בהשתתפות הסתדרות המורים ובנק מסד
5 צפייה בגלריה
"אדם שבוחר לעסוק בחינוך מאמין ביכולת לעצב מציאות". המחנכת חוה ברנע
(צילום: אביגיל עוזי)
"לא לוותר על אף תלמיד"
חוה ברנע, מחנכת, בי"ס רחביה ע"ש פולה ודוד בן גוריון, ירושלים
במהלך הקריירה המרשימה שלה, העמידה חוה ברנע דורות רבים של תלמידים ותלמידות. כשנודע להם שהיא עלתה לגמר המורה של המדינה, הם מיהרו להביע את התרגשותם. "קיבלתי תגובות חמות ממעגלים שונים בחיי ולא מעט מהורים ומתלמידים בעבר", היא מספרת. "לאורך השנים התנהלתי בשיח טבעי ורק עם השנים הבנתי עד כמה כל מילה שלי והעצמה הייתה בעלת השפעה. מעידים על כך מכתבים אישיים שקיבלתי לאורך השנים של הורים וילדים. גם אם השינוי היה קטן זוכרים לי לטובה את הגישה והאמונה בהם. היום כבעלת ניסיון של 30 שנה אני מבינה שאדם שבוחר לעסוק בחינוך ועושה את עבודתו נאמנה, הוא אדם שמאמין בבני אדם וביכולת שלהם לחולל שינוי, לעצב מציאות".
את יכולה לחלוק איתנו סיפור שידגים זאת?
"תלמיד שהזמין אותי לחתונה שלו סיפר שלא ישכח איך חשש מהחברים שלא שיתפו אותו במשחקים. התערבתי, חיזקתי ולימדתי אותו לפנות ולהגיב. עצות שעזרו לו ונתנו לו ביטחון בחברה. אני זוכרת גם תלמידה ביישנית שהעצמתי והצליחה להכין פעילות ולעמוד ולהרצות בפני הכיתה וזוקפת לזכותי את ההצלחה שלה. בגדול השינוי קורה עם הגישה שמלווה אותי: לא לוותר על אף תלמיד/ה ולא לוותר להם".
יש הרבה שיח בתקופה האחרונה על אלימות בין נוער וילדים וגם זלזול ופגיעה במורים.
"זאת אכן בעיה מדאיגה מאוד והמקרים האחרונים מהווים בעיניי קריאת השכמה. עלינו לגייס את מלוא המשאבים החינוכיים, הערכיים והקהילתיים כדי למגר את האלימות. לנהוג באפס סבלנות לאלימות. באופן אישי לא נתקלתי באלימות קשה, זלזול או פגיעה משמעותית. אולי מהסיבות שלאורך השנים עבדתי עם תלמידים צעירים ובתי ספר בהם רוב האוכלוסייה הייתה יחסית חזקה. אני מאמינה שתרם לכך גם הקשר הרצוף והאישי שאיתו אני מתנהלת".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות של הממשלה והמדינה. שילוב של רפורמות מבניות, השקעה בהון האנושי, וחדשנות פדגוגית. צריך לחזק את מעמד המורה ואיכותו".
"רציתי להשקיע איפה שאוכל לתרום יותר"
שחר זיו, מחנך, בי"ס בליך, רמת גן
כששחר זיו סיים את שירותו הצבאי הוא היה צריך להכריע באיזה תחום הוא הולך לעבוד. "מבחינתי היו רק שתי אפשרויות - או רכז בחינוך הבלתי פורמלי או מורה בחינוך הפורמלי. במהלך הטיול הגדול במזרח, התחדדה אצלי המחשבה שארצה להיות מורה, מכיוון שיש למערכת הזאת יותר כוח והשפעה - כל אזרח ישראלי עובר במערכת הזו, היא חובה. זכרתי שחינוך זה הכוח שלי, ורציתי להשקיע אותו איפה שאוכל לתרום יותר. משם הלכתי ללמוד בתוכנית המצוינות של בר אילן, נחשונים להוראה, ומצאתי את עצמי חוזר ללמד תנ"ך בתיכון בליך ברמת גן שבו למדתי.
"גדלתי בבית חילוני לגמרי והרבה פעמים אנשים סביבי חשבו שזה תמוה שבחרתי להיות מורה לתנ"ך. מבחינתי זה היה טבעי. בתור נער בצופים התעסקנו הרבה בזהות ישראלית ויהודית, והשייכות שלנו לעם ולחברה. מבחינתי התנ"ך הוא לא ספר דת. אלא ארון ספרים שמלא בסיפורים שעיצבו את זהותו של העם היהודי לאורך הדורות, ואני גאה להיות חלק מהעם הזה".
בשבעה באוקטובר, זיו התגייס למילואים ונשלח להגן על הר החרמון. "בימים הראשונים היה חוסר ודאות אם המלחמה תיפתח גם בצפון ואם יהיה ניסיון כיבוש של ההר. לאחר כמה שבועות עברנו לשגרה של הגנה, ובזמן הזה היה לי הפנאי לשלוח סרטונים לתלמידים, לעשות להם הפעלות בווטסאפ הכיתתי, ואפילו הייתה לי ההזדמנות לנסוע מהחרמון הלוך חזור לתיכון, כדי לצפות בתלמידים שלי מציגים את הניסויים שעליהם הם עבדו לקראת תחרות ארצית".
יש הרבה שיח בתקופה האחרונה על אלימות בין נוער וילדים וגם זלזול ופגיעה במורים. נתקלת בתופעה ומה לדעתך צריך לעשות כדי לטפל בבעיה?
"באחד הימים עברתי בחצר בית הספר, וראיתי איך התלמידים חוגגים 'יום הולדת' לתלמיד אחר - הוא עבר ביניהם והחברים שלו היכו אותו. בשיחה עם ההורים לאחר האירוע, התלמיד המוכה הסביר שהוא בחר לעבור בתוך הקהל, ושזה בצחוק. הוא והחברים שלו לא ראו מה הבעיה לחגוג באופן הזה.
"אני חושב שאירועים מהסוג הזה ממחישים שהאלימות הפכה לשגרה, והציבור הישראלי נהיה קהה. אני מאמין שצריך להתייחס לכל אירוע אלימות קטן כגדול. לא להעלים עין, ולהעדיף תמיד להתמודד עם השיחות הקשות, ולנסות לקיים שיח משותף מורה-הורה-תלמיד בשביל להדגיש את חומרת הבעיה.
בנוסף לצד המשמעתי יש לחשוף את התלמידים לנושאים מורכבים מבחינה מדינית-פוליטית, ולא לפחד לקיים שיח ערכי בכיתות. יש בציבור דעות מגוונות: צריך להציג את כולן, ולתת לתלמידים להשמיע את קולם במסגרת דיון ערכי וחשיבה ביקורתית".
"כשילד מרגיש שייך - הוא פחות פוגע"
מהא נסראלדין, מורה לשפה, יסודי אלאשראק, עספיא
כשמהא נסראלדין מהמועצה המקומית הדרוזית עספיא מונה את שלל התפקידים והיוזמות שלה, אי אפשר שלא להתפעל. אנשים שעובדים איתה מעידים שהיא "מקצועית מאוד, עקבית, שואפת לשלמות ולפרפקציוניזם".
נסראלדין יזמה והובילה תוכנית לצמצום פערים ומחנכת לערכים כמו התנדבות, נתינה, מצוינות ואהבת הארץ. "כל השנים למדתי והשכלתי והרחבתי את ארגז הכלים שלי. אני מאמינה בהתחדשות וביצירתיות, זה נתן לי להתמודד ולהתאים את עצמי למצבים משתנים. אני נעזרת עכשיו, למשל, בבינה המלאכותית כדי לשכנע ילדים לקרוא. ההוראה חיזקה בי את האמונה ביכולת שלי להשפיע ולהוביל ביעילות ובאפקטיביות".
שתפי אותנו בסיפור הצלחה מרגש.
"לפני לא מעט שנים, הגיע לכיתה א’ תלמיד עם בעיות רגשיות והתנהגותיות – הוא בכה, לא התקרב לילדים, סבל מפחדים, התנגד למשימות.
"אז כל יום בבוקר קיבלתי אותו בשער בית הספר עם חיוך וחיבוק, כדי שירגיש ביטחון. ניהלתי איתו שיחות אישיות, אכלנו ביחד בהפסקה, ביקרתי בבית שלו, ואחר כך נתתי לו תפקידים כמו תורן בכיתה, עוזר המורה, מלך השבוע. התחלתי לראות שינוי, לא ויתרתי והמשכתי. בסוף השנה הוא היה תלמיד אחר, מוצלח, משתף פעולה, משחק עם התלמידים, בשל ללמידה, מתלהב להגיע לבית הספר. היום התלמיד הזה קצין ואני שומרת איתו על קשר".
מה העצות שלך למאבק באלימות?
" לחזק את הסמכות והגב של המורים. מורה שלא מרגיש מוגן לא יכול ללמד. הכשרת מורים להתמודד עם מצבי קיצון, עבודה מערכתית עם הורים - חלק מהאלימות מתחיל מחוסר גבולות בבית, חינוך רגשי-חברתי מגיל צעיר, נוכחות משמעותית של אנשי מקצוע ושינוי אקלים בית ספרי - טקסים, פעילויות משותפות, קבוצות מנהיגות, מעורבות חברתית. כשילד מרגיש שייך - הוא פחות פוגע".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"השקעה אמיתית במורים, שכר מכובד, עומס סביר שמאפשר למורה לנשום וכיתות קטנות".
"המקצוע חידד אצלי את תחושת השליחות"
קרן רוזנבאום, מחנכת, בי"ס גלי עתלית, עתלית
כשקרן רוזנבאום הייתה ילדה היא למדה בבית ספר "גלי עתלית" בעתלית. כיום היא מחנכת באותו בית ספר, ועבורה זו סגירת מעגל. "אני מובילה את החטיבה הצעירה, שכבות א-ג בבית הספר ומחנכת כיתה. אני גם שותפה בתהליכים המקדמים חדשנות ויוזמות במסגרת תחום המו"פ במשרד החינוך ומביאה את החיבור בין עולם הילדים לבין חשיבה חדשנית המובילה תהליכים משמעותיים בשדה החינוכי. מה שמשך אותי להוראה זה החינוך הערכי שקיבלתי וינקתי מבית הוריי, סביי וסבתותיי, שגם בלי להיות אנשי חינוך, ידעו לדבר בבית ערכים חשובים לצד ידע והשכלה, ולימדו אותנו, הילדים והנכדים, דרך ארץ, כבוד ועזרה לזולת".
מה תרם לך המקצוע?
"חידד את תחושת השליחות וחיזק אצלי יכולות של הקשבה, הכלה והבנה עמוקה של תלמידים מעבר להישגים לימודיים".
את יכולה לשתף אותנו בסיפור שמדגים זאת?
"לפני כמה שנים, חינכתי כיתה א', ואחד התלמידים, תלמיד מתוק ונבון, התקשה בתקשורת עם הסובבים אותו ובהבנת מצבים חברתיים. בהמשך הוא אובחן על הספקטרום האוטיסטי. נוצר בינינו קשר עמוק שהתבסס על הקשבה, הכלה ואמונה ביכולות שלו. לאחר החלטה בית ספרית בהיוועצות עם אנשי המקצוע בתחום האוטיזם, הוחלט שהתלמיד יועבר למסגרת חינוכית אחרת בבית הספר. עם המעבר חלה הידרדרות משמעותית במצבו. הוא הפסיק לדבר ונכנס לעולם פנימי משלו. מתוך תחושת אחריות ואכפתיות יצרתי קשר מחדש עם משפחתו, ביקשתי לבוא אליהם לביקור בית. הבנתי עד כמה הוא זקוק למרחב בטוח ומוכר. התלמיד ראה אותי ורץ לעברי, התיישב על ברכיי וחיבק. מיד לאחר הביקור יזמתי תהליך מקצועי בעזרתה של מנהלת בית הספר דאז, להחזרתו לכיתה הרגילה בליווי מתאים. בהדרגה הוא חזר לתקשר, להשתלב ולהיות ילד שמח ובטוח. עבורי זהו רגע שממחיש את הכוח שיש לקשר אנושי, לאמונה ולדיאלוג אמיתי והיכולת לחולל שינוי עמוק".
יצא לך להיתקל בגילויי אלימות וזלזול מצד תלמידים?
"כן, נתקלתי בתופעות של אלימות, לצערי. התופעה קיימת בכל מקום ואנו שומעים עליה מדי יום. אני מאמינה שכדי לטפל באלימות, צריך להבין שהיא מושפעת מהעולם הדיגיטלי שבו הילדים חיים. הילדים חשופים למידע בלתי מבוקר ברשתות, ללא כלים לעבד אותו. לכן, אחד הצעדים המרכזיים הוא לעצור, לחשוב מחוץ לקופסה, לבחון מחדש ולהתאים את המענים למציאות המשתנה. בסופו של דבר, אלימות לא נפתרת רק דרך ענישה, אלא דרך חינוך שמחבר בין רגש, הבנת השלכות, גבולות ברורים ויכולת אמיצה להשתנות כשצריך".
5 צפייה בגלריה
"צריך להחזיר למקצוע את תחושת השליחות והמשמעות". המחנכת רווית פרץ שפס
(צילום: אביגיל עוזי)
"שינוי מתחיל בקשר שמחזיק גם כשקשה"
רווית פרץ שפס, מחנכת, בי"ס נטעים, לוד | מסלול החינוך המיוחד ע"ש עומר סמדג'ה ז"ל
עד לפני עשור, רווית פרץ שפס עבדה בהפקת אירועים. "אבל לאט לאט הבנתי שאני מתחברת למשהו יותר טיפולי, עבודה פרטנית עם ילדים, משהו מעצים ושאני יכולה לסייע מתוך מה שלמדתי, גדלתי והתפתחתי דרכו. לעולם החינוך נשאבתי עם המון אהבה, למדתי לראות את הילדים בעולמם השלם מבוקר עד ערב, אני גם רכזת חינוך חברתית, שזה בעצם המקום שנותן המון אנרגיה וכוח לילדים להתחבר לקהילה ולהיות מעורבים יותר".
עכשיו, פרץ שפס מתחרה במסלול החינוך המיוחד על שם רס"ל (במיל') עומר סמדג'ה ז"ל. "ליוויתי פעם תלמיד שהגיע עם חוויית כישלון מתמשכת והתנהגויות מתפרצות. בתחילת הדרך, כל אינטראקציה איתו הייתה מלווה בהתנגדות ובחוסר אמון. בחרתי להתמקד בקשר האישי – להיות עבורו מבוגר יציב, לא שיפוטי, כזה שלא מוותר עליו גם ברגעים הקשים, להקשיב לצורך שלו. לאט ובהדרגה, דרך שיחות קצרות, הצלחות קטנות והכרה בכוחות שלו, משהו התחיל להשתנות. הוא התחיל להישאר יותר זמן בשיעור, פחות חיפש סיבות לברוח מהכיתה, לקח אחריות, ביקש עזרה, לאט לאט חיזקנו לו את הביטחון וסללנו דרך חדשה לחזרה לקהילה. זה רגע שמזקק את האמונה שלי – ששינוי מתחיל בקשר שמחזיק גם כשקשה".
את מן הסתם נתקלת באלימות.
"כן, זו תופעה שאנחנו פוגשים, והיא משקפת הרבה פעמים מצוקה, חוסר ויסות וחוסר תחושת שייכות. כשילד מרגיש שרואים אותו ושיש לו מקום – הצורך שלו 'להילחם' פוחת וכך גם אצל הוריו. התגובה לגל האלימות צריכה להיות מערכתית, משותפת של כל הגורמים המטפלים יחד: חיזוק הקשר בין אנשי הצוות והתלמיד, יצירת שפה ושיח רגשי משותף, כמובן הצבת גבולות ברורים ביחד עם נתינת חום ואהבה ועבודה משותפת עם ההורים והקהילה, לנסות ולגייס ולתת עוד כוח ואמונה בהורים שיש עוד דרכים ואפשר לשנות מסלול בעבודה משותפת ועקבית".
איך גורמים לעוד אנשים איכותיים לעשות כמוך הסבה לחינוך?
"צריך להחזיר למקצוע את תחושת השליחות והמשמעות, לתת למורים אוטונומיה ואמון מקצועי, להשקיע בהתפתחות אישית ורגשית של אנשי חינוך, לא רק פדגוגית ולבנות תרבות ארגונית תומכת, שבה מורה לא מרגיש לבד".
הטקס החגיגי בו יוכרזו הזוכים בתחרות "המורה של המדינה" יתקיים ב-28 במאי באולם סמולרש באוניברסיטת תל־אביב וישודר בשידור חי באתר ynet.
בהשתתפות הסתדרות המורים ובנק מסד
