בשיתוף המחנה הישראלי
אחרי שנים של דחיינות, הוראות שעה וישראבלוף, הגיע הרגע המכונן שבו אנו נדרשים להחליט. ובזמן שממשלות הליכוד מוליכות אותנו מחושך לחושך, הציבור הישראלי הגדול מאותת אחרת לגמרי בשנתה ה־78, שנה יותר משהחזיקה ממלכת החשמונאים. ישראל ניצבת בצומת דרכים גורלי. אחרי הארוכה והקשה במלחמותיה, שפרצה בעיצומה של מערכה פנימית מרשימה על אושיות הדמוקרטיה, היא נדרשת להכרעות כבדות משקל. כאלו שדחתה בהסדרים זמניים, הוראות שעה וישראבלוף כזה או אחר, ולא יכולה לדחות יותר. כיצד תיראה ישראל בשנת המאה? מה תהיה דמותה ולאן יפנו פניה? התשובה תלויה בהחלטות שתקבל ובצעדים שתנקוט ממש עכשיו.
בתרחיש אחד, קיצוני אך לא מופרך במיוחד, ישראל 2048 היא מעין מדינת הלכה. מדינה שאזרחיה חווים כפייה דתית עמוקה, אי־שוויון מהותי בפני החוק ופגיעה יומיומית בזכויותיהם הבסיסיות ביותר. מדינה שחוסנה החברתי פגום, ושהדמוקרטיה בה היא כמעט על הנייר בלבד. שהשירות הציבורי בה, הכושל והמסורבל, הוא על טהרת המקורבים והנאמנים. שעסקנים סקטוריאליים ומוסדות דת מקבלים עוד ועוד תקציבים מקופתה הציבורית המידלדלת, עוד ועוד סמכויות להכתיב אורחות חיים.
במובן מסוים הדרך לשם כבר סלולה. זה כעשור מונהגת בישראל מדיניות העומדת בסתירה מובהקת לעמדות של הפלחים הדמוגרפיים הגדולים בה. ובשעה שרוב הציבור מחזיק בתפיסת עולם ליברלית בסוגיות האלה - ממשלתו מובילה חקיקה בכיוונים הפוכים, כתוצאה מכוח לא פרופורציונלי למפלגות מגזריות וכניעה מתמשכת של הליכוד לשותפיה הפוליטיים. המצב הקיים, שבו סמכויות נרחבות ופריווילגיות כלכליות ניתנות לממסד דתי אחד ולקבוצות אוכלוסייה ספציפיות, הוליד אפליה ממוסדת ופגיעה ישירה בשוויון.
כמיליון ישראלים אינם יכולים להתחתן בארצם. ממאות אלפים נמנעת היכולת לנוע ביום החופשי בשבוע. מאות אלפי משפחות נאלצות להתמודד עם שירות מילואים ממושך, בעוד אחרות פטורות מכך לחלוטין (תוך ניסיון בלתי נתפס למסד זאת בחוק בזמן המלחמה ובתקופה הביטחונית הקשה שבאה אחריה). עסקים ופרטים, ובעיקר נשים, סובלים מהתעמרות יומיומית של המונופול הרבני ומהדרה במרחב הציבורי. מערכת החינוך איננה שוויונית, נגועה בהדתה וכניסתם של הגורמים החיצוניים, שצריכים להדליק נורה אדומה לכל הורה ליברלי. זכויות בסיסיות נשללות מלהט"ב, ממי שלא מוכר כיהודי על ידי הרבנות ומאחרים. כל אלה מלווים את הציבוריות הישראלית מראשיתה, אך תחת ממשלות הליכוד, חלה בהם הקצנה. החדשות הטובות הן שלא הכל שחור. רחוק מזה.
השינוי מתחיל מלמטה
בשעה שהשלטון המרכזי הולך ומוליך אותנו לאחור, בשטח - בשלטון המקומי, ביוזמות אזרחיות, בהתנהגות יומיומית של אנשים ונשים שלא מוכנים עוד לקבל את התכתיב הסותר באופן בוטה כל כך את דרכיהם ואמונותיהם - מתגבשת מציאות אחרת. רואים אותה במיזמים דוגמת "נעים בסופ"ש", שמקיף כבר 13 רשויות מקומיות ומפעיל קרוב ל־20 קווים ב־760 תחנות על פני 350 ק"מ; רואים אותה בעומסים במרכזי הקניות הפתוחים בשבתות, בתשומת הלב של הורים לתכני הלימוד ולמנהגים לא רצויים בין כותלי בית הספר, ובמוכנות לעשות מעשה.
אחת המגמות המבורכות היא השיעור ההולך וגובר של ישראלים (ולא רק זוגות גאים ומי שהרבנות לא מכירה ביהדותם) אשר "מצביעים בטבעת" ומתחתנים בטקס אזרחי, מכבד ושוויוני, הרחק מהישג ידה של הרבנות - מה שמקל כמובן באופן דרמטי במקרה של גירושים.
ב"ישראל חופשית" הייתה לנו הזכות להוביל קמפיין נרחב ומשנה מודעוּת בנושא, ולחתן אלפי זוגות במסגרת מרכז "הויה – טקס ישראלי".
גם בפוליטיקה הארצית מסתמן שינוי לטובה. מפלגות, לרבות מהמרכז־ימין, שהעלו על ראש שמחתן ערכים ליברליים כמו חופש ושוויון, זכו בתגמול נאה בקלפי. הצורך לשים סוף לפארסת אי־השוויון בשירות זוכה סוף־סוף לאוזניים קשובות, חוצות מחנות פוליטיים, ולאמירות מפורשות ופסיקות נוקבות מצד הצבא, היועצת המשפטית לממשלה ושופטי בג"ץ. בנושא זה, הגשנו ב"ישראל חופשית" לא פחות משבע עתירות לבג"ץ, בדרישה לבטל פריווילגיות בגובה מאות מיליוני שקלים ממי שמסרב להתגייס. לצד זאת, אנו גאים לייצג אזרחים ואזרחיות מן השורה בעתירות לצדק ושוויון נגד משרד הממשלה השונים, עיריות, הרבנות ומוסדות נוספים – אם זה ילד שלא התקבל לגן בחינוך הממלכתי־דתי כי אמו "לא יהודייה מספיק"; הורים לילדים על הרצף האוטיסטי, שמשרד החינוך סירב לפתוח עבורם כיתת תקשורת בממלכתי־דתי כי לכיתה א' הם עלו מגן בחינוך הממלכתי; אישה שנתקלה בסירוב של הרבנות לסיים את הליך הגירושין ונדרשה להוכיח את יהדותה; או נשים שחוו אפליה מגדרית בתחבורה הציבורית וזכו בפיצויים מרכבת ישראל ומחברות אוטובוסים.
הנה, אם כן, התרחיש האופטימי - החזון שלנו ל־2048. ישראל, כפי שאנו רואים אותה, היא מדינה יהודית ודמוקרטית, שוויונית, מתקדמת וליברלית. ישראל חופשית. מדינה שבה הדת מהווה מסורת, תרבות ומקור להשראה, ולא מנגנון של כפייה או כלי לשליטה והתערבות פסולה בחיי היומיום. מדינה שבה זכויות וחובות מחולקות באופן שווה, "בלי הבדל דת, גזע ומין", ככתוב במגילת העצמאות. וחיים משותפים של זהויות מגוונות הם־הם הבסיס לזהות הישראלית החדשה. מדינה שבה כל אדם באשר הוא אדם רשאי לבחור כיצד להינשא, לנוע, לעבוד ולחיות את חייו, תוך כבוד הדדי, שוויון זכויות ואחריות אזרחית משותפת.
2 צפייה בגלריה
שוויון ודמוקרטיה אינו עומד בסתירה לזהות היהודית של המדינה, אלא מבטא אותה במובן העמוק ביותר
(צילום: REUTERS/Kai Pfaffenbach)
אין מחיר לחופש
איך מגיעים לשם? בהרבה נחישות ועבודה. בעשור וחצי מאז נוסדה "ישראל חופשית" היא עמדה על המשמר והובילה עשייה ציבורית ענפה. דרך פעילות רציפה מול נבחרי ציבור ברמה המקומית והארצית, חיזוק ההנהגה הליברלית במישור המוניציפלי והכשרת חברות וחברי מועצות; עריכה ופרסום של מחקרים כלכליים על נזקי המדיניות הסקטוריאלית, כמו גם מבחנים משווים (מדד החופש העירוני, מבחן השבת) בהיבטים כמו תחבורה ציבורית, מסחר, תרבות ופנאי בשבת, פיקוח על החינוך, איסור אירועים בהפרדה מגדרית ועוד; וכאמור, הובלת הנישואים האזרחיים בישראל - בחיתון מחוץ לרבנות, במתן ייעוץ משפטי לידועים בציבור ובשורה של עתירות משפטיות – עלה בידנו להוביל שינוי, בוודאי שינוי של השיח. אבל מלאכה רבה עוד לפנינו, ולא נוכל לעשות אותה לבד. יידרשו מאמץ משותף, שיתופי פעולה והתגייסות ציבורית רחבה, שזוכרת היטב מי אנחנו ומה ביקשנו לבנות כאן. שמבינה כי חיזוק ערכים של חופש, שוויון ודמוקרטיה אינו עומד בסתירה לזהות היהודית של המדינה, אלא מבטא אותה במובן העמוק ביותר - כחברת מופת פתוחה ומוסרית, שבה כל אישה ואיש חופשיים לבחור את דרכם ולחיות את חייהם לפי אמונתם.
כדי לממש את החזון, בצומת ה־T הגורלי שפתחנו בו, ישראל חייבת לעבור שינוי רב־מערכתי - חקיקתי, ציבורי ותרבותי. ברמה החקיקתית, יש לעגן בחוק את עקרון השוויון. את חופש הבחירה בנישואים, בגירושים, בתחבורה בכל ימות השבוע ועוד, כמו גם את השוויון בנטל. יש לבטל חוקים המנציחים אפליה, לצמצם את סמכויות הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים, ולהבטיח חלוקה צודקת של תקציבי המדינה כך שלא יוענקו יתרונות מגזריים לקבוצות מסוימות. בד בבד, נדרש שינוי בתודעה הציבורית ובתחושת האחריות האזרחית. באמצעות פעולות תקשורתיות רחבות וקמפיינים במדיה, אנו מעודדים אזרחים להיות פעילים – להפעיל לחץ על מקבלי החלטות ולתבוע חופש ושוויון. ברמה החברתית־אזרחית, אנו מאמינים כי יצירת חלופות בשטח היא המפתח לשינוי מתמשך - להצביע בקלפי, ברגליים ובטבעת, ובאופן כללי, להיות אזרחים מעורבים.
השנים האחרונות הוכיחו שהשינוי אפשרי, נחוץ ומבוסס על צרכים אמיתיים של הציבור. שאין זו גחמה של אחדים או עיסוק בטפל. אדרבה: המאבק על דמותה וצביונה של החברה הישראלית משפיע במישרין על תחומים רבים ונרחבים. אם יש משהו שלמדנו בשנים הקשות שעברנו, הוא שקו ישיר מחבר בין שוויון אזרחי לחוסן לאומי; בין זכויות האישה והאזרח לעוצמה כלכלית; בין אמון ציבורי ותחושות הוגנות וצדק לבין לכידות חברתית. בצומת הגורלי הזה, כששנת המאה כבר מעבר לפינה, הבחירה בידינו.
בשיתוף המחנה הישראלי
