בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
את יהודית (דיתה) סנה (86) פגשנו בבית הדיור המוגן "מגדלי הים התיכון" בכפר-סבא, שם היא מתגוררת, וכששמענו מה סדר היום שלה - קיבלנו סחרחורת. "אני קמה בכל בוקר ויוצאת מהבית בשעה 7:05 בדיוק עם בגדי ספורט", היא מסבירה, "אני הולכת לקבלה כדי לקחת את העיתון לבעלי וממהרת לחדר הכושר, שנפתח בשעה 7:30, כדי לתפוס מקום על ההליכון".
החיים העמוסים של דיתה סנה
כשהיא מסיימת להתאמן, סנה מתקלחת, אוכלת משהו ועוברת אל "הבייבי" שלה: הספרייה של "מגדלי הים התיכון", שעליה היא אחראית, ושם אנחנו גם נפגשים. היא מספיקה לספר חלק ממה שהיום שלה עוד כולל – חוג תכשיטנות, חוג שזירת חרוזים, חוג ציור, חוג עיסת נייר, חוג פתירת חידות היגיון, חוגי התעמלות מאורגנים ("שמאז הקורונה נערכים בקבוצות קטנות כשלפעמים המנחה מאחורי פרגוד", היא מקפידה לומר), הרצאות, הופעות, מפגשים קבועים עם החברות בקפטריה – ואז, בשיא השוונג, נכנסת גברת לאה ומתעקשת לקחת ספר. אנחנו מסבירים לה בנימוס שמתקיים פה ראיון ושתחזור בבקשה בעוד עשר דקות. דיתה משועשעת. היא יודעת שאין לנו שום סיכוי מולה. שעות הספרייה בדיור המוגן הן קודש. "בואי תבחרי לך ספר", אומרת לה דיתה, ומסבירה לנו: "זאת אני. באש ובמים, במסדרון ומחוצה לו. שיבואו, ייקחו ויקראו. זה הכי חשוב".
דיתה סנהדיתה סנה
התעמלות בהתאם להנחיות. דיתה סנה
(צילום: יאיר שגיא)
היא נכנסה לעניין הספרים עוד כשבעלה והיא גרו בבני ציון. "הילדים שלי הלכו לבית הספר ולא הייתה שם ספרייה. רציתי שהם יאהבו קריאה ולכן החלטתי להקים אחת. בהתחלה לא כל כך האמינו שאצליח, אבל החליטו בכל זאת לתת לי מקום – מקלט נטוש. התחלתי לאסוף ספרים מחברי היישוב עד שכל המקלט התמלא ספרים, ואז גם נתנו תקציב", היא מספרת. זה היה רק טבעי שזה יהיה תפקידה גם בביתה החדש.
וגם כשהקורונה הייתה בשיאה, סנה לא נחה. "בזמן הקורונה הספרייה הייתה סגורה כל זמן שהיינו בבידוד מוחלט בתוך הדירות", היא מספרת, "בשלב כלשהו גם אני וגם דיירים אחרים לא יכולנו יותר בלי ספר. מה עושים? הגיתי רעיון שהמעוניינים לשאול ספר יירשמו בקבלה, אני קיבלתי את רשימת המעוניינים, פתחתי את הספרייה, עטפתי ספר-ספר בשקית ניילון, צילצלתי לדיירים וביקשתי שאת הספרים שנמצאים אצלם בבית ישימו בשקית ניילון מחוץ לדלת, וביום מסוים ובשעה מסוימת עשינו החלפה".
דיתה סנהדיתה סנה
העיקר שייקראו. דיתה סנה
(צילום: יאיר שגיא)
אך מה עושים כשדיירים שונים רוצים את אותו הספר? "צילצלתי לכל דייר ועשינו משא ומתן על איזה ספרים וכמה ספרים כל אחד רוצה. אחרי שהגענו לפשרה הוצאנו את התוכנית לפועל", היא מודיעה. המקום פועל ממש כמו ספרייה עירונית. הכל ממוחשב. אין אצלה איחורים בהחזרות ובכל רגע היא יודעת בדיוק איפה נמצא כל ספר. בנוסף, כבר עשור שדיתה מוציאה מדי שבוע את ידיעון הספרייה. "בכל יום שבת, בשעה שש בבוקר בדיוק, יוצא ידיעון הספרייה שכולל 20 עמודים: ידיעות הספרייה, המלצות על ספרים, דיירים כותבים ועוד", היא מסבירה.
למעונם הנוכחי הגיעו דיתה ובעלה לפני עשור. "הייתה לנו דירה גדולה בכפר-סבא וכשהילדים עזבו רצינו דירה קטנה יותר", מספרת סנה, "החלטנו שלפני שנקנה דירה אחרת נלך לראות מה זה דיור מוגן, והתאהבנו. זה רחוב כמו בכפר-סבא אבל הכל נפלא ומטופח".
דיתה סנה מחוברים לחייםדיתה סנה מחוברים לחיים
ראשונה על ההליכון. דיתה סנה
(צילום: יאיר שגיא)
הקורונה מרחפת מעל תושבי המקום, כמו על כולנו, אבל סנה לא מודאגת. "אני סומכת על ההנהלה ועל ההנחיות שלה", היא מודיעה, "זה הכי כיף כשמישהו אחר מחליט עבורי מה טוב לי ובריא לי. הם יודעים מתי נכון שנצא ולאן, הם קובעים את סדר היום, מספקים המון פעילויות ואני סומכת עליהם. אנחנו מצידנו מקפידים להיות עם מסכות כל היום והצוות עובר בדיקות קורונה אחת לשבוע".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן