השמש עוד לא זרחה כשאלון נמליך (21) יצא אל הפרדס בקיבוץ מלכיה. בידיו מזמרה חדה ובראשו תמונות מהמלחמה שרק לפני שבועיים השאיר מאחור, אחרי שמונה חודשי לחימה בעזה.
"התושבים של הקיבוץ עוד לא חזרו", הוא מסביר בעיניים נחושות, "אבל המטרה שלנו היא להחזיר את החיים למקום. כשהם יחזרו ויראו שיש פה חיים, זה יקל עליהם את ההחלטה להישאר".
7 צפייה בגלריה
מתנדבי "הקיבוץ הנודד". ממלאים את החלל שהותירו העובדים הזרים
(צילום: באדיבות "הקיבוץ הנודד")
מה שהתחיל כיוזמה מקומית לגיוס מתנדבים לקטיף בפרדס קיבוץ מפלסים, הפך במהירות למיזם ארצי שמשנה את פני החקלאות הישראלית.
ואכן, כשקים קפלן (30) התקשר למנהל הפרדס של מפלסים, קיבוץ ילדותו, הוא לא תכנן להקים תנועה שתמשוך מאות צעירים לעבודה בחקלאות. "החודש הראשון מאז 7 באוקטובר היה מלא בעצב, הלוויות ושבעות", הוא משחזר. "אחרי כחודש בערך, החלטתי שאני צריך לעשות עם עצמי משהו".
שיחת הטלפון בין השניים התפתחה ל"קיבוץ הנודד" - מיזם חלוצי של התנועה הקיבוצית שהוקם באופן רשמי ב-15 בפברואר 2024. המיזם הפך למענה משמעותי למשבר החקלאי שפקד את יישובי הגבול, והתרחב ממפלסים לקיבוצים נוספים בעוטף ובצפון. כיום הוא מושך אליו צעירים רבים הנעים בין הקיבוצים לפי עונות השנה, ממלאים את החלל שנוצר כשהעובדים הזרים עזבו בעקבות המלחמה.
"ישראלים שעובדים בחקלאות? יש דבר כזה!"
עם פרוץ המלחמה נוצר ואקום עצום בענף החקלאות. עשרות אלפי פלסטינים ועזתים שעבדו בקטיף נעלמו בן לילה, ובמקביל עזבו גם רבים מהעובדים התאילנדים, לאחר שרבים מחבריהם נפגעו באופן טרגי במתקפת 7 באוקטובר - חלקם נרצחו וחלקם נחטפו לעזה.
התנועה הקיבוצית זיהתה את המחסור החמור בידיים עובדות, והבינה שמתנדבים לבדם אינם פתרון לטווח ארוך. "הרבה אנשים מסרבים להאמין שיש דבר כזה ישראלים שעובדים בחקלאות", אומר קפלן. "אבל מערך העובדים שלנו מגיע להספק שלא נופל מזה של העובדים הזרים".
7 צפייה בגלריה
"המלחמה לימדה אותנו מי האויבים שלנו - ועם מי אנחנו רק 'לא מסכימים'"
(צילום: באדיבות "הקיבוץ הנודד")
המודל של המיזם פשוט אך אפקטיבי: צעירים אחרי צבא עוברים להתגורר בקיבוצי קו העימות, עובדים בחקלאות בשכר מתגמל, ובערבים מקיימים חיי קהילה משלהם. בשעות הבוקר הם יוצאים לעבודה בקיבוצים השונים, מספקים מענה למספר משקים ביום, ואחר הצהריים הם מנגנים, מבשלים ומקיימים פעילויות משותפות.
רעות טהרני (20) מפתח תקווה, בוגרת שירות לאומי במשרד ראש הממשלה בתפקיד מסווג, הצטרפה למיזם לפני שלושה חודשים. רוב הזמן היא עובדת בקיבוץ בארי, שתושביו עדיין מפונים לקיבוץ חצרים.
בימים בהם רעות חיפשה עבודה מועדפת שקשורה לחקלאות ומתקיימת בעוטף, צץ לפניה המיזם שצד את עיניה. "אנחנו ממש מצליחים לראות שכר עבור העמל שלנו", היא אומרת. "בתחילת המלחמה היו כמויות של מתנדבים בעוטף ועם כל הרצון הטוב שלהם, הם לא תמיד עבדו כמו שצריך והרבה פעמים היה יותר נזק מתועלת. ברגע שאנחנו באים לעבוד, ויודעים איך לעבוד, אנחנו מצליחים באמת לעזור לחקלאים".
בימים אלו, המיזם פועל בשלושה מוקדים: מפלסים, בארי ומלכיה, עם כ-100 עובדים פעילים בכל זמן נתון. מאז הקמתו, עברו דרך המיזם כאלף צעירים. בקיבוץ מלכיה לדוגמה, מתוך כ-40 תושבים הנמצאים כעת בקיבוץ, כמחצית הם עובדי "הקיבוץ הנודד" - נוכחות משמעותית המספקת חיים ופעילות לקהילות מפונות או כאלה המנסות להשתקם.
"המלחמה לימדה אותנו על סולידריות"
ובחזרה לאלון, שהצטרף למיזם במלכיה לאחר ששמע עליו מחבר. למרות שלא עבד מעולם בחקלאות, השתוקק לעבוד בעבודה פיזית ויצרנית, בשאיפה לתרום למדינה.
"אין הרבה אנשים שרוצים לעבוד פה כרגע בעיקר בגלל שמדובר בעבודה פיזית קשה במזג אוויר קשוח", הוא מסביר. "אבל אני מבין שזה הצורך כרגע - לעזור לחקלאים. הם צריכים עובדים שיודעים מה הם עושים ומגיעים לתקופת זמן ממושכת".
שירי ספיר (25) מבאר שבע, במקור מקיבוץ גזית, הצטרף ל"קיבוץ הנודד" במפלסים במאי 2024, אחרי ארבעה חודשי מילואים בחרמון. הוא עלה עם הפרויקט צפונה לקיבוץ עמיר, ועזב לקראת תחילת שנת הלימודים. כעת, בחופשת הסמסטר, הוא חזר לעבוד בקיבוץ מפלסים.
"ידעתי שאי אפשר פשוט לחזור לחיים הרגילים שהיו לפני אותה שבת איומה", הוא משחזר. "שיערתי שיהיה צורך בשיקום העוטף, ולכן חיפשתי מקום להתנדב בו. קיבלתי את הטלפון של קים (קפלן - י"י) אחרי כמה בירורים וחיפושים, דיברתי איתו וקיבלתי ממנו הסבר על המיזם - וגיליתי שהוא עונה על השאיפות והרצונות שלי".
הגעת למיזם עם ניסיון בחקלאות?
"יש לי פרדסים מחוץ לבית וידעתי פחות או יותר מה קורה בקטיף, אבל לא הייתה לי תשוקה מיוחדת לזה. זו הייתה הדרך שלי לעזור בשיקום העוטף. ככל שחלף הזמן, צברתי ניסיון והשתפרתי בזה מאוד, ועם השיפור גם גברה האהבה שלי לתחום. היום אני ממש נהנה מהקטיף. כיף לצאת לשטח, לעבוד בעבודה פיזית, לצבור קצת שעות שמש ולהיות עם אנשים טובים".
7 צפייה בגלריה
שירי ספיר בקיבוץ עמיר. "אי אפשר היה לחזור לחיים הרגילים שהיו לפני 7 באוקטובר"
(צילום: באדיבות "הקיבוץ הנודד")
ומעבר לעבודה עצמה, שירי מצא ערך נוסף במיזם: "המלחמה הזאת, באופן הנורא והטרגי ביותר, לימדה אותנו משהו על סולידריות חברתית. לימדה אותנו מי האויבים שלנו - ועם מי אנחנו רק 'לא מסכימים'.
"בתקופה הזאת ובכלל, חשוב להיות שותף לשיקום המדינה, גם מבחינה מוראלית וגם מבחינה פיזית. ואולי הכי חשוב - גם באיחוי הקרע החברתי", מוסיף שירי, "ההשתתפות במיזם זימנה לי מפגשים עם כל מיני אנשים - עם חלקם הסכמתי יותר, עם חלקם פחות. אבל עם כולם קמתי בחמש בבוקר כל יום, ועם כולם עזרתי לשקם את מה שנפגע. לצערי, רק ככה מבינים שרב המשותף והמחבר על המפריד".
לצד העבודה החקלאית, הצעירים מתנדבים גם בקהילות המארחות. הם פותחים את הפאב בקיבוץ, מייצרים מוקד משיכה ועניין לשאר התושבים, ועוזרים בטיפול בגינה הקהילתית, בחדר האוכל ובפינת החי. גם אחרי יום עבודה קשה במטעים, בוער בהם הרצון להתנדב ולעזור לקהילות המארחות.
"בלי חקלאות ישראלית - אין לנו זכות קיום"
קים קפלן, האיש שייסד את מיזם "הקיבוץ הנודד", היה בתל אביב בזמן מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס. ניסיון העבר המר לימד אותו להתמודד ואף להתרגל למלחמות ולסבבים, אבל באותה השבת, כבר בשעות הבוקר המוקדמות, הוא הבין שהפעם מדובר במשהו אחר.
הצפייה דרך הטלוויזיה בקיבוצי העוטף השרופים והחרבים, כשהם מלאים במחבלים, הייתה עבורו קשה מאוד. העובדה כי לא יכול היה להיות בקשר עם המשפחה והחברים שהיו בעוטף באותו זמן, הותירה אותו חסר אונים אל מול המראות המחרידים שעל המסך.
עם תחילת המלחמה קפלן חזר לקיבוץ על מנת לעזור למנהל הפרדס של הקיבוץ לגייס מתנדבים. מנובמבר 2023, ניהל בהתנדבות את חמ"ל המתנדבים של פרדס מפלסים למשך חמישה חודשים. דרך הפעילות הזאת נוצר הקשר עם התנועה הקיבוצית, עד שלפני שנה הצטרף לתנועה והקים את מערך המתנדבים המקצועי.
כיום הוא משמש כראש תחום "דור חדש" בחקלאות בתנועה הקיבוצית, כשמטרתו היא לחשוף את בני ובנות הנוער בקיבוצים לעולם החקלאות. החזון שלו הוא להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את הצעירים לעבודת האדמה.
"אנחנו רוצים לייצר דור חדש בחקלאות, שיזרים דם חדש לענף ויצעיר את גיל החקלאים בקיבוצים", הוא אומר. "יש לנו תכנית מקיפה לכל שלבי החיים: בגיל התיכון - החזרת בני נוער להתנדבויות חקלאיות בקיבוצים, כמו שהיה פעם. בשלב שנת השירות וגרעיני הנח"ל - חיבור הצעירים לעבודת האדמה במסגרת פרק המשימה. אחרי הצבא - הצטרפות ל'קיבוץ הנודד' כעבודה מועדפת. והיעד הסופי – יצירת עתודה צעירה שתוביל את הענפים החקלאיים בקיבוצים בעתיד".
7 צפייה בגלריה
"חקלאות ישראלית היא לא רק לרכוש תוצרת הארץ, אלא גם להעסיק עובדים מקומיים"
(צילום: באדיבות "הקיבוץ הנודד")
קפלן מודע לאתגרים הרבים בענף החקלאות, אך גם לחשיבותו האסטרטגית. "אני מאמין שבלי חקלאות ישראלית אין לנו זכות קיום", הוא אומר. "חלק מהחקלאות הישראלית זה לקנות פירות וירקות תוצרת הארץ, אבל החלק הנוסף זה העובדים. גם שם אני מאמין שיש ערך וחשיבות לזה שאנחנו אלה שנעשה את זה, ולא נסתמך על גורמים חיצוניים.
"אני חושב שבשנה האחרונה כל עם ישראל הבין כמה חשובה החקלאות הישראלית, ואנחנו צריכים לדאוג שהמדינה תעזור לחקלאים האלה לעבור את התקופה הקשה הזאת - בין אם בתמיכה בעובדים ישראלים בחקלאות, ובין אם בעזרה בתחרות אל מול הייבוא מחו"ל".
"גבורת החקלאים בתקופה זו אינה מובנת מאליה ורבים מהם נותרו במשקים תחת אש, על מנת לתחזק את הגידולים", מצטרף לדבריו ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית. "ומתוך החורבן של אוקטובר - צומח דור חדש של חקלאים ישראלים, שכמו המייסדים של פעם, רואים בעבודת האדמה לא רק פרנסה, אלא שליחות ממש".
ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוציתצילום: ראובן קופיצ'ינסקיובינתיים, בקיבוץ מפלסים, הפאב שפתחו חברי "הקיבוץ הנודד" מושך אליו מדי ערב יותר מ-150 חברי קיבוץ. הכוסות מתמלאות, והשיחות נמהלות בצחוק. מאחורי הבר עומד אחד מחברי המיזם, שעות ספורות לאחר שסיים יום עבודה של קטיף - סימן קטן אך משמעותי להתחדשות החיים במרחב שנפגע.
