בשיתוף עמותת "יד לילד המיוחד"
"לאיתי יש אוטיזם בתפקוד נמוך", משתפת תמי אייזיק שיפמן (51), אמא לשניים מרחובות. "הוא מאובחן עם אוטיזם מגיל שנתיים וחצי בערך והוא לא מדבר בכלל. מעולם לא שמעתי אותו קורא לי 'אמא'", היא מספרת. בנוסף לאיתי, לתמי בן נוסף בן 24, רואי, שמשרת בשירות קבע בצה"ל על אף שנולד עם שיתוק מוחין (CP). "הוא הראשון בארץ", היא מתגאה ומשתפת שלשיטתה הכול אפשרי, כל עוד לא נותנים לנכות לנהל את החיים.
בשנה האחרונה החל גם הבן הצעיר ללכת בדרכו של אחיו הגדול, ובעזרת התוכנית "גדולים במדים" - שבזכותה גם התגייס אחיו רואי והיה משולב כל השנים בצבא בזכות הסיוע והליווי של התכנית - התקבל לצה"ל, למרות מגבלותיו. פעם בשבוע הוא מגיע לבסיס פיקוד העורף ומשתלב בו בעבודה התעסוקתית. "העבודה היא בהתאם לספקטרום ובהתאם ליכולות", מספרת תמי.
"הוא חוזר עם חיוך. הוא צוחק והוא מרוצה. הוא לא מדבר, אבל הוא כותב שהוא שמח שם וזה לא מובן מאליו. אתה רואה את ההתרגשות שלהם ואת האהבה, והילדים הולכים בשמחה".
פועלים למען שוויון הזדמנויות חברתי
"גדולים במדים" היא תוכנית שמפעילה עמותת "יד לילד המיוחד", שהוקמה לפני כ-20 שנה, על ידי קבוצה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. בסיועם של אלפי המתנדבים פועלת העמותה למען שינוי יחסה של החברה לקהילה ומעניקה להם את המתנה המיוחדת מכולן – חיים רגילים. במציאות בה אנו חיים, בה אנשים נוטים להירתע ואף להיגעל מאנשים עם מוגבלויות, מצליחה העמותה להנגיש את עולם הצרכים המיוחדים לקהילה וגורמת לה לחבק אותם באהבה.
העמותה פועלת לקידום ילדים וצעירים עם צרכים מיוחדים, למימוש הפוטנציאל הטמון בהם ולעידוד עצמאותם. "יד לילד המיוחד" פועלת בשיתוף עם צה"ל, משרד הביטחון, משרד החינוך, עם משרד הרווחה ועם גורמים נוספים, ויחד הם מסייעים לצעירים עם הצרכים המיוחדים להשתלב בקהילה, בצבא ובשוק התעסוקה, תוך מתן סיוע וכלים גם למשפחות עצמן. העמותה אף מסבסדת טיפולים והדרכות להורים ממשפחות מעוטות יכולת.
התוכנית, שנוסדה לפני כ-30 שנה על ידי האלוף במיל' גבי אופיר, כיום יו"ר העמותה, זכתה כבר ב"אות הנשיא למתנדב" על עשייתה המבורכת, ועם הזמן הוכיחה כי מלבד הגשמת החלום של הגיוס לצה"ל, השילוב בצבא הופך את הנערים והנערות עם הצרכים המיוחדים מילדים תלותיים וחסרי ביטחון לבוגרים עצמאיים, המוכנים להשתלבות בחברה וליציאה לחיים משלהם. השירות בצה"ל משפר פלאים את המיומנויות החברתיות שלהם, מעניק להם כישורי חיים בסיסיים ואף מחדיר בהם את האמונה ביכולותיהם. בתוכנית משתתפים כיום כ-950 צעירים עם מוגבלויות והם משולבים ב-70 בסיסים צבאיים, לשם הם מגיעים מ-60 בתי ספר ומסגרות שונות.
"רוצה שהילדים שלי יהיו מאושרים ושיהיה להם טוב"
"אני חושבת שיש בזה תרומה חברתית בלתי רגילה", מתגאה תמי. "אנחנו רק חצי מיליון משפחות מיוחדות בישראל, והחשיפה של החברה לאנשים עם צרכים מיוחדים – זה הכול. יש כמות אדירה של אנשים, גם על הספקטרום וגם עם מוגבלויות למיניהן, והחשיפה הזאת, הדו-צדדית, מביאה ערך שהוא גם חברתי וגם רגשי. אפילו קוגניטיבי. היכולת שלך פתאום להכיר משהו חדש, שאתה לא מכיר אותו, זה 'ווין ווין סיצ'ואיישן' שכולם מרוויחים ממנו", היא אומרת.
"אני בסך הכול רוצה שהילדים שלי יהיו מאושרים ושיהיה להם טוב. אני מבינה שאיתי הוא לא כמו כולם, ועם כמה שהייתי רוצה שיחייה חיים עצמאיים, אני מבינה שהעולם מוגבל בקטע הזה. איתי זה ילד שלא מבין חוקים, זה הקושי, אבל הכול נעשה שם מתוך אהבה מאוד גדולה ומתוך איזו תחושה של שליחות אמיתית. יש שם אנשים מאוד מיוחדים, שמיומנים בזה ועוסקים בזה הרבה שנים ואני חושבת שכאזרח וכאדם שווה לראות איך זה מתנהל. זה משהו מאוד מיוחד".
לאחרונה, בטקס מרגש במיוחד שערכה העמותה, קיבל איתי את הכומתה הכתומה של פיקוד העורף וריגש את המשפחה כולה. "אין לי מילים להודות על הקבלה ועל האהבה הזאת שהם מקבלים, שהיא לא מובנת מאליה. אני נתקלת במבטים, אנשים שלא קל להם עם העולם של הצרכים המיוחדים, והערך החברתי והרגשי שיש לפרויקט הזה הוא כל כך חשוב לנו כחברה. זה חשוב גם לילדים, שהם מרגישים רצויים ואהובים ומוערכים".
3 צפייה בגלריה
איתי ואימו בטקס קבלת הכומתה הכתומה של פיקוד העורף עם רמ"ט פיקוד העורף תא"ל לירון דונל
(צילום: אלבום פרטי)
"הלוואי והיינו יכולים להסתכל על העולם דרך העיניים שלהם, כי שם הכול טוב", צוחקת תמי. "היופי של האוטיזם זה היכולת ליהנות מהדברים הקטנים. מהפשטות של הדברים, והחלום שלי עבורו זה שיהיה מאושר ועצמאי ושיוכל לחיות חיים מלאים", היא מסכמת. "חשוב לי שהבשורה הזאת תגיע הלאה - שהעולם הזה של הצרכים המיוחדים לא יהיה כל כך מרתיע ומעורר פחד בסביבה. שתהיה קבלה מלאה ושיהיה משהו מאוד טבעי בזה. שאנשים לא יצביעו עליהם ולא יפחדו. בעיני זה הערך הכי גדול שיש ואני חושבת שכל מי שנתקל בחבר'ה של 'גדולים במדים' בבסיסים לומד לאהוב את העולם הזה ולומד להכיל".
דמעות של אושר
"משפחת שיפמן היא דוגמה לדרך שבה הפרויקט הזה מציל חיים, לא פחות", מתגאה הרב מנדי בליניצקי, מנכ"ל העמותה. "לראות את האמא מזילה דמעה ברגע של נחת, כשהם עולים בפעם הראשונה על מדים, או כשהם מקבלים את הכומתה, זה שווה את כל הפרויקט הזה".
"זה חבר'ה שלא מובן מאליו בכלל שהם התנדבו לצה"ל. הם קוטלגו ותויגו על ידי החברה ועשו את כל שנותיהם, עד גיל 18 או 20, תחת אותו קיטלוג של 'צעירים עם צרכים מיוחדים'. אז, כשהם מסיימים את בית הספר, אנחנו מצפים שהם לפתע ישתלבו איכשהו בקהילה, אבל זה לא קורה", הוא מסביר. "מצאנו שהשירות בצה"ל הוא הפלטפורמה הטובה ביותר להוות גשר בין התקופה הראשונה של החיים שלהם לבין העולם האמיתי, ודרך הפלטפורמה הזאת הם רוכשים כישורי חיים ומיומנויות חברתיות שאף מטפל או פסיכולוג לא מצליח לתת להם. אנשים שמלווים אותם לא מבינים מה קורה להם. מה זה הפלא הזה ומה עושים להם המדים".
"זאת קפיצה אדירה ביכולת האישית שלהם, ופתאום, בפעם הראשונה בחייהם, הם מרגישים משמעותיים. כמו כולם. שווים בין שווים. הרעיון הוא לא להביא אותם לבסיס ולהשאיר אותם כקבוצה, אלא לפזר אותם בבסיס ואז הרווח הוא כפול ומכופל, והחיילים ה"רגילים" שסביבם, לא רק מכילים אותם, אלא ממש מאמצים אותם לליבם, הופכים לחברים שלהם ועוזרים להם להתקדם. ככה כל סדר היום בבסיס משתנה ונוצר מעגל של סובלנות, אהבה והכלה. אם פעם היינו צריכים לשכנע מפקדים כדי שיהיו אצלם, היום הם כבר רודפים אחרינו", הוא צוחק.
3 צפייה בגלריה
הרב מנדי בליניצקי עם שני אחים, האחד כבר מתנדב והשני יתגייס בשנה הבאה
(צילום: באדיבות עמותת יד לילד המיוחד)
"עכשיו אנחנו נמצאים בקמפיין גיוס המונים, כדי לדאוג לעתיד שלהם. בשביל להשתלב בעולם התעסוקה הם עדיין צריכים את התיווך שלנו – קורסים של חיזוק היכולות הרגשיות, המנטליות והפיזיות שלהם, רכיבה ושחייה טיפולית, קרב מגע, קורס כלבנות ועוד. אנחנו מתחילים את זה בשנה האחרונה של השירות, על מנת שייצאו לתעסוקה עם יכולות מוכחות ועם כל ההכשרה שצריך, ואנחנו מאתרים להם מקום תעסוקה מתאים וגם מלווים אותם בו בשנתיים הראשונות. כל זה היה אפשרי, כשבשנתיים האחרונות היו לנו מאה משוחררים, אבל בשנתיים הקרובות אנחנו צפויים לגל של כ-500 משתחררים ואין לנו תקציב לטפל בהם. זה מאתגר לא פחות מאשר לשלב אותם בצבא".
בשיתוף עמותת "יד לילד המיוחד"
