"מגיעים לקוחות, אחד אחרי השני, וכל אחד יותר דוחה מהשני. מכוערים, מוזנחים, אנשים שאת לעולם לא היית נוגעת בהם בחוץ או מדברת איתם, וכאן אם תבטלי אחד ועוד אחד בסוף תצאי בלי כסף. הרגשתי כמו זבל, כמו כלבה, יושבת בפינה בפלאפון, מחכה מתי תורי, מתישהו הוא יגיע. ויש עוד משמרת לעבור. הבנות רעות, כולן נלחמות על מקומן, על הכניסות שלהן, נרקומניות לכסף, מורעבות כאילו מחר עומדות למות, והלקוחות מנסים לקחת ממך כמה שיותר ולשלם כמה שפחות".
איך נראים החיים אחרי הזנות? צפו בכתבה על המכללה:
המכללה, זנות, שיקום תעסוקתי, פמיניזם
איך מגיעים למצב כזה? דורית (השם המלא שמור במערכת) מספרת בגלוי לב על מסלול החיים שנכפה עליה. "מגיל שש עברתי אונס על ידי בן משפחה, זה נמשך שש שנים וההורים לא האמינו לי, בגיל 12 כבר הייתי ילדה מופרעת שנכנסת ויוצאות ממוסדות שונים. מאוחר יותר ראיתי מודעה בעיתון 'רוצה להיות עשירה, הצטרפי אלינו - רק מסאג' ללא מין', עם השנים זה הפך ל'רק מין ללא מסאג', אבל כבר הייתי אמא ולא הייתה לי ברירה", דורית, אישה כריזמטית, חכמה ונאה, מסתכלת על העבר שלה במבט מפוקח ובוחן. "בעצם עשר שנים שחזרתי את האונס שעברתי בילדות. חוויתי שוב ושוב את אותו הדבר, ולא האמנתי בעצמי שאי פעם אוכל לצאת משם".
אבל היו מי שכן האמינו בה. איריס שטרן לוי, פמיניסטית, אקטיביסטית ופעילת שטח ותיקה, חברה לטל חמווי, אותה הכירה במהלך עשרים שנות פעילותה במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, ויחד הן רקמו חלום - לייסד את 'המכללה'- her academy.
"'המכללה' היא בית ספר חברתי, למען נשים החוזרות למעגל התעסוקה, יחיד מסוגו בכל העולם" מספרת שטרן לוי. "הנשים מגיעות אלינו מרקע של אלימות, זנות, תקיפה מינית, גילוי עריות, כל הרצף, והישרדות מגיל מאוד צעיר. אנחנו מלמדות כאן קשת רחבה של מקצועות, קורס מזכירות, קורס שיווק דיגיטלי, קורס מבוא להוראת פילטיס ומבוא להוראת יוגה, הכל מהכול".
6 צפייה בגלריה
המכללה
המכללה
""הנשים מגיעות אלינו מרקע של אלימות, זנות, תקיפה מינית, גילוי עריות, כול הרצף, והישרדות מגיל מאוד צעיר".
"'המכללה' באה לתת מענה בעצם לבעיה שאין לה מספיק פתרון בשטח", מוסיפה חמווי, "יש נשים שנמצאות בזנות ובמצבי אלימות והן לא רוצות להיות שם יותר והן צריכות המון המון תמיכה ומענים כדי שזה יקרה".
כדי לספק את המענה הכל כך נחוץ הזה, השתיים כיתתו רגליים, עברו בין גופים וקרנות שונות בארץ ובחו"ל, יצרו קהל מאמינות ומאמינים שנרתמו לסייע להקמת והחזקת המקום, ונכון להיום כ-300 סטודנטיות כבר עברו את סף דלתן, קיבלו חיבוק חם וידע תעסוקתי, ומהן כעת משולבות בחברה, עובדות בעבודה נורמטיבית, מחליפות את שעות הלילה בשעות היום, והכי חשוב, מאמינות בעצמן וביכולות שלהן.
"כאן הן לומדות מקצוע ואז הן יכולות לצאת עם הראש מורם ולהיכנס לשוק העבודה ולעבוד כמו כולנו", מבהירה שטרן לוי ומסבירה את המנגנון הייחודי שפיתחו במקום: "המורות שמלמדות כאן הן לא מורות, יש בעלות ובעלי עסקים שכבר שבע שנים תורמים את הצוותים שלהם ופשוט מגיעות לכאן נשים מהצוותים שלהם והן מלמדות את הנשים כאן, מעבירות להן את הידע, והכל בנדיבות ובהתנדבות מלאה".
6 צפייה בגלריה
המכללה
המכללה
"איריס האמינה בי מיד, בזמן שאני ממש לא האמנתי". איריס שטרן לוי

"לכל אישה יש זכות לממש את היכולת העצמית שלה"

בית הספר מפעיל מגוון קורסים: קורס טבחות וקונדיטוריה, הום-סטיילינג ומכירות, ניהול אדמיניסטרטיבי, שימושי מחשב ובניית אתרים, קונדיטוריה ועבודת טבחות, טיפול בילדים, מכונאות וטיפול באופניים, טיפול בכלבים ועוד. הקורסים ממוקדים ונמשכים כעשרה שבועות, כדי לאפשר לנשים למצוא עבודה מפרנסת ובעלת אופק תעסוקתי במהירות וביעילות.
בנוסף מתווכת המכללה בין מעסיקות ומעסיקים ובין הנשים הלומדות בעמותה, ומסייעת להן להשתלב בעולם התעסוקה בדרך הקלה ביותר שניתן. מעבר לקורסים הן מספקות מענה לצרכים מורכבים וייחודיים העולים מקשיי החיים בזנות ואלימות על צורותיהן, ועוזרות לסטודנטיות בחודשים הראשונים לכניסתן למעגל העבודה. "הרעיון העומד בבסיס העמותה הוא שלכל אישה יש את הזכות לעצמאות כלכלית, לממש את היכולת העצמית שלה, ולעבוד בסביבה תומכת ובתנאים מיטיבים ללא אלימות נפשית או פיזית", הן מסבירות, בתקופת הסגרים בקורונה , למשל, הן מימנו שכר דירה לכחמישים נשים שלא יכלו לעבוד, בזנות, או בכל עבודה אחרת.
גיל הכניסה לזנות, נע סביב גילי 12-14 ורוב הנשים מצליחות לצאת מהמעגל רק לאחר גיל 30. העיסוק בזנות גורר אחריו קשיים חברתיים וסטיגמות שמקשים על הנשים להאמין ביכולתן לעבוד בעבודות מלבד מכירת גופן. אותן סטיגמות וחלל גדול בקורות החיים, משפיעים על החלטת מעסיקים ומעסיקות לקבל נשים שורדות זנות לעסקיהם ועסקיהן.
""אני הבחורה שהייתה שנים על גבי שנים, ערב על גבי ערב, בתוך תופת בתוך דירות הדיסקרטיות. נראה לי שאני מכירה לצערי כל דירה בישראל וכל בעל דירה שכזאת. הייתי שם בדירות גופה מהלכת, הייתי מין רובוט עם גוף. היום אני מורה מוסמכת לפילאטיס וכבר שנתיים אני אם הבית ב'מכללה'. דואגת שהמקום יהיה נקי ומסודר תמיד, אין כאן שום כלי בכיור אף פעם והכל מצוחצח. מי שמגיעה לכאן מקבלת תמיכה גם ממני, וזה חשוב להן כי גם אני הייתי שם ואני יודעת בדיוק עם מה הן מתמודדות ומה עובר עליהן".
"כל יום שאת נמצאת שם אין לך מושג בכלל אם תחזרי, אולי לקוח ירצח אותך, אולי תריבי מכות, אולי ישדדו אותך, אולי יאנסו, וזה היה היום יום שלי במשך כמעט עשר שנים. איך אפשר לחיות שיום יום אלו הם חייך? איך אפשר להרגיש משהו? לחשוב משהו? לתכנן משהו בחיים בתוך גופה מהלכת, שרוצה לעזוב?" שואלת דורית ומשחזרת את השלבים החוצה מהשאול: "הופניתי למכללה דרך 'סלעית' - עמותה טיפולית שעוזרת לנשים בזנות, לקח לי המון זמן להאמין להם ולהגיע לטיפול, וכשהם דיברו איתי על לימודים ממש לא חשבתי שזה יתאים לי. ואז פגשתי את איריס וטל. איריס האמינה בי מיד, בזמן שאני ממש לא האמנתי. וטל רשומה לי עדיין בטלפון כ'טל חיבוק חם'. איריס דחפה אותי לנסות לפחות קורס קצר באנגלית. כשקיבלתי תעודה הייתי מאושרת. משם המשכתי לעוד קורסים", היא משחזרת.
6 צפייה בגלריה
המכללה
המכללה
"פתאום אני מוכרת נעליים ולא את הגוף שלי, החיוך שלי ללקוחות הפך להיות אמיתי. הרגשתי מה זה לעבוד בלי לפצוע את הנפש"
"אני הבחורה שהייתה שנים על גבי שנים, ערב על גבי ערב, בתוך תופת בתוך דירות הדיסקרטיות. נראה לי שאני מכירה לצערי כל דירה בישראל וכל בעל דירה שכזאת. הייתי שם בדירות גופה מהלכת, הייתי מין רובוט עם גוף. היום אני מורה מוסמכת לפילאטיס וכבר שנתיים אני אם הבית ב'מכללה'. דואגת שהמקום יהיה נקי ומסודר תמיד, אין כאן שום כלי בכיור אף פעם והכל מצוחצח. מי שמגיעה לכאן מקבלת תמיכה גם ממני, וזה חשוב להן כי גם אני הייתי שם ואני יודעת בדיוק עם מה הן מתמודדות ומה עובר עליהן".
סיגל (שם בדוי), בוגרת המכללה, משתפת: "כשטראומות הילדות פועמות כל כך חזק, תקופת הזנות הופכת לכתם ערפל גדול. אני לא נותנת עליה את הדעת, לא מפרקת אותה לגורמים. בשלב זה של החיים, כשעברתי מילדות רצופת שיעורי חיים אלימים של זנות מעורפלת לזנות ממוסדת וברורה, אחרי שכבר תוכנתתי להיות זונה קהת רגש וחסרת רצון פנימי, התקיימתי בניתוק מוחלט. הדברים שעשיתי והדברים שקרו לי התקיימו בלי תנאים מקדימים והגיעו בזה אחר זה".
"אני זוכרת את המשמרת הראשונה שלי, איזה הרגשה טובה הייתה לי, פתאום אני מוכרת נעליים ולא את הגוף שלי, החיוך שלי ללקוחות הפך להיות אמיתי. הרגשתי מה זה לעבוד בלי לפצוע את הנפש. הייתי בסביבה של מעסיקים סופר רגישים ומכילים, מה שאפשר לי גם להחזיק ולהתמיד. הקורס במכללה היה בשבילי עליית מדרגה לעולם האמיתי בחוץ. למדתי להבין שאני לא חייבת להיות רק 'זונה' כל החיים, הבנתי שאפשר גם אחרת", היא משתפת.

"פשוט פוגשות נשים, אחיות. אחיות שלנו"

"כשאומרות את המילה 'זונה', או 'נפגעת גילוי עריות' או 'נפגעת', או 'אישה מוכה' אנחנו מדמיינות תמונות שבעצם אנחנו רגילות לראות מעיתונות מסטראוטיפים, מסטיגמות, וכשאנחנו מגיעות לכאן אנחנו אף פעם לא יודעות מי המורה ומי הסטודנטית. המורות הן לא מורות, הסטודנטיות שלנו פוגשות את החברה, זה משהו עתיק ימים, וככה גם הנשים שמלמדות כאן הופכת להיות שגרירות שלנו", מסבירה שטרן לוי. "אנחנו קוראות לנשים באות ללמוד כאן הלביאות", והן לביאות כי עברו חיים כל כך קשים והן מתמודדות עם סטיגמה וסטראוטיפים ועדיין הן קמות ואומרות אני רוצה ללמוד ואני רוצה להתקדם, במפגש איתן אנחנו פשוט פוגשות נשים, אחיות, באמת אחיות שלנו".
6 צפייה בגלריה
המכללה
המכללה
קורס מכונאות אופניים במכללה בהדרכת פרויקט ליל"א
חן דויד, כבר לא מתביישת. אין לה מה להסתיר, בפנים גלויות היא מספרת למצלמה שלנו: "אני בת 50 אוטוטו, אני טרנסית, הייתי בזנות שלושים שנה, בסמים חמש עשרה שנה, עברתי אונס בגיל צעיר עד לפני שהכרתי את המכללה לא היה מענים טובים מהמדינה לגבי טרנסיות, או נשים בכלל".
"לפני ה'מכללה' לא האמנתי בשום דבר. הייתי עוד פסיעה לשלושים שנה בזנות, המדינה לא עזרה, אם הייתי מחכה אז אני חושבת שגם הייתי מתה שם, פתאום התחילו להכיר בך, להאמין בך, להקשיב לך, ואת מתחילה גם להאמין בעצמך כי סוף סוף מישהו מדבר איתך, מקשיב לך, רוצה לעזור לך, בלי שום אינטרס מסביב". היום היא עובדת כבר שנתיים כמזכירה משפטית, היא חברת הוועד המנהל במכללה, ומתנדבת בעבודה עם בני נוער המצויים כעת בסמים וזנות.
6 צפייה בגלריה
טל חמויי
טל חמויי
"היום יש לי כבר הוכחות. נשים שמחזיקות בעבודה יותר משנה משום שהן לא בזנות, נשים שכבר טעמו את החיים המיטיבים והיציבים". טל חמווי
"זה לא היה פשוט", משתפת דויד. "עברתי המון ראיונות עבודה שלא קיבלו אותי והיו רגעים שכמעט התייאשתי. המכללה תמכה בי כל הזמן. לפני שנתיים עשיתי ריאיון ויש לי מזל שהייתה לי בוסית שקילפה מעליי את כל הסטיגמות, וראתה בן אדם מבפנים וקיבלה אותי לעבוד. היום אני מזכירה משפטית ועושה עבודה מצוינת, הם יודעים עלי הכל הכל הכל, והם באמת מקבלים אותי. פשוט, נתנו לי הזדמנות".
"איריס היא האורים והתומים בתחום הזה", אומרת חמווי ומספרת על שלל פרסים בהן היא זכתה על פועלה פורץ הדרך, הנחוש והמתמשך. ב-2017 זכתה שטרן לוי יחד עם חמווי גרנות בפרס קרן יפה לונדון יערי בשל הקמת וניהול עמותת "המכללה". ב-2018 זכתה שטרן לוי בפרס זוסמן-ג'וינט למצוינות בעשייה חברתית בקטגוריית מניעת התעללות באוכלוסיות מוחלשות וחסרות ישע, והשנה היא זכתה בתואר כבוד של קרן ראיה ובפרס רות רפפורט על מפעל חיים של עשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה בישראל. "היא זאת שמחברת את הנקודות בין כל המאבקים. מוצאת ביניהם את הקשר, למדתי ממנה איך לקשר בין הדברים ואיך להיות אדם טוב יותר", מחייכת חמווי.
6 צפייה בגלריה
המכללה
המכללה
קורס פרחים וצמחי נוי במכללה עם המורה מיטל ברט

"רק אלוהים יודע איפה הייתי עכשיו"

"המקום פה הוא טבעוני, זה לא אומר שהסטודנטיות טבעוניות אבל אנחנו לא יכולות להכניס לכאן סבל אנחנו נגד אלימות אז גם על השולחן שלנו לא תהיה אלימות", מבהירה שטרן-לוי. "יש לנו כאן סטודנטיות פלסטיניות שמגיעות מג'נין, שמגיעות מהרשות, הן כמו כולנו, נלחמות על החיים שלהן. המכללה היא מקום פמיניסטי ואקטיביסטי, ואני יוצאת לרחוב להשתתף בכל מאבק צודק, אם זה זכויות לנכים, אם זה זכויות של עובדות סוציאליות, אם זה זכויות של חד-הוריות, אני אהיה הראשונה לעמוד בחוץ", היא מעידה על עצמה. שלל תמונות שלה בעשורים האחרונים בהפגנות מגוונות מעידות על מעשיה.
כשאני מבקשת מהן לשמוע על ההתמודדויות שלהן עם הקושי מסבירה לי חמווי: "הצלחות זה דבר פחות כמו שאנחנו רגילות לתפוס את ג'וליה רוברטס מחבקת את ריצ'רד גיר והם נוסעים בפורשה שלו לעבר העתיד, זה לא דברים שקורים. הצלחה יכולה להיות מבחינתי מישהי שמגיעה לקורס שלא מוותרת לעצמה שמגיעה גם אחרי משמרת שהיא חטפה בה מכות, גם אחרי שהיא עשתה הפלה מהיריון שנכנסה מלקוח, והגיעה לשיעור, זה מראה על תקווה זה מראה על כוח זה מראה על עוצמות שיכולות לקדם אותה הלאה".
עשרות רבות של נשים שהשתלבו בשוק העבודה ושיפרו את חייהן ללא היכר, כבר מגבות את עשייתן. "היום יש לי כבר הוכחות", נחרצת חמווי. "נשים שמחזיקות בעבודה יותר משנה משום שהן לא בזנות, נשים שכבר טעמו את החיים המיטיבים והיציבים, והן מבינות כבר כמה יכולות יש בהן ואנחנו אומרות להן 'תראי מה עשית, תראי מה עשית', יש לי צמרמורות כשאני אומרת את זה, 'תראי מה עשית'". וסיגל מסכמת: " המכללה נתנה לי משפחה ובית. בלי המכללה רק אלוהים יודע איפה הייתי עכשיו".
  • ביום שני, 8 בנובמבר 2021‏‏ ‏בשעה ‏‏20:00‏‏‏, ב- ‏‎,B- SIDE TLV‎‏ תערוך המכללה ערב התרמה "רוקדות מהפכה" בהשתתפות יסמין מועלם, סיסטם עאלי, נועה בלחסן, אקו ואחרים. לרכישת כרטיסים לחצו כאן. כל ההכנסות יועברו להמשך פעילות המכללה. ‏‏
  • לפרטים נוספים, תרומות, והוראת קבע חודשית של עשרה שקלים למכללה לחצו כאן.