בשיתוף נגישות ישראל
כתבת: שי בן יעקב | כתבת: שי בן יעקב | צילום: ירון שרון | עריכה: אסף אושי | תוכן: איתי חמני
עד לפני כמה חודשים, סבטלנה בראיה בת ה-57 מחולון לא נחה לרגע. מחוץ לשעות העבודה, היא ניצלה כל רגע פנוי כדי לעשות את מה שהיא אוהבת - מבניית בובות יצירתיות, שבעקבותיהן זכתה במקום שני בתחרות עולמית, ועד ליצירת פרחים מסוכריות. במעט הזמן שנותר לה, הספיקה סבטלנה גם ללמוד בניית ציפורניים בקורס שנרשמה אליו: "אני כל הזמן עושה עוד משהו", היא מספרת. "אני כל החיים לומדת".
כילידת אוקראינה, סבטלנה מעולם לא לקחה את האזעקות בקלות ראש, ותמיד הקפידה ללכת למרחב המוגן. "איראן זה לא צחוק, אני מאוקראינה ואני יודעת מה זה טיל בליסטי", היא אומרת. בביתה אין מרחב מוגן, ובכל אזעקה הייתה יוצאת אל המקלט הציבורי שמעבר לכביש.
השגרה של סבטלנה נגדעה ברגע אחד, במהלך מבצע "שאגת הארי". באחת האזעקות יצאה סבטלנה מהבית כשהיא אוחזת ביד את נכדתה, ופנתה אל המקלט. "ברגע שירדנו לכביש, אוטו דרס אותי במהירות מאוד חזקה", היא מתארת. הרכב פגע בה בעוצמה. הנכדה הועפה אך כמעט לא נפגעה. "את רוב המכה אימא שלי ספגה", אומרת ליקה בראיה, בתה. הבשורה הקשה הגיעה לליקה בשיחת וידאו באמצע אזעקה. "אחותי התקשרה אליי בהיסטריה, הראתה לי אותה שוכבת על המדרכה, ואמרה 'תבואי לפה, אימא נדרסה'".
הפגיעה הייתה קשה. חמש צלעות שבורות, ובהמשך התגלו גם שברים בברך, באגן וביד שמאל. הפגיעה הותירה חותם גם על הנפש. "יש גם בעיה פסיכולוגית, פוסט טראומה", אומרת סבטלנה, שסיפרה שהיום היא מטופלת בידי שני פסיכולוגים ופסיכיאטר. מאישה עצמאית ופעילה, היא הפכה לאדם שכמעט ולא יוצא מהמיטה. "כל הזמן עוזרים לי, או בעלי או הילדים. אני לא יכולה לשים אפילו נעליים בעצמי". ליקה רואה את אותו שינוי בכאב. "היום היא לא רוצה להתעסק בכלום. זה קשה, אבל אני מאמינה שהיא תהיה בסדר".
שלושה ימים במקלט כי אין ברירה אחרת
בתום ארבעה ימי אשפוז שוחררה סבטלנה למנוחה והתאוששות בבית, והבינה שאין לה דרך להגן על עצמה. ירי הטילים נמשך, הבית נטול מרחב מוגן, והיא מרותקת לכיסא גלגלים ולא מסוגלת למקלט שמעבר לכביש. "הבנו שאין לנו ברירה אחרת, ושהיא צריכה להיות במקלט", מספרת ליקה. וכך, בלית ברירה, נשארה סבטלנה לישון במקלט הציבורי.
שלושה ימים היא העבירה כך, סובלת מכאבים ומטושטשת מתרופות, כאשר בני משפחתה סידרו לה מיטה והתחלפו בתורות כדי שלא תהיה לבד. הפתרון הגיע ממקום לא צפוי: עובדת עיריית חולון נתקלה בסבטלנה כשהגיעה למקלט כדי לבדוק את רמת הניקיון, ולא הצליחה להבין איך אפשר להישאר במקום כזה במצב כזה. "היא שאלה מה קרה, סיפרתי לה", אומרת סבטלנה. "היא ענתה, את לא יכולה ללכת לשירותים, את לא יכולה לעשות אמבטיה, איך את יכולה להיות פה בכלל?"
"קיבלו אותי כמו משפחה"
בעקבות המפגש עם סבטלנה, עובדת העירייה החליטה להרים טלפון לאנשי מיזם "האפוד הסגול" של עמותת "נגישות ישראל". אנשי "האפוד הסגול" פועלים לחלץ, לפנות וללוות אנשים עם מוגבלות וקשישים בשעת חירום. הפעילות נשענת על מוקד חירום שזמין מסביב לשעון, איתור ומימון של דיור נגיש עם מרחב מוגן, והסעות ברכבים מותאמים - לצד קיום הדרכות שיסייעו לעוד גופים להציל חיים בחירום ובשגרה.
"לצערנו, בחירום, אנשים עם מוגבלות וקשישים נשארים מאחור, כי הפתרונות הגנריים לא מתאימים להם", מסבירה מיכל רימון, מנכ"לית נגישות ישראל. "האפוד הסגול בא לשנות את זה, להגביר מודעות לצורך בנגישות בחירום, ללמד ולהדריך גם מתנדבים וגם עובדי רשות איך לסייע, וגם לתת לאנשים עצמם כלים איך לעזור לעצמם. לא משאירים אף אחד מאחור", היא אומרת.
מרגע הפנייה, הדברים זזו מהר. לדברי ליקה וסבטלנה, כבר למחרת הגיעה מתנדבת בשם דריה מ"האפוד הסגול" ופינתה את סבטלנה למלון נגיש בבת ים. "קיבלו אותי כמו משפחה", היא אומרת, וגם כשחזרה מהמלון קיבלה סיוע: "האפוד הסגול" שכר עבורה דירה נגישה עם ממ"ד בתל אביב, שבה שהתה עד היום שבו נגמרה הלחימה. "מיום התאונה עד היום האחרון של המלחמה, עזרו לי", אומרת סבטלנה. "אני אזכור את זה עד סוף החיים שלי. עזרה כזאת לא שוכחים. מדהימים, מדהימים, באמת".
עבור ליקה, ההקלה הייתה עצומה. "אם לא האפוד הסגול, היא פשוט הייתה נשארת במקלט. פתאום שהיא קיבלה מענה שהיא יכולה להיות במלון או בדירה ולהיות מוגנת, זה עולם שמורידים לך כזו דאגה מהראש".
"אי אפשר לחכות לרגע האחרון": כך נערכה חולון מראש
הסיפור של סבטלנה הוא סיפורם של רבים בישראל, שבשל מגבלה פיזית – בין אם קבועה או זמנית – אינם יכולים להגן על עצמם בשעת חירום. מתוך ההבנה שפינוי אדם כזה למרחב בטוח דורש ידע מקצועי ורגישות, חברה עיריית חולון לנגישות ישראל. עינת דליהו, סגנית ראש מנהל רווחה בעיריית חולון, מספרת כיצד התחיל שיתוף הפעולה עם נפילת הטיל בעיר בזמן מבצע "עם כלביא". "הייתה פגיעה בחמישה בניינים, והיינו צריכים לפנות 1,273 תושבים בבת אחת למלון בירושלים", היא מספרת. חלק מהמפונים היו אנשים עם מוגבלות, מה שהפך את הפינוי למסובך הרבה יותר. לדבריה, מנכ"לית נגישות ישראל הגיעה לאתר ההרס כבר ביום הנפילה. "הם עמדו לצידנו בכל מה שקשור לפינוי אנשים עם מוגבלות".
"בעקבות הלקחים שהופקו מהמלחמה הבנו שצריך לחשוף את כל נותני השירותים בעירייה למענים לאנשים עם מוגבלות בשגרה ובחירום", מסבירה דליהו. בעקבות זאת הזמינו את נגישות ישראל לקיים בעיר כנס "אפוד סגול", שבמסגרתו נחשפו כ-300 עובדי עירייה לתכני המיזם. "בזכות הכנס, שתואם בהובלת סיגלית נבון ורון, הממונה על הנגישות העירונית בעיריית חולון, נחשפנו לידע חשוב ביותר. הבנו איך להעניק לכל תושב את המענה הנכון והמדויק ביותר עבורו, למדנו שיש מוגבלויות שהן בלתי נראות", היא אומרת. לדבריה, השינוי מורגש ביומיום מול התושבים. "יושב מולך תושב שאתה חושב שהכל בסדר איתו, אתה מסביר לו פעם אחר פעם והוא ממשיך לשאול את אותן שאלות, ואתה יכול להתעצבן. אבל אם תבין שאולי הקליטה שלו איטית יותר, או שיש לו מוגבלות שכלית, תהיה יותר סבלני ומכיל".
4 צפייה בגלריה
"אני מזמינה אתכם לפנות אלינו. יחד נוודא שאף אחד לא נשאר מאחור". מיכל רימון, מנכ"לית נגישות ישראל
(צילום: שמוליק דודפור)
"מוגבלות היא לא תמיד קבועה"
מיכל רימון, מנכ"לית נגישות ישראל, מסבירה שהמיזם אומנם נולד כאן בישראל, אבל הוטמע בתחילה רחוק מכאן. עד ה-7 באוקטובר הוא פעל בחו"ל בלבד, בעיקר באוקראינה. "ה-7 באוקטובר זירז את ההטמעה שלנו פה בישראל, ולצערי בתנאי מלחמה", היא אומרת. את הסיפור של סבטלנה היא רואה כתמרור אזהרה לכולנו. "מוגבלות היא לא תמיד קבועה. סבטלנה יצאה מהבית על הרגליים, אפילו בריצה, וחזרה אחרי אשפוז בכיסא גלגלים, לאותו בית שגם כך לא היה בו מרחב מוגן". לדבריה, כמעט 20 אחוז מהאוכלוסייה בישראל הם אנשים עם מוגבלות וקשישים, ורבים מהם זקוקים לנגישות גם בלי הכרה רשמית בביטוח לאומי או ברווחה.
"הכנס שהיה פה בחולון הוא דוגמה לשיתוף פעולה מדהים בין רשות מקומית שקיבלה החלטה לעזור למאה אחוז מהתושבים שלה, לעמותת נגישות ישראל ומיזם 'האפוד הסגול'", מוסיפה רימון. "לקחת את עובדי העירייה, כל מי שיש לו מגע עם התושבים בשגרה ובחירום, ולתת להם את הכלים בידע, בהתנסות חווייתית, בהיכרות עם אנשים עם מוגבלות ולשמוע מהם מה הצרכים שלהם".
מאחורי הסיפורים האישיים עומדים מספרים. לפי רימון, מתחילת המלחמה קיבל מוקד החירום של "האפוד הסגול" כמעט 6,000 פניות, סייע לכ-12,000 איש, ליווה בפינוי 530 משפחות ומימן כ-6,000 לילות מלון, בזכות תורמים. המסר שלה לרשויות ישיר. "רשויות מקומיות שלא התכוננו לנגישות בחירום, אני מזמינה אתכם לפנות אלינו היום. אנחנו כאן ערוכים בשבילכם. אם אין נגישות בחירום, אתם מראש מוותרים עליהם. זו לא בחירה, זו חובה, ויחד נוודא שאף אחד לא יישאר מאחור".
בשיתוף נגישות ישראל
