אתמול (שלישי), התקיים בכנסת דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא מעני ההמשך בקהילה לנפגעות ונפגעי אלימות מינית. שוב, אף שר או שרה מהקואליציה לא הגיעו לדיון.
בין השרים שנעדרו - השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן, אשר לטענת לשכתה, לא הוזמנה לדיון. עוד נמסר מהלשכה כי דיון נוסף בנושא בראשותה, שאמור היה להתקיים בשבוע שעבר, נדחה בשל אילוץ אישי-רפואי, וכי לשכתה פעלה לתאם מועד חלופי.
עם זאת, יש לציין שהפעם האחרונה שבה השרה הופיעה בפני הוועדה הייתה ב-26 בנובמבר 2024, אף שעל פי חובתה היא נדרשת לדווח לוועדה על פעילות משרדה פעמיים בשנה.
2 צפייה בגלריה
לדיון הזה היא דווקא הצליחה להגיע. מאי גולן בכנסת בדיון על הצעת חוק עונש מוות למחבלים
(צילום: שלו שלום )
גם חיים כץ - שמכהן במקביל כשר הבריאות, כשר הרווחה והביטחון החברתי, כשר התיירות וכשר הבינוי והשיכון - לא הגיע בעצמו לדיון. מטעמו נכחה איזבל סרי לוי, עו"סית הממונה על תחום פגיעות מיניות בילדים במשרד הרווחה, שדיברה בהרחבה.
היעדרותם של השרים עצמם מהדיון בנושא כה רגיש, מעלה שאלות לגבי סדר העדיפויות הממשלתי.
בזמן שהציבור בישראל נחשף כמעט מדי יום לעוד ועוד מקרי פגיעה מינית, ובזמן שמרכזי הסיוע מדווחים על עלייה מתמשכת במספר הפניות, בעיקר של קטינים, הממשלה בוחרת פעם נוספת שלא להיות נוכחת בדיון שעוסק בטיפול, בשיקום ובאחריות שלה כלפי הנפגעות והנפגעים.
הדיון חידד עד כמה הפער בין ממדי התופעה לבין המענה שהמדינה מספקת בפועל, הוא בלתי נתפס. נפגעות ונפגעי אלימות מינית אינם זקוקים רק להתערבות בשעות הראשונות שלאחר הפגיעה. הם זקוקים לליווי ארוך טווח, לטיפול נפשי מותאם טראומה, לשיקום רפואי, חברתי ותעסוקתי, ולמערכת שמסוגלת לראות אותם גם חודשים ושנים אחרי האירוע, ולא רק ברגע שבו הסיפור שלהם עולה לכותרות.
אבל המציאות רחוקה מכך. זמני ההמתנה לטיפולים נפשיים לנפגעי תקיפה מינית בוגרים ארוכים בצורה בלתי סבירה. שירותים חיוניים אינם זמינים בפריפריה באותה מידה שהם זמינים במרכז הארץ. קיים מחסור חמור באנשי מקצוע מיומנים בטיפול בטראומה מינית, והעמותות נאלצות פעם אחר פעם להשלים את מה שהמדינה אינה מספקת.
הנתונים מדברים בעד עצמם; עשרות אלפי פניות מתקבלות מדי שנה במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, ורבות מהן של קטינים וקטינות. מאחורי כל פנייה יש אדם שמנסה להחזיר לעצמו תחושת ביטחון, אמון ויכולת לתפקד.
ובכל זאת, במקום לראות הרחבה משמעותית של השירותים הציבוריים, אנחנו עדים לנסיגה מדאיגה. תוכניות אינן מיושמות במלואן, תקציבים מתעכבים, והמערכות הציבוריות אינן מצליחות לתת מענה אמיתי לעומק המשבר.
המאבק נבחן ביכולת לשקם
אי אפשר להמשיך לדבר על מאבק באלימות מינית רק במונחים של אכיפה וענישה. המאבק האמיתי נבחן גם ביכולת של המדינה לשקם. בלי טיפול נגיש, בלי ליווי מתמשך ובלי מערכות תמיכה יציבות - נפגעות ונפגעים נשארים להתמודד לבד עם הטראומה, לעיתים במשך שנים.
המדינה חייבת לעבור ממדיניות של תגובה נקודתית, למדיניות לאומית סדורה ורב שנתית לטיפול בנפגעות ונפגעי אלימות מינית. המשמעות היא הקצאת תקציב ייעודי וקבוע למעני המשך בקהילה, הרחבת מרכזי הטיפול והשיקום, קיצור דרמטי של זמני ההמתנה לטיפול נפשי והבטחת נגישות מלאה גם בפריפריה.
רק מדיניות עקבית, מחויבות ממשלתית אמיתית ונוכחות פעילה של מקבלי ההחלטות, יוכלו להפוך את המאבק באלימות מינית מהצהרות למציאות של הגנה, טיפול ושיקום
במקביל, יש להכשיר ולהגדיל באופן משמעותי את מספר אנשי המקצוע המתמחים בטראומה מינית, כדי שנפגעות ונפגעים בוגרים לא ייאלצו להמתין חודשים ארוכים לרגע שבו יוכלו לקבל עזרה. טיפול בטראומה מינית אינו מותרות ואינו שירות משלים, אלא אחריות בסיסית של מדינה כלפי אזרחיה.
בנוסף, הממשלה חייבת לקבוע מנגנון מחייב של אחריות, פיקוח ודיווח ציבורי. לא ייתכן ששרים האמונים על התחום ייעדרו באופן עקבי מדיונים העוסקים בחייהם ובשיקומם של נפגעות ונפגעים, בלי לשאת באחריות ציבורית או מקצועית.
יש לחייב דיווח שוטף לוועדות הכנסת על יישום תוכניות, ניצול תקציבים, זמני המתנה ותוצאות הטיפול בפועל, לצד פרסום נתונים מלאים ושקופים לציבור. רק מדיניות עקבית, מחויבות ממשלתית אמיתית ונוכחות פעילה של מקבלי ההחלטות, יוכלו להפוך את המאבק באלימות מינית מהצהרות למציאות של הגנה, טיפול ושיקום.
האחריות לכך היא בראש ובראשונה של הממשלה. לא של עמותות, לא של מתנדבות ומתנדבים, ולא של משפחות שנאלצות להחזיק לבדן את מי שנפגעו.
הגיע הזמן להפסיק להסתפק בהצהרות ובדיונים ריקים למחצה. אם המדינה באמת רוצה להיאבק באלימות מינית, היא חייבת להשקיע לא רק בכותרות ובמסרים, אלא גם במעני ההמשך, בשיקום ובחיים שאחרי הפגיעה.
עו"ד אורלי הראל, יזמית הייטק ומייסדת "פורום נשים 7.0"צילום: יח"צמלשכתה של השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה נמסר בתגובה:
"בטור נטענת טענה שקרית לפיה השרה לא נכחה בדיון 'למרות אחריותה הישירה לנושא', אך מדובר בהטעיה כפולה. ראשית, על פי חוק השרה כלל אינה הגורם האחראי הישיר על תחומי הטיפול, השיקום והמענים המקצועיים לנפגעות ולנפגעים - תחומים המצויים באחריות משרדי הרווחה והבריאות. שנית, השרה כלל לא הוזמנה לדיון המדובר.
"חלקים משמעותיים מהטור עוסקים בסוגיות שתחת אחריות משרדי הרווחה והבריאות, בעוד שהכותרת, התמונות והמסגור מופנים כלפי השרה גולן באופן שאינו תואם את חלוקת הסמכויות בין משרדי הממשלה. הרשות לקידום מעמד האישה אינה אמונה על הטיפול הישיר בנפגעות ובנפגעים, המצוי באחריות הגורמים המקצועיים והמשרדים המוסמכים לכך.
"לצד זאת, זה לא תפקידה האישי של השרה לעקוב אחר כל תקיפה מינית או אירוע פרטני שעולה לכותרות בזמן אמת. במשרד פועלת הרשות לקידום מעמד האישה, ובה עובדות מקצועיות ומסורות העושות עבודה משמעותית מדי יום.
"ברשות אף קיימת נציגה האמונה ספציפית על תחום מניעת האלימות ועל הקשר השוטף עם כלל המשרדים והגורמים הרלוונטיים בנושא. כגורם המתכלל בתחום, הרשות עוקבת, מכירה ומעורבת בסוגיות ובאירועים בעלי זיקה לקידום מעמד האישה.
"יחד עם זאת, חשוב להכיר במציאות כפי שהיא: הרשות פועלת כיום עם שלוש משרות מקצועיות בלבד, תחת עומסים אדירים ותעדופים לאומיים רחבים נוספים, ולכן לא תמיד ניתן לתת מענה מיידי לכל אירוע שעולה לשיח הציבורי בזמן אמת. השרה מתווה את המדיניות בנושא ומעורבת בו בצורה יסודית ומקצועית ככל האפשר, מתוקף היותה הממונה על הרשות הפועלת תחת משרדה.
"באשר לדיון בראשות השרה שאמור היה להתקיים בשבוע שעבר - הוא נדחה בעקבות אילוץ אישי-רפואי חריג. הסקירה המקצועית הייתה מוכנה ונציגי הצוות המקצועי כבר היו בירושלים, אך ח"כ מירב כהן החליטה לבטל את הדיון. עוד באותו יום פנתה מנהלת לשכת השרה לתאם מועד חלופי, ואנו מקווים כי יתקיים בהקדם.
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר בתגובה:
"משרד הרווחה והביטחון החברתי פועל להרחבה משמעותית של המענים לנפגעות ונפגעי פגיעות מיניות, ומתוך כך הגדיל מאז 2020 פי 2.5 את התקציב בתחום, בנוסף לתקציבי התמיכה במרכזי הסיוע.
"בשנים האחרונות פותחו מענים חדשים, בהם קבוצות טיפול ייעודיות לנפגעים שהיו ברשימות המתנה ושלושה הוסטלים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, לצד קידום פתיחתו של הוסטל רביעי.
"המשרד ממשיך להרחיב את השירותים בהתאם לתקציבים הקיימים, גם בתקופה מורכבת של מלחמה, קיצוצים תקציביים ואתגרי כוח אדם מקצועי".
- כותבת הטור, עו"ד אורלי הראל, היא יזמית הייטק ומייסדת "פורום נשים 7.0" הפועל לקידום נשים באמצעות ידע, טכנולוגיה וחדשנות.
