היום (רביעי) ייערך באוניברסיטת תל אביב טקס קבלת התארים של הפקולטה להנדסה. בין מאות הבוגרים שיעלו לבמה, סיפורו של בוגר אחד צפוי לבלוט במיוחד. אלון קמינר, לוחם מילואים ביחידת "סנפיר", שנפצע באורח אנוש במהלך מלחמת "חרבות ברזל", השלים השבוע תואר בהנדסת תעשייה וניהול בהצטיינות - לאחר תקופת שיקום ממושכת ומורכבת בישראל ובארצות הברית, שבמהלכה המשיך בלימודיו מבלי לעצור לרגע.
אלון קמינר מתאר את המסע הבלתי יאמן שעבר מאז פציעתו הקשה במלחמה: " מייד אחרי הפציעה, ובאופן לגמרי מודע, קיבלתי החלטה שיהיה מה שיהיה אני ממשיך קדימה ולא עוצר, אפילו שלא הבנתי עד הסוף את המשמעויות של זה. אני זוכר אפילו שחבר עדכן אותי בבית החולים, שביטלו לי את הלימודים כדי שאני לא אשלם סתם, וזה עוד היה בתקופה שלא יכולתי בכלל לזוז. אמרתי לו שבשום אופן אני לא מסכים, ושיבקש מייד לבטל את הביטול, וכך אכן היה. ולמעשה גם אחרי הפציעה הקשה לא הפסקתי ללמוד אפילו לרגע אחד, עשיתי זאת גם בטיפול נמרץ וגם בארה"ב בזמן שאני נמצא בתהליך השיקום ובהתאמת פרוטזות".
גם באוניברסיטה עשו הכל כדי להקל על אלון, ומייד אחרי הפציעה סגל ההוראה בפקולטה להנדסה נרתם כולו כדי לסייע לו להשלים את לימודיו, אם זה באמצעות למידה מרחוק בזמן הטיפולים, למידה פרטנית, והנגשה מלאה של המעבדות, הכל כדי שהנכות של אלון לא תהווה שום מכשול.
דקאן הפקולטה להנדסה, פרופ' נעם אליעז, אמר: "סיפור הגבורה של אלון מרטיט את הלב באופן מיוחד. אלון הוא מקור השראה לכולנו - אדם שבחר בתקווה ולא בייאוש. העובדה שהוא מסיים את לימודיו בהנדסת תעשייה וניהול, ועוד בהצטיינות, היא עדות לעוצמת הרוח, לנחישות ולכוח הרצון הנדירים שלו".
פרופ' דן ימין, ראש המגמה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב, שליווה את אלון, הוסיף: "גם לפני הפציעה אלון היה סטודנט מצטיין, היה חשוב לו לקבל את המקסימום, לא להפסיד דבר, ולהרוויח כל פיסת ידע אפשרית. לאחר הפציעה הקשה הבנתי שזו דרך חיים - הדחף הפנימי הבלתי מתפשר להספיק, לעשות, ולנצח כל נסיבות חיים.
אלון קמינר על הפגישה עם האפיפיור
(צילום: ליאור שרון)
אין ספק, שסיפורו של אלון הוא הסיפור של דור הלוחמים המופלא שיש לנו. מכניסתי לתפקיד כראש המגמה נתקלתי במקרים קשים מאוד של סטודנטים רבים החווים מצבים בלתי הגיוניים לאורך התואר: מאות ימי מילואים, פציעות ושיקומים, משברים נפשיים וקשיים כלכליים. וכל זה לצד מציאות לימודים מאתגרת ביותר – בפקולטה להנדסה. המחזורים האלו עושים את הלא ייאמן; כולנו, סגל האוניברסיטה והמרצים, משתאים מיכולתם וגאים בהם במעמד הזה. גאים בהם מאוד".
אלון קמינר סיכם: "הוכחתי לעצמי, ואני מקווה שכך גם לאחרים, שאין דבר העומד בפני הרצון. רצון קשה מפלדה, משולב עם מוח גמיש, כזה שמתאים את עצמו לשינויים. תודה ענקית מגיעה לבית הספר להנדסת תעשייה ומערכות נבונות באוניברסיטת תל אביב ולכל המרצים וצוות המזכירות. בלעדיכם לא הייתי מצליח. זו לא דעה, זוהי עובדה! תודה שהאמנתם בי ותמכתם. חשוב לי לציין פה גם את הפצועים האחרים מלבדי, את אחיי המילואימניקים והמילואימניקיות, ואת אלה שנתנו הכל במלחמה והפכו למשפחות שכולות - אל תפסיקו להאמין לרגע. וכן, אם רוצים, אז השמיים הם הגבול!".
