מבעד לחלון של עמדת הלוגיסטיקה בבסיס ג'וליס, סמיון בן ה-22 מספק ציוד לחיילים. כבר שנתיים וחצי שהוא מתייצב מדי בוקר באותה עמדה שבה שירת אביו לפניו - אב שלא הספיק לראות אותו גדל - ומבצע את משימותיו בחריצות רבה. ולא פחות חשוב מכך, בהתנדבות מלאה.
בשבוע שעבר, בפעם הראשונה, סמיון לא הגיע אל אותה עמדה כמתנדב - אלא במדי צה"ל, כחייל מן המניין.
סמיון מגשים את חלומו ומתגייס לצה"ל
(צילום: באדיבות "גדולים במדים")
"בחרתי לשרת בלוגיסטיקה כי רציתי להמשיך את הדרך של אבא שלי", מספר סמיון, "השירות בחיל הלוגיסטיקה הוא משהו שחשבתי עליו מהרגע הראשון שנכנסתי לתוכנית 'גדולים במדים'. עבורי, אין כבוד גדול יותר מכך שאני מצליח לעזור לחיילים, לדאוג להם לציוד חדש ולאפשר להם לבצע את המשימות שלהם כשהם מסודרים".
כדי להבין עד כמה הנקודה שבה הוא נמצא כעת אינה מובנת מאליה, צריך לחזור 22 שנה אחורה, לתינוק שנולד עם לקות ראייה קשה, כמעט עיוור, לאב הלום קרב ממלחמת לבנון. אב שחיכה ללידת בנו הראשון בכיליון עיניים.
אולם שבוע לאחר הלידה, שם האב קץ לחייו - מקרה שצה"ל הכיר בו בהמשך כפועל יוצא של פגיעתו הנפשית בשירות, ומאז סמיון מוכר רשמית כיתום צה"ל.
אמו הביולוגית של סמיון התקשתה לתפקד ולגדל את התינוק הקטן לבדה, וכשהיה בן ארבעה חודשים הוא נשלח למשפחת אומנה - שמאז הפכה למשפחתו.
עד היום הוא מתקשה לדבר על מותו של אביו, ואף נמנע מלומר את המילה "התאבדות", ומתאר זאת כחוסר יכולת של האב לשאת את המצב.
"למרות הכאב והקושי, סמיון גדל להיות בחור ורבלי, עצמאי ומלא מוטיבציה", אומרת ברכה, אם האומנה, בהתרגשות. "הוא גם מאוד גאה באבא שלו ששירת בצבא, מבחינתו הוא ממשיך את דרכו".
המאבק על המדים
הדרך מההתנדבות אל הגיוס הרשמי לא הייתה קלה. במשך שנתיים וחצי סמיון נאלץ לעמוד מול ועדות שונות, עבר בדיקות רפואיות חוזרות ונשנות ומילא אינספור טפסים. ובכל פעם שנדמה היה שהבירוקרטיה סוגרת את הדלת, סמיון היה זה שדחף לפתוח אותה מחדש.
"הייאוש הזה, שכל פעם אומרים לו בוועדה לעבור בדיקה חוזרת כי חלפו שלושה חודשים מאז הבדיקה הקודמת, היה מתיש", מתארת ברכה, "אני מזמן הייתי מוותרת, אבל הוא התעקש להמשיך ולא הרפה".
3 צפייה בגלריה
סמיון עם ברכה ויתר בני משפחתו בטקס הגיוס. עבר שנתיים וחצי של קרבות מול הבירוקרטיה הצבאית
(צילום: באדיבות "גדולים במדים")
בסופו של דבר, העקשנות השתלמה והוא נמצא מתאים לשירות. בחמישי שעבר (7 במאי), התגייס סמיון לצה"ל יחד עם 15 צעירים נוספים עם צרכים מיוחדים כחלק מתוכנית "גדולים במדים" - פרויקט ייחודי שמופעל על ידי "יד לילד המיוחד" בשיתוף Jnf ארה"ב, ומשלב צעירים וצעירות עם מוגבלויות, בשירות התנדבותי בבסיסי צה"ל.
עד כה, כ-1,100 מתנדבים בתוכנית משרתים ב-70 בסיסים בכל הארץ, כשהם לובשים מדים ועוסקים בתפקידים לוגיסטיים ומנהליים.
סמיון: "המדים והחוגר גורמים לי להרגיש שייך לחברה הישראלית. אני אוהב את החיילים ואת התקשורת איתם, וזאת זכות עבורי לשרת בצה"ל"
אבל גם בתוך המסגרת ההתנדבותית בג'וליס, סמיון הספיק להתבלט: עוד לפני שעלה על מדים וקיבל את החוגר, הוא הוזמן להעביר הרצאה בפני צוערות בקורס קצינות נפגעים, ובה סיפר על חייו כבן שכול ועל המשמעות של תפקידן עבורו ועבור משפחות שכולות אחרות.
"היה לי חשוב לדבר בפניהן", הוא אומר. "סיפרתי את הסיפור שלי כבן שכול, והסברתי להן עד כמה התפקיד שלהן משמעותי עבורנו, המשפחות. הן עוזרות לנו המון, גם בדברים הקטנים שנראים פשוטים, והיה לי חשוב שהן ידעו את זה".
בשבת הקרובה הוא מתכנן ביקור אצל סבו וסבתו, הוריו של אביו, איתם הוא שומר על קשר רציף. זו תהיה הפעם הראשונה שבה יראו את נכדם במדים, והוא בטוח שזה יגרום להם אושר וגאווה רבה.
"הם מאוד שמחים על הגיוס שלי ותמכו בי לאורך כל התקופה שבה נאבקתי להתגייס", הוא אומר, "גם אמי הביולוגית תומכת וגאה בכך שהתגייסתי לצה"ל, ובעיקר שמחה בשבילי שהצלחתי להגשים את החלום להיות חייל".
3 צפייה בגלריה
סמיון עם הורי האמנה בטקס הגיוס. "מתרכז בביצוע המשימות על הצד הטוב ביותר"
(צילום: באדיבות "גדולים במדים")
ואיך אתה מרגיש היום, אחרי שהגשמת את החלום שנלחמת עבורו כל כך הרבה זמן?
"אני כבר מת להיות חייל", הוא עונה בהתרגשות, "המדים והחוגר גורמים לי להרגיש שייך לחברה הישראלית. אני אוהב את החיילים ואת התקשורת איתם. זאת זכות עבורי לשרת בצה"ל, ואני מאוד מתרגש".
יש כבר תוכניות מה תעשה אחרי השירות?
"כרגע אני מתרכז בביצוע המשימות שנדרשות ממני על הצד הטוב ביותר, אחר כך אתחיל לתכנן את הצעדים הבאים. לכל דבר הזמן שלו, ואני משתדל לחיות את ההווה".
