בשנת 2009 כשקליה ליטמן הייתה בת תשע כשהייתה במחנה של הצופים, נשפך עליה סיר שמן רותח. לתערוכה החדשה של אמה האמנית אריאן ליטמן (61) "ארץ – אם", הגיעו שתי האחיות של מחלקת הילדים של בית החולים 'הדסה' שטיפלו ביד נאמנה בבת.
"בדיוק התחלתי לעבוד בבית החולים והיא הייתה הילדה הראשונה שטיפלתי בה", מספרת האחות עפנאן מאום אל פאחם. האחות השנייה תמר, מוסיפה: "אנחנו מטפלים במחלקה בילדים שמגיעים אלינו עם כוויות כמו קליה, עם שברים, ילדים שמתמודדים עם טראומות וניתוחים. אי אפשר היה לשכוח את קליה והמשפחה המיוחדת שלה".
כך נראית תערוכת "ארץ - אם":
ארץ-אם
(צילום: רוסלן פאול. צילום אווירי: שבתאי טל)
המקרה המצער בו "אפילו לא הוזמן עבור הילדה אמבולנס" כמו שמלינה אימה, הוביל את הליטמן לסדרה של מהלכים אומנותיים שהם פועל יוצא של המקרה. "הפציעה של בתי היווה טראומה עבורי ועבור המשפחה. עבור קליה זה היה סבל פיזי ועבורנו סבל רגשי. בעקבות כך התחלתי לקשר בין האמהות הפרטית שלי לבין זו הלאומית. התחלתי לחבוש מפות של ירושלים. חבשתי את פסלו של אלכסנדר זייד כי זה מסמל את 'הפצע' של העמק והאוטופיה של הקיבוצים. גם באתר הלאומי מצדה ביצעתי חבישה, זה מקום שמסמל פצע היסטורי שלנו. הלכתי לבצע חבישות גם בכפר הפלשתיני הנטוש בפאתי ירושלים – ליפתא. חבשתי עץ זית ליד חומת ההפרדה וגם בים המלח שמהווה עבורנו 'פצע אקולוגי".
ליטמן עלתה לישראל בגפה משוויץ בגיל 18 והיא בוגרת מצטיינת של לימודי אומנות בבצלאל. היא הציגה בגלריות נבחרות בארץ ובעולם ואף זכתה בפרסים על עבודותיה. כדי ללמוד את הסכסוך הישראלי – פלשתיני הפכה לצלמת של עיתון שוויצרי. אחרי הפיגוע הנורא בקפה "מומנט" בירושלים של ימי האינתיפאדה השנייה, הורתה ליטמן לרופאים לשאת מפות סגר של ירושלים על אלונקות וביקשה מנשים לבושות לבן שתיפקדו כאחיות, לתפור את המפות בתפרים ירוקים. "ירושלים בה אני חיה היא קרועה מפנים, אכולת טראומות והיא למעשה פצע היסטורי שלא מפסיק לדמם", היא מצהירה.
ב"ארץ פצועה", למשל, תערוכה שהציגה בימי הקורונה היא הציגה מפה ענקית של ישראל בגודל של 3.5 מטר שעליה היא יצקה גבס ותחבושות וסימנה בחוטים אדומים את נקודת המחאה של הדגלים השחורים.
בתה של ליטמן, קליה (23) גדלה להיות צלמת ואשת קריאטיב, והגיעה נרגשת לתערוכה "זה בשבילי סוג של סגירה מעגל ואני כל כך שמחה שהאחיות שטיפלו בי הגיעו אף הן".
הפצע, הריפוי, והצילום
בעבודת הצילום "האמנית והמוזה שלה" , האם-האמנית אוחזת בחבישות של בתה הישובה מולה, ומסייעת לה להשתחרר מהן ולחשוף את הצלקות שלה. תחבושות המשולות לשלייה, מרמזות על הקשר הביולוגי ועל קשר של אם לבתה.
הצילום פותח בשיטת קולודיון, שיטה ששימשה צלמים בשנות ה-50. הקולדיון הוא חומר כימי ש"פוצע" את הצילום, הוא שימש את הרפואה כחומר שנועד לסגור פצעים פתוחים בשדה קרב, והוא מרכיב שנמצא בפצצות ובקבוקי תבערה. "החומר הזה" כותבת האמנית האוצרת ד"ר נאוה ט' ברזני "מסמן את כל מטען היצירה של ליטמן: את הפצע, את הריפוי, ואת הצילום".
למרות הפציעה הקשה והנושאים הלא פשוטים שמוצגים בתערוכה, האם והבת משדרות מסר אופטימי: "היום אני במקום חזק בו אני שלמה עם כל מה שאני עושה בחיים. זה לגמרי חלק מהסיפור שלי. אמא שלי יצרה מהמקום של הכאב יצירות מדהימות ומעוררות השראה, ואני לא הייתי משנה דבר מכל זה".
3 צפייה בגלריה
אריאן ליטמן ליד יצירת האמנות "הכלה הבתולה"
(צילומים: איתן אלחדז ברק, מיכאל עמר,אבגר עידן)
בעקבות אירועי השבועות האחרונים, המתח, הפילוג והשסע בעם, ליטמן כבר חושבת על הפרויקט הבא שלה: "אולי עוד אחבוש את סמל המנורה שניצב מול הכנסת – פסל עתיר סימבוליות שהוא גם סמל המדינה".
"התחלתי עם פרויקט 'החבישות' ואני לא יודעת אם הייתי עושה את זה לולא הפציעה של בתי", מסכמת ליטמן. "יש לפעמים דברים שאנחנו לא תמיד מבינים אותם עד הסוף וגם משהו שמתחיל כאירוע עצוב אתה לא יודע לאן זה ייקח אותך בסוף".
- תערוכת "ארץ – אם" מוצגת בגלריה אגריפס 12 בירושלים בימים ב'-ה' 16:30 - 19:30 בימים שישי ושבת : 11:00 - 14:00. התערוכה תינעל ב-18.3.2023.
