בסוף השבוע האחרון נפתחה תערוכה מרגשת של נרות רקומים במוזיאון "בית טרומפלדור" שבקיבוץ תל יוסף. "איבדתי באסון הנורא חברה וקולגה מבארי, מתי וייס, ועלה לי הרעיון לרקום נרות הנצחה אישיים עבור כל קורבנות 7 באוקטובר וחללי המלחמה", מספרת שי אייל, מורה לאמנות וחינוך מיוחד בבית הספר היסודי "עמק חרוד" שבגלבוע ומייסדת מיזם "רוקמים.ות נרות נשמה".
החלל הראשון שאייל(48) בחרה להנציח היה יובל דורון קסטלמן ז"ל (ב-30 בנובמבר השנה, במהלך פיגוע ירי שהתרחש ביציאה מירושלים, קסטלמן, אזרח ישראלי, הסתער על שני המחבלים ונטרל לפחות אחד מהם, ולאחר מכן נורה על ידי חייל צה"ל במילואים שחשב שהוא מחבל - י"מ). את הנר השני היא הקדישה לחברתה מבארי שנרצחה בטבח.
2 צפייה בגלריה
תערוכת "נר זיכרון" במוזיאון "בית טרומפלדור" בקיבוץ תל יוסף
תערוכת "נר זיכרון" במוזיאון "בית טרומפלדור" בקיבוץ תל יוסף
תערוכת "נר זיכרון" במוזיאון "בית טרומפלדור" בתל יוסף
(צילום: שי אייל)
למה בחרת להנציח את החללים דווקא דרך נרות רקומים? "כמו רוב המדינה, אסון 7 באוקטובר תפס אותי המומה, בוכה, כואבת ועצובה. חיפשתי דרכים מחזקות, מגבשות ומחברות שיעזרו לנו לרפא את הנפש הפצועה. אז נזכרתי בנר זיכרון שבתי, מעיין, יצרה לפני ארבע שנים עבור בן משפחה שנפל במלחמת יום כיפור, בתאריך המצמרר 7 באוקטובר 1973. מאז, הנר הזה נמצא אצלנו על המדף ומשמש פריט אספנות וזיכרון מרגש".

לחבק את המשפחות בעזרת ההנצחה

בשבועות הראשונים אייל פעלה לבדה במיזם, והצליחה לרקום כ-50 נרות. "הייתי די מיואשת מכך שלא הצלחתי להניע עוד רוקמות להצטרף אליי, ואז התקשרה אלי מישהי מאילת שנתקלה בפרויקט וביקשה לצרף אליו עשרות רוקמות שהיא מכירה. זו הייתה זריקת העידוד הראשונה", היא משחזרת.
"יום אחד פנתה אליי אמא שכולה שרקמה נר זיכרון לבנה וביקשה לצרף אותו לשאר הנרות במיזם, והבנתי שאין לי ברירה ושאם אמא שכולה מצליחה לגייס את תעצומות הנפש שלה לטובת המיזם גם אני יכולה, ואף יותר מזה אני פשוט מוכרחה להמשיך עם הפרויקט בכל הכוח".
2 צפייה בגלריה
תערוכת "נר זיכרון" במוזיאון "בית טרומפלדור" בקיבוץ תל יוסף
תערוכת "נר זיכרון" במוזיאון "בית טרומפלדור" בקיבוץ תל יוסף
"חיפשתי פעילות שמצד אחד תרפא את הנפש שלנו, ומצד שני תחבק את המשפחות השכולות"
(צילום: שאול ינאי)
וכך, כעבור מספר חודשים של עבודה מאומצת הצליחה אייל לגייס כ-120 נשים, מכל רחבי הארץ, לטובת מיזם ההנצחה שהקימה. "עבדנו עם טבלה כדי לוודא שכל חלל יונצח".
לדבריה, "ככל שהמיזם התרחב - היה ברור לי שהנרות צריכים להיות מוצגים בתערוכה שתהיה פתוחה לציבור הרחב. החשיבות היא בעיקר בחיבוק שהציבור מעניק למשפחות השכולות כשהוא מגיע לתערוכה שמנציחה את יקיריהן". עם סיום התערוכה, הנרות הרקומים יועברו למשפחות השכולות.
איה שפרן מעובדות המוזיאון, מוסיפה: "זו זכות גדולה לארח את המיצג העצוב הזה, ונארח אותה כמה שנתבקש. הכניסה למיצג היא ללא תשלום, כמובן, ואני מקווה שכמות הנרות לא תגדל יותר".