בשיתוף נגישות ישראל
לפני חודשים אחדים עמד עמי חזיזה בתור ארוך בחנות לציוד ספורט. עבור רוב האנשים זו סיטואציה מתסכלת, אבל נסבלת. עבורו, זו הייתה סיטואציה שהגוף פירש כסכנה. "אני איש של פייט", מסביר חזיזה, יזם חברתי, יועץ ומרצה בנושא פוסט טראומה. "אם יש תור, אנשים ולחץ, אני יכול לאבד את זה". כשהבין שהוא לא מצליח להישאר בתור, שלף את הפטור מתור. במקום הקלה, הגיעו המבטים והשאלות. "קפצו עליי מהתור ואמרו לי, 'מה זה הפטור מתור שהוצאת'. אנשים תפסו אותי, 'תירגע, תירגע'. סיימתי את האירוע מותש, ובעיקר התבזיתי מול הילד שלי".
האירוע הזה התרחש בחנות רגילה, ביום רגיל, בתוך סיטואציה שרובנו כמעט לא עוצרים לחשוב עליה: תור, רעש, צפיפות. עבור אדם עם פוסט טראומה, כל אחד מהם עלול להפוך לטריגר. מבחוץ לא תמיד רואים דבר. אין כיסא גלגלים, אין מקל נחייה, אין סימן שמסביר לסביבה שהאדם מולה לא סתם "חסר סבלנות", אלא נמצא ברגע של מצוקה אמיתית.
בדיוק את הפער הזה מבקשת עמותת "נגישות ישראל" לצמצם. העמותה, שמובילה בארץ את נושא הנגישות לכל סוגי המוגבלויות בכל תחומי החיים מאז 1999, מקדמת את הנגישות על ידי העלאת מודעות, פיתוח מודלים ופתרונות ישימים, חקיקה והטמעה. אחרי שנים שבהן העמותה קידמה נגישות במרחב הציבורי שזוהתה בעיקר עם הנגשה פיזית - רמפות, מעליות, חניות, שילוט והתאמות לאנשים עם מוגבלויות שונות, וכן קידמה את נושא הנגישות בשירות, בהעסקה ונגישות דיגיטלית - כעת העמותה מובילה תהליך ראשון מסוגו בארץ ובעולם: הגדרת נגישות במרחב הציבורי לנפגעי פוסט טראומה.
על פי דוח מבקר המדינה, כשני מיליון ישראלים מצויים בסיכון גבוה לפתח פוסט טראומה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיה. על רקע הערכות אלה קיימה העמותה מפגשי שולחנות עגולים שבהם השתתפו נפגעי טראומה, אנשי מקצוע, בעלי עסקים, נציגי ציבור ונותני שירות, במטרה להבין איך צריך להיראות מרחב ציבורי שמצליח להכיל גם פציעה שאינה נראית לעין. "ניסינו לייצר פריצת דרך", אומר יובל וגנר, מייסד ויו"ר עמותת נגישות ישראל. "כמו שהגדרנו בעבר מהי נגישות לכיסא גלגלים, כך נגדיר נגישות לנפגעי טראומה"
"הפציעה השקופה היא קודם שקופה פנימה"
השאלה שעומדת במרכז התהליך נשמעת פשוטה, אבל כמעט לא נשאלה עד היום: מה קורה לאדם שאינו מצליח להמתין בתור, להיכנס לבנק, לשבת באזור המתנה במיון או להישאר במקום רועש וצפוף, מפני שהגוף שלו מפרש את הסיטואציה כאיום?
חזיזה מכיר את השאלה הזאת מקרוב. שנים חלפו עד שחיבר בין הזעם, קשיי השינה, הדריכות וההימנעויות לבין מה שעבר כלוחם גולני בעזה ובגבול לבנון. "הפציעה השקופה היא קודם שקופה פנימה", הוא אומר. "החלטתי לבלוע את זה". גם היום, במרחב הציבורי, הוא מתנהל מתוך דריכות כמעט קבועה. "גם בבית קפה, אני יושב עם הגב לקיר, פנים לדלת. סורק את הסביבה - מי בא, מי הולך, איפה היציאה".
אל מול בעלי העסקים שהגיעו לשולחנות העגולים הוא מעלה גם את הטיעון הכלכלי. "מדברים על שני מיליון אזרחים עם פוסט טראומה, ואנחנו לפני הצונאמי. אנחנו לקראת שנים מאוד קשות. כולם צריכים להיערך לזה, זאת לא בעיה רק של לוחמים. זה הורים, לוחמים, אזרחים ותושבים. זה בכל פינה". לדבריו, "אף אחד לא ירצה ששני מיליון לקוחות ידירו רגליים מהעסקים שלו".
עבור וגנר, זהו השלב הבא של עולם הנגישות. "יש מוגבלות שרואים ויש מוגבלות שקופה", הוא אומר. "כיסא גלגלים זה משהו שרואים. כשלא רואים, אי אפשר לנחש". סביב השולחנות ישבו מתמודדים עם פוסט טראומה, אנשי מקצוע ונציגים מתחומי הבריאות, התחבורה, התרבות, המלונות, האירועים, המסעדות, התעסוקה והשירותים הציבוריים. "הייחודיות שלנו היא שפיתחנו מודל מקצועי ומעשי, שמורכב מייעוץ והדרכות התנסותיות חווייתיות של אנשים עם טראומה ומבוסס על ניסיון של שנים בנגישות. כל התהליך מובל על ידי מורשי נגישות ומודל הטמעה ייחודי בארגונים, שיביא לשינוי אמיתי ויאפשר נגישות לנפגעי טראומה", אומר וגנר. המטרה היא לפתח מודל הטמעה של פתרונות יישומיים, להטמיע אותו בארגונים ראשונים בהליך ייעוץ והדרכה, ובהמשך לקדם חקיקה לכלל העסקים ונותני השירותים לקהל הרחב. "כשזה יסתיים ונטמיע אותו בארץ, יהיה לנו ידע ראשון מסוגו בעולם", הוא מוסיף.
אלפי חיילים חזרו מהמלחמה, אך לא כולם חזרו באמת
אם חזיזה מתאר פציעה שהתגבשה לאורך שנים, אביתר חליוא מייצג דור שהפציעה שלו עדיין טרייה. חליוא, בן 26 מבאר שבע, לוחם ביחידת אלכסנדרוני, לחם מאז 7 באוקטובר בזירות שונות ואיבד חברים קרובים. ביוני 2024 נפצע בלחימה. "מערכת העיכול שלי נפגעה, הקאתי דם, ושם החלה מלחמה אחרת", הוא מספר. כמה ימים לאחר מכן הופיעו פלאשבקים, ניתוקים ובהמשך גם אבחנה של פוסט טראומה. "דברים שהיו שגרה הפכו להיות אתגר. ללכת לדואר או לבנק, סידורים מינימליים, סדר יום פשוט".
אחד האירועים שחליוא מתאר ממחיש את הפער שהשולחנות העגולים מבקשים לצמצם. לאחר שהקיא דם הופנה לבית החולים. הוא המתין במיון בתוך עומס, רעש ולחץ, עד שהרגיש שאינו מסוגל להישאר שם ויצא החוצה לנשום. כשחזר, גילה שלא קוראים לו. "הרופא אמר, 'הלכת'. הסברתי את המצב והוא לא הבין. זו אטימות".
גם ההגעה של חליוא אל השולחנות העגולים לא הייתה מובנת מאליה. בתחילה סירב, ובהמשך הגיע, דיבר, והבין רק בדיעבד את המשמעות של העדות שלו. כיום הוא מתנדב כמפקד צוות ביחידת 360 של זק"א, עוגן שהחזיר לו חלק מהזהות שנלקחה ממנו. "אמרו לנו, 'עזרתם לעצמכם ולנכי צה"ל ולפוסט טראומטיים שסובלים מפגיעה שקופה'. זה נתן לי דלק ותמריץ לנסות כמה שיותר לחזור לחיים".
4 צפייה בגלריה
"הפוסט טראומה שלי יושבת עם הבושה. כשאת לומדת לצאת איתה לאור,
את מצליחה לזרוח". מיה בן חיים, מרצה ופעילה חברתית
(צילום: הגר בן דוד)
לא רק סיפור של לוחמים
לצד נפגעי טראומה מהמלחמה ומהשירות הצבאי, נגישות ישראל נותנת מקום גם לנפגעים ונפגעות שהטראומה שלהם נובעת מאירועים אחרים. מיה בן חיים, בת 53, אם לשלושה, מרצה ופעילה חברתית, היא שורדת פגיעה מינית ממושכת בילדותה. אל השולחנות העגולים היא הגיעה כדי להזכיר שפוסט טראומה יכולה להיווצר גם מחוויות שאינן קשורות לשדה הקרב.
"הטריגרים מגיעים מדברים שנראים שטותיים, וכל דבר נראה כמו שדה קרב", היא מספרת. היא מתארת רגעים של ניתוק שבהם "אני שם, אבל אני לא נמצאת". לדבריה, הפציעה מלווה לא רק בפחד, אלא גם בבושה שמקשה לבקש עזרה או להסביר לסביבה מה קורה. "הפוסט טראומה שלי יושבת על בושה. כשאת לומדת לצאת עם הבושה לאור, את מצליחה לזרוח".
מיה הגיעה לדיונים כדי להשמיע קול שבדרך כלל לא נמצא סביב שולחנות קבלת ההחלטות. "יש נפגעים ונפגעות שלא שומעים את הקול שלהם, והם לא יוצאים מהבתים", היא אומרת. "רציתי להשמיע את הקול שלנו". הנוכחות שלה בתוך התהליך מרחיבה את גבולות הדיון. טראומה יכולה להיגרם ממלחמה, פגיעה מינית, תאונה, אלימות, טרור, אובדן או אירועים אחרים. לכן גם הפתרונות לא יכולים להתבסס על דימוי אחד של נפגע טראומה.
מהשולחן העגול למרחב הציבורי
מתוך העדויות סביב השולחנות החלו להתגבש עקרונות ראשונים. לא פתרון אחד לכולם, אלא ארגז כלים: פרסום מראש של הסדרי נגישות, שעות שקטות, אפשרות לתאם הגעה, אזורי המתנה רגועים יותר, מקומות ישיבה עם גב לקיר וקו ראייה ליציאה, חדרי שקט, אזור לכלבי השירות, שילוט ברור, הכשרת עובדים ועוד. חלק מההתאמות נשמעות קטנות, אבל עבור מי שמתמודדים עם פוסט טראומה הן עשויות להיות ההבדל בין כניסה למקום לבין הימנעות מוחלטת ממנו. לדעת מראש איפה מחכים, כמה זמן זה צפוי לקחת, האם אפשר לצאת ולחזור בלי לאבד תור, למי פונים במקרה של הצפה, ואיפה יש חדר שקט - כל אלה יכולים להפוך מרחב מאיים למרחב שאפשר לתפקד בו.
אחד המרכיבים המרכזיים, לדברי וגנר, הוא הדרכת עובדים. "עובדים בארגון צריכים לעבור הדרכה איך לזהות, איך להבין ואיך לסייע ללקוחות שיש להם טראומה". ההכשרה הזאת אינה אמורה להפוך את העובדים למטפלים, היא נועדה לתת להם כלים בסיסיים להבין שהאדם מולם אולי אינו "בעייתי", אלא נמצא ברגע של קושי או מצוקה. לפעמים ההבדל מתחיל בשפה: לא "תירגע", אלא "אני איתך, בוא נמצא מקום שקט". לא "איבדת את התור", אלא "אני רואה שאתה צריך להתאוורר, נשמור לך את המקום".
4 צפייה בגלריה
"אני קורא לכל ארגון וחברה בישראל - תסתכלו על העובדים לכם".
יובל וגנר, מייסד ויו"ר עמותת "נגישות ישראל"
(צילום: יובל חן)
השלב הבא בתהליך הוא ההטמעה. בעמותת נגישות ישראל מבקשים למצוא עסקים, גופים ציבוריים וארגונים שיהיו המטמיעים הראשונים לאמץ את עקרונות הנגישות שפיתחו, עוד לפני שהחוק יחייב אותם לעשות זאת. "בנקים, קופות חולים, בתי מלון, סופרמרקטים, אולמות תרבות או רשויות מקומיות שיאמרו - אנחנו בפנים", אומר וגנר. "חלק מהאתגר הוא להביא לכך שכל ארגון יגיד, 'יש חקיקה או אין, אני בזה'". מדובר באחריות תאגידית חברתית בשילוב עם החלטה עסקית. בהמשך מבקשת העמותה לקדם גם חקיקה, אך הדרך לשם מורכבת. צריך להגדיר סטנדרטים, לחייב התאמות בלי לכפות חשיפה, ולאפשר גמישות בין סוגים שונים של טראומה ומוגבלויות שקופות, ובין צרכים שונים של אנשים.
בסופו של דבר, נגישות במרחב הציבורי לנפגעי טראומה תיבחן דווקא ברגעים הקטנים: בתור, במיון, בקופה, בשיחת שירות, בבידוק בכניסה, בהמתנה לרופא. המקומות שבהם אדם נדרש להסביר את עצמו, להמתין, להיחשף לרעש או להתמודד עם מבטים. "אני קורא לכל ארגון וחברה בישראל - תסתכלו על העובדים שלכם, תסתכלו על הלקוחות שלכם. רבים מהם מתמודדים עם מצוקות שאינן נראות מבחוץ. האחריות שלכם היא לא לחכות שהם יקרסו מול המערכת, אלא ללמוד איך לפגוש אותם נכון. אנחנו מזמינים ארגונים, עסקים וגופים ציבוריים להצטרף לתהליך, לקבל ייעוץ, הדרכה וליווי להטמעה, ולהיות חלק מהדור הבא של הנגישות בישראל".
בשיתוף נגישות ישראל
פורסם לראשונה: 09:24, 21.06.26
