייחודיות אחרת". ד"ר בר גיל מוסיף: "בעיניי, זה היה משהו שהיה אפשרי, איכשהו, רק שם".
את החוויה העוצמתית מסכמת שנידר במשפט אחד מרגש: "אני מרגישה שהכרתי נשים צעירות מעוררות השראה שנתנו לי לא פחות ממה שאני נתתי להן, זו הייתה זכות גדולה לעשות את זה".
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 09:59, 05.02.26
