"במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" (הלל הזקן)
לדרי הרחוב חסר את הצד הלירי או הרומנטי, כמו שיש לדמות הנווד המפורסמת של צ'ארלי צ'אפלין. הם לרוב לא מדברים שירה פואטית כמו הדמויות של צ'כוב. והם לא מצטלמים טוב כמו "ג'וני", הדמות ההיא, מהסרט של מייק לי ("עירום") ברחובות לונדון. הם פשוט שם. ניצבים בקור ובגשם. דמויות דהויות עד שקופות של הכרך הגדול.
המונח "דר רחוב" לא מבוסס רק על בעיית דיור, אלה מכיל בתוכו מרכיבים רגשיים, חברתיים ופסיכולוגיים. בדידות, אשמה, ניכור ובושה הם גם מרכיבים אישיותיים של אנשים נורמטיביים. אך לדרי רחוב הן עוד תבלין של נפש פצועה במערכת רגשית סבוכה.
גם לדרי רחוב יש או היו, הורים שאהבו אותם. גם לדרי הרחוב יש או היו, משפחות וילדים שמתגעגעים אליהם. לכל אחת ואחד מהם יש סיפור עצוב שהוביל אותם אל הטרגדיה בצד האכזרי של הרחוב.
מלחמת הישרדות
לפני 21 שנה היה עוד חורף סטנדרטי. גרתי בדירת שותפים ברחוב גאולה, פינת רחוב הירקון בתל אביב. יצאתי לעבודה מוקדם בבוקר, ומתחת לבניין שלי ראיתי אמבולנס שלא ממהר לשום מקום. הפרמדיק העייף הדליק סיגריה, וסיפר לי:" עוד אחד מת מקור, נרדם בתוך שלולית".
לא ידעתי שבכל חורף בממוצע מתים כ-50 בני אדם מהקור. לא באירופה המושלגת והקרה, אלא כאן, בישראל. לא חשבתי שההיפותרמיה באמת עשתה עלייה. הנחתי שמוות כתוצאה מקור הוא משהו שקורה רק בסקנדינביה או בצפון אמריקה, אבל זה קרה אצלי מחוץ לחדר המדרגות.
"היפותרמיה" היא מכת קור הפוגעת במספר מערכות חיוניות בגוף האדם. פעילות הלב משתבשת, מה שיכול לגרום להופעה של הפרעות קצב מסוכנות. טמפרטורת גוף נמוכה מובילה גם לדיכוי של מערכת העצבים המרכזית, להפרעה בפעילות המוחית, לזרימת דם מופחתת בכלי הדם הפריפריים ובמיוחד בגפיים התחתונות.
את ההיפותרמיה מסווגים לפי מידת החומרה: חום גוף של 35-32 מעלות צלזיוס - מצב קל המתבטא באפתיות, חוסר התמצאות וחולשה כללית. חום גוף של 32-28 מעלות צלזיוס - מצב בינוני שמתבטא בקישון שרירים, האטה בקצב הלב וערפול הכרה. חום גוף של מתחת ל-28 מעלות צלזיוס - מצב חמור שמתבטא בחוסר הכרה, הפרעות קצב קשות, דום לב ודום נשימה ועלול להביא למוות מיידי.
בגלל שאוכלוסיית דרי הרחוב סובלת מהיעדר הגנה, חשוב מאוד לדאוג להם לבגדים חמים ושמיכות, לשתייה חמה ולמזון חם.
מגפת הקורונה והמלחמה, שינו את החברה הישראלית. מעבר לשכול, החרדה והדיכאון - גם המחירים עלו. אנשים כבר לא מסתובבים עם כסף מזומן לתרומה של שקל לדר רחוב. וכמו כולנו בשנים האחרונות, גם דרי הרחוב נמלטו מטילים ונפגעו ממגפות. ומבחינתם, המצב החמיר עוד יותר - והתקווה הקטנה לחלום נגוזה כלא הייתה
בישראל של חורף 26'-25', העוני נעשה עשיר יותר. קשישים מחטטים בפחי האשפה, יוקר המחיה רק התייקר עוד ודרי הרחוב יוצאים למלחמת הישרדות. חלקם כבר מצאו מחסה באתרי בנייה או במקלטים נטושים. חלקם ימצאו את עצמם נלחמים בכל לילה נגד הקור ואכזריות הרחוב.
מגפת הקורונה ומלחמת "חרבות ברזל" שינו את החברה הישראלית. מעבר לשכול, החרדה והדיכאון - גם המחירים עלו. אנשים כבר לא מסתובבים עם כסף מזומן לתרומה של שקל לדר רחוב. וכמו כולנו בשנים האחרונות, גם דרי הרחוב נמלטו מטילים ונפגעו ממגפות. ומבחינתם, המצב החמיר עוד יותר - והתקווה הקטנה לחלום נגוזה כלא הייתה.
כמו פלסטר על פצע מדמם
גם השנה יתקיים "פסטיבל בסוודר" בכמה ערים בישראל, ומטרתו היא גיוס ביגוד חורפי לדרי הרחוב והעלאת המודעות לסבלם.
הפסטיבל הוקם ב-2009, ומאז הלך וגדל. הרעיון הוא ביצירת אירוע תרבות התנדבותי, במסגרתו אמנים מופיעים ומושכים קהל שמשלם "כרטיס כניסה" בתרומה של סוודר (או כל פריט לבוש חורפי שנמצא בכל ארון ואין בו שימוש). הביגוד מועבר לעמותות הסיוע, ומחולק עוד באותו הערב לדרי רחוב.
"פסטיבל בסוודר" הוא לא ניתוח כירורגי שפותר את בעיית דרי הרחוב. הוא יותר כמו פלסטר על פצע מדמם, שמבקש להזכיר לנו את החמלה שנמצאת בתוכנו, בזמן שאנחנו מתכרבלים מתחת לשמיכה וליד התנור החם. "פסטיבל בסוודר" מפתח תודעה של ב"יחדנס" בלי אשמה ובושה.
אבל כל זה יוכל לעבוד רק אם נסתכל על דרי הרחוב כחלק מהקהילה שלנו, ולשאול את עצמנו איזו חברה אנחנו רוצים להיות - האם התשובה היא חברה מנוכרת, מנותקת ושיפוטית ללא לב ורגישות, או חברה חומלת שמתגייסת למען הסובלים ברחוב? ואולי גם נוכל להיות כנים עם עצמנו, ולחשוב האם כוס תה חם יכולה להציל חיים בלילה קר ברחוב.
פסטיבל "בסוודר"
- מתי: יום שני, 5.1.2026, בשעה 19:45
- איפה: "באבי בר", הנגר 8, הוד השרון
- מנחה: לינוי בר גפן
- על הבמה (בהתנדבות מלאה): דודי לוי, אילן וירצברג, דליק ווליניץ, אודי שרבני, תמר וויזר, סגול 59, תופעת דופלר, אורית אריאל, זאב טנא, ג'וני שועלי ויהודה קיסר.
