אחים לנשק: עבור רס"ן (במיל') עמרי שפרוני (39) הקיבוצניק, ראש מכינת "רבין", ורס"ן (במיל') ברק עוקבי (46) ממאחז ביהודה ושומרון, ראש מכינת "מעוז" - ערך הרעות הוא יותר מרק סיסמה.
מכינת "רבין", בהנהגתו של עמרי, היא "מכינה ציונית-חילונית-ליברלית, שמחנכת למנהיגות חברתית", ומכינת "מעוז", בהנהגתו של ברק, היא "מכינה ציונית-לאומית-תורנית, שפונה לנוער מהקשת של הציונות הדתית" - ולמרות הניגודיות, בין שני מפקדי הפלוגות במילואים יש חברות עמוקה וארוכת שנים.
5 צפייה בגלריה
עמרי שפרוני (מימין) וברק עוקבי. "מתעקשים על היכולת לדבר ולחיות יחד"
(צילום: אביגיל עוזי)
החברות התחזקה אף יותר בימים אלו - כשנפגשו יחד על מדים בתמרון ברצועה במסדרון נצרים. "רבים הרגישו במילואים מה ששנינו מרגישים באופן יומיומי - היכולת לדבר ולחיות יחד", תיאר עמרי.
"מייצגים את המיינסטרים בעם"
מסלולי החיים של השניים נדמים כשני קווים מקבילים, שלא יכולים להתממשק. עמרי, בן קיבוץ בארי, גר כיום בגבעת חביבה, ונשוי למיכל ולהם שני ילדים, ארבל (5) ומעיין (שנתיים). לעומתו, ברק חי במאחז קידה ביהודה ושומרון, נשוי למוריה ולהם שישה ילדים - עמיחי (17.5), דוד (15.5), רינה (13), נעמי (11.5), יהודה (9) ואיתן (6.5).
כאמור, היותם ראשי מכינות וקצינים במילואים, חיברה ביניהם מעבר למחלוקות. "עמרי ואני מייצגים מיינסטרים של רוב החברה והעם בישראל. שנינו עוסקים בביטחון המדינה וכשנשתחרר - נחזור לחינוך הנוער במכינות, שבוגריהן משרתים יחד באהבה ורעות, כתף לצד כתף", סיפר ברק.
שותפות הגורל ביניהם התחזקה גם בעקבות הטרגדיה האישית של עמרי, שהיה ב-7 באוקטובר עם משפחתו בבארי, לכבוד חגיגות יום ההולדת של אחיינו. "הייתה לנו משפחה גדולה בקיבוץ לפני אותה שבת. אביה ואילה חצרוני, דודים שלי וליאל וינאי חצרוני, הנכדים של אביה, תאומים בני 12.5 - נרצחו", סיפר עמרי.
במשך 12 שעות הם היו נעולים בממ"ד, במהלכן מחבלים נכנסו לבית וירו לעבר הדלת, שבמזל לא הצליחו לפרוץ אותה. משערי הקיבוץ הם הצליחו לצאת רק בבוקר המחרת. "דיברתי עם ליאל וינאי סביב 12:30, אלו היו השיחות האחרונות שלי איתם".
השבת הארורה, הפכה את החיים של עמרי על פיהם. "ליאל וינאי סיפרו שיש מחבלים מחוץ לבית ושאלו אותי מה לעשות. בבוקר כבר הבנתי שהם לא בחיים", שיחזר בכאב. "אמא שלהם, בת דודה שלי שירה, היא אישה סיעודית על כיסא גלגלים. פגשתי אותה אחרי שפונינו לנתיבות, ומאז אני האפוטרופוס שלה".
הטלטלה שחווה עמרי, מנעה ממנו להתייצב למילואים בסבב הראשון. "קראו לי ב-7 באוקטובר אבל נאלצתי לקבור משפחה", הסביר. "זה היה חריג מבחינתי לא להתייצב. בסבב השני הרגשתי שאני חייב להיות עם הכוחות בשטח. המפגש עם הלוחמים היה מרגש".
במקביל להתגייסות למילואים, היה חשוב לעמרי לספר את הסיפור האישי שלו. הוא התחיל להעביר סיורים בבארי, שלאחד מהם הגיע ברק. "נפגשנו והתחבקנו", תיאר ברק. "הרגשתי כאילו המשפחה שלי שם, כאב לי לשמוע הכול.
"משמחת תורה התגלה עם ישראל האמיתי - מסירות הנפש על הארץ הזו ועל ערכי הנצח של עם ישראל. הסיפור המשפחתי של עמרי, שכלל גם המון גבורה, הוא הסיפור של כל עם ישראל. מעיד הרבה על הכוח שיש לנו, באופן אישי זה חיבר אותי יותר לעמרי", סיכם. "כפרה עליך", ענה עמרי.
"חולקים את החלום הציוני"
למרות האחווה והאהבה שקיימות בין עמרי לבין ברק, השניים לא ניסו להסתיר גם את אי-ההסכמות ביניהם. "אמרתי לעמרי שלדעתי בשביל להגן על עוטף עזה, אנחנו צריכים להקים יישובים במסדרון נצרים", חרץ ברק והמשיך. "הוא לא מסכים איתי וזה בסדר גמור - כי זה לא מגיע ממקום אנטי-ציוני. אחרי זה שלחתי לו תמונה של הכוח שלי על רקע המכינה שלו באדמית, הבטחתי לו שאנחנו שומרים עליה".
המחלוקת העיקרית ביניהם היא סביב שאלת ההנהגה הנוכחית. "מאוד קל להיגרר לשיח דיכוטומי של אנחנו והם, ולשכוח מהערכים המשותפים לנו כציבור ציוני שאוהב את המדינה", אמר עמרי. "בסוף, המחלוקת היא לא סביב מדינת ישראל - כן או לא, אלא נוגעת לנושאים הפוליטיים, הטכניים והטקטיים".
תסביר.
עמרי: "יש לנו נוער מעולה שאוהב את המדינה ורוצה להתגייס ולתרום. כשאני עומד מול החניכים שלי ואומר שאין לנו מדינה אחרת ואין צבא אחר - הם חייבים לתת בי אמון. האתגר הוא לעשות את זה מול ההנהגה הנוכחית, שלא לקחה אחריות על האסון ב-7/10. מדובר כאן בכשל ערכי. אנחנו מחויבים לדאוג לכך שהמדינה תהיה מושתת על מוסר ואתיות, זו האחריות שלנו כמחנכים".
בניגוד אליו, ברק מאמין שההנהגה הנוכחית היא לא רק לגיטימית, אלא גם הראויה ביותר. "בעיניי הממשלה והעומד בראשה ראויים ולגיטימיים. כמו שאין לנו מדינה אחרת - אין לנו הנהגה אחרת.
"ובנוגע לנוער - אני מסכים עם עמרי, יש כאן דור נפלא שמוכיח את אהבת הארץ ואת ערכי ההתנדבות שלו מדי יום לאורך כל המלחמה", הוסיף. "כמובן שהאתגרים קיימים, אבל רוב העם מוכן לעשות הכול כדי לחזק את המדינה ולהגן עליה, גם במחירים אישיים משמעותיים מאוד. מבחינתי, זה האור הגדול שלנו ואני מלא אופטימיות לקראת העתיד".
"לא לחזור לשיח המפלג של 6/10"
המחלוקות ביניהם לא התחילו בימי המלחמה. הן היו שם עוד קודם, סביב ההפיכה המשטרית או המהפכה המשפטית - תלוי את מי מהם אתם שואלים.
"אני תופס אותה כהפיכה משטרית, וזכיתי לנהל לא מעט שיחות בנוגע אליה בהיבטים דמוקרטים ויהודיים, עם ראשי מכינות התומכים בהפיכה", מספר עמרי. "השיחות איתם גרמו לי להבין שמה שמוביל אותם הוא בדיוק מה שמוביל אותי - חשש אמיתי לגורלה של המדינה ולאופייה.
"בסוף, גם הם וגם אני מגיעים ממקום אכפתי ומרצון אמיתי שיהיה כאן טוב, אבל לפעמים נדמה שהמערכת הפוליטית מלבה את חוסר האמון בינינו ומעמיקה אותו עד כדי כך שיש כאלו שמרגישים שהוא לא בר תיקון", הוא מוסיף. "לנו כמחנכים יש תפקיד ציבורי חשוב מאוד - לייצר אמון בקרב החניכים שלנו גם כלפי מי שהדעות שלו מנוגדות לשלי".
איך עושים את זה?
ברק: "הבאתי לחניכים שלי טקסט שעמרי כתב על המהפכה המשפטית. חשוב לי שהם ייחשפו לכמה שיותר עמדות בנוגע לנושא הזה. באופן כללי אני מאמין שהסכמות צריכות להגיע מכל חלקי החברה, והחלום שלי הוא שנחזור להקשיב ולכבד זה את זה, שנכיר בלגיטימיות אחד של השני. אחרי 7/10 אין יותר מקום להקצנה בחברה הישראלית, אסור לנו לחזור לשיח המפלג של 6 באוקטובר".
"באופן אישי אני מרגיש שהשיח כאן מתבסס על הכללות גסות, כשבסוף הציבור הוא מורכב והמגוון בעם הוא חשוב", הוסיף עמרי. "ויחד עם זאת, כולם צריכים לשרת בצבא. יש לנו אחריות משותפת להגן על המדינה, וזו לא סתם סיסמה ריקה. אני לא מקבל את ההנחה לפיה אדם אחד מתפלל כדי להגן על המדינה, לתפיסתו, ובינתיים אדם אחר נלחם באויב ומסכן את חייו.
"אז כן, אנחנו צריכים לשמור על הלכידות בינינו ולהבין שעלינו לפעול למען מטרה אחת - המשך קיומה של מדינת ישראל, ובמקביל להכיר בכך שיש בינינו שוני ושזה לגיטימי ואפילו חשוב", סיכם.
לדברי אבישי ברמן, מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות, הסיפור של עמרי וברק הוא המודל של המכינות, "שמהוות קרקע פורה לשיח וחיבור בין קבוצות בעלות תפיסות עולם שונות ולעיתים מנוגדות. אנחנו מאמינים שהשותפות המתקיימת בין המכינות צריכה להיות מודל לכלל החברה הישראלית".
